עשיית קומפוסט מפירות ערלה – תגובה

מאמר זה נכתב בתגובה למאמר עשיית קומפוסט מפירות ערלה.

הרב אפשטיין מניח, כפי שהסיק בספרו 'חבל נחלתו' (ח"י סי' מד), שאין חיוב שרפה בערלה, ודי בקבורה כדי שלא תביא תקלה לאחרים. אך עיין בספר 'נטע הילולים' (עמ' סב הערה נה), שם הוא דן בכך באריכות ואמנם מסיק כך למעשה, אך מביא שיטות רבות בראשונים שדין ערלה - שרפה דווקא. כך היא שיטת רש"י, תמורה, לג ע"ב; תוספות, חולין, קטו ע"ב ד"ה כלאי; ובחולין שם, רע"א מפנה בגיליון הש"ס[1], שכך סוברים גם תוספות, סוכה, לה ע"א ד"ה לפי; וזוהי גם שיטת תוספות ר' אלחנן, ע"ז, כב ע"א ד"ה גוי [מובא בהערת הרב מרדכי רבינוביץ, 'חבל נחלתו' שם, עמ' 286]; וכן דעת הרמב"ן ב'מלחמות', דף טו ע"א מדפי הרי"ף[2]; ומביאו הר"ן שם, דף יד ע"א מדפי הרי"ף; ועי' רא"ש, פסחים, פ"ב ססי' ב [ומביאו 'בית יוסף', או"ח, סי' תמה], שם כותב בפירוש שערלה הן 'מן הנשרפין' ולכן 'אפרן מותר', בניגוד לחמץ בפסח (לדעת רבנן). ועיין חזון איש, דיני ערלה, ס"ק מ, שפירות ערלה טעונים שרפה, ושם כתב: 'ואם עשאן יין קוברן נפסלו מאכילת אדם עדיין הן באיסורן... שרפן אפרן מותר בהנאה'[3]. נוסף על כך, חלק מן הפוסקים שסוברים שאין חיוב שרפה, לא אמרו זאת אלא לגבי חו"ל, ולגבי ארץ ישראל מודים שיש לשרוף את הפירות[4].

מכל הנ"ל יש להסיק שאף אם למעשה אין אנו מחייבים לשרוף פירות ערלה משום 'שב ואל תעשה' - עדיין אין להתיר ליהנות מן הפירות גם לאחר שהרקיבו, שכן תוספות (תמורה, שם), ביארו ש'הנשרפין אפרן מותר', כי 'נעשית מצוותו על ידי השריפה'. ואמנם הרב אפשטיין כתב:

ונראה שלא ניתן להביא ראיה מתוספות לגבי ערלה, שכיוון שאין בה מצוות שרפה, אף אם הרקיבה דינה כאילו נשרפה. והסברא שנעשית מצוותו אינה שייכת כל כך...

אך לענ"ד, דבריו אינם מספיקים כדי להתיר פירות ערלה שהרקיבו ואין נעשית בהם מצוות שרפה, לשיטות שמחייבות דווקא שרפה. ובאמת סברתו של הרב אפשטיין תלויה ביסוד חיוב השרפה בפירות ערלה, האם זוהי מצווה או שמא זוהי צורה של כילוי[5]. ועיין בשו"ת 'בניין ציון' (ח"א סי' קא-קג), שם הוא סובר שזוהי צורה של כילוי, ולכן מותר לתת פירות ערלה לפני בהמת הפקר, אך יש ראשונים שסוברים שחיוב השרפה נלמד מן ההיקש לכלאיים, ולפי זה זוהי מצווה (עי' רש"י, תמורה, שם, ד"ה כלאי; תוספות, תמורה, שם, ד"ה הנשרפין; רשב"א, שבת, כה ע"א, ד"ה כשם ועוד). הרב אטלינגר בשו"ת 'בניין ציון' (שם, סי' קג), מביא את דברי המשיגים על דבריו, שכותבים במפורש בספר 'איסור והיתר' [ומקורו ב'ספר התרומה', כתב יד[6]] שאסור לתת פירות ערלה בפני בהמת הפקר. ועל כך משיב הרב אטלינגר, שלא כתב 'התירו' אלא בשעת הדחק (אף שבתשובתו מדבר על פירות חו"ל); וזו לשונו שם:

...אבל לא ידעתי למה אכן צדקו הרבנים נ"י בזה שאין בידינו לחלוק על הפוסקים אפילו לא מסתבר לנו טעמם ובאמת בכוונה לא כתבתי כן רק על ערלה וכ"כ מה דלא שכיח אצלינו ולא על בב"ח למען יהי' רק להלכה ולא למעשה אבל לא חשכתי להודיע מה שנלענ"ד בעיקר הדין למען יהי' נפקותא עכ"פ בשעת הדחק...

יש להוסיף, שייתכן שאף אם אין חייבים לשרוף, אלא די בכל צורה של איבוד, כי חוששים לתקלה, אסור להשאיר את הפירות בתוך מכל הקומפוסט, שמא תבוא בהמתו ותאכל מן הפירות. ואף שלגבי תרומה טמאה, אם נתנה בכלי מאוס מותרת (פסחים כ ע"ב), זהו רק לגבי תרומה שתלויה באכילת אדם, אך בערלה, שאסורה בהנאה ובאכילת בהמתו, יש לחשוש לתקלה גם בכלי מאוס[7].

סיכומם של דברים, כיוון שבקומפוסט אין נעשית מצוות שרפה, לשיטות שיש חיוב שרפה בפירות ערלה, ייתכן שאסור ליהנות מפירות הערלה מדאורייתא. לכן למסקנה, נראה שאין לעשות קומפוסט מפירות ערלה.