הלכות הבאת הביכורים למקדש

שתי הלחם ביכורי ציבור וביכורים משבעת המינים ביכורי היחיד

• חג השבועות נקרא בתורה גם "יום הביכורים" משום שבחג זה מקריבים בבית המקדש קורבן "מנחת בכורים" יחד עם "שתי הלחם".
• את "שתי הלחם" מביאים מהחיטים החדשות והמובחרות שבארץ ישראל, ורק מאז ואילך מותר היה להקריב בבית המקדש מנחות מהתבואה החדשה.
• מצוות ביכורים נוספת קשורה לחג השבועות, והיא מצוות הבאת הביכורים האישית כי מכאן ואילך מתחיל מועד הבאת הביכורים האישי של כל בעל נחלה בישראל.
• לדעת חלק מהמפרשים בחג השבועות עצמו עדיין לא הביאו ביכורים למקדש, אף אם הבעלים הגיעו איתם לירושלים לפני החג. משום שפעמים רבות האדם מביא הביכורים היה גם מקריב קורבן יחיד שאסור בהקרבה ביום טוב.
• אולם ממחרת חג השבועות ואילך לדעת כל המפרשים התחיל מועד הבאת הביכורים בבית המקדש, כאשר מיום זה ואילך כל אחד ואחד מישראל הביא את ביכורי אדמתו משבעת המינים שגדלו בשדותיו שבארץ ישראל.

הבאת הביכורים מהמקומות המובחרים בארץ וזמן מקרא ביכורים     

• את הביכורים מביאים רק מאזורי הארץ שבהם גדלים הפירות המובחרים שבאותו מין. לפיכך, מביאים ביכורי תמרים הגדלים בעמקים, וביכורי מינים נוספים משבעת המינים מביאים מהגדל בהרים.
• הבאת הביכורים נמשכה חצי שנה, שהיא העונה החקלאית של שבעת המינים. מייד אחרי שבועות הביאו חיטים ושעורים, מאוחר יותר בקיץ הביאו מהגפן התאנה והרימון, ומתשרי עד החנוכה הביאו מהתמרים והזיתים.
• בעת הבאת הביכורים קורא בעל הפירות את פרשת מקרא ביכורים, אך אין קוראים פרשת ביכורים אלא בזמן שמחה שהוא מחג השבועות ועד סוכות. לכן אם אדם מביא ביכורים לאחר מכן אינו רשאי לקרוא מקרא ביכורים.

הקדשה והעלאה של הביכורים לירושלים, הבאתם למקדש ומקרא ביכורים

• מצוות הביכורים ראשיתה כאשר אדם מסמן את הפירות המבכירים בתחילת תהליך הגידול על האילן או באמצעו, ומקדיש אותם בפיו ואומר: "הרי אלו ביכורים".
• כשהפירות מבשילים קוטפים ומעלים אותם לירושלים בכלים מכובדים כפי היכולת, וניתן להוסיף עליהם פירות מובחרים ממינים שונים כ"תוספת ביכורים".
• כשמגיעים עם הפירות לבית המקדש מתחילים לקרוא מקרא ביכורים בעוד הסל על כתפו של מביא הביכורים, מהפסוק: "הגדתי היום לה' א-לו-ה-יך" עד הפסוק: "ארמי אובד אבי", ואז הכוהן מניף את הביכורים יחד עם הבעלים לפני המזבח, והבעלים מסיימים לקרוא מ"ארמי אובד אבי" עד סוף פרשת הביכורים, מניחים את הסל ומשתחווים ויוצאים.
• יש מצבים שאדם חייב להביא ביכורים אך אינו יכול לקרוא מקרא ביכורים, כמבואר בקישור הבא: 

ביכורים הראויים לקריאה ושאינם ראויים לקריאה - חלק א'

• לאחר הנפתם מותרים הביכורים באכילה בטהרה רק לכוהנים ולבני משפחתם.

ימי התשלומים של החג ומנהג ארץ ישראל שאין אומרים בהם "תחנון"          

• ביום אסרו-חג שבועות במקביל לתחילת זמן הבאת הביכורים, מתחילים בבית המקדש גם ששת ימי התשלומים של חג השבועות. משמעות הדבר היא שבימים אלו עולי הרגל יכולים ולהשלים ולהקריב את קורבנות החובה האישיים שהם לא הספיקו להקריב בחג השבועות עצמו (עולת ראייה ושלמי חגיגה).
• מסיבה זו נוהגים בארץ ישראל שלא לומר תחנון ונפילת אפיים ושלא לומר "צדקתך" בשבת בכל ששת הימים שלאחר חג השבועות עד י"ב בסיוון (ויש שנהגו עד י"ג בסיוון).
• כשטעם הדבר הוא, שהיות וביום בו אדם מקריב קורבנותיו נחשב עבורו כיום טוב, ורבים מישראל הקריבו בימים אלו קורבנות – נהגו בעיקר בארץ ישראל להתייחס לימים אלו כעין יום טוב, בבחינת "זכר למקדש" גם אחרי החורבן.

הקדשת ביכורים בימינו ואמירת זכר לביכורים דווקא בימי החול

• במאה השנים האחרונות, כאשר התחילו לקיים תהלוכות להבאת ביכורים לקרן קיימת לישראל, הסתייג מרן הרב הראשי לארץ ישראל הרה"ג הראי"ה קוק זצ"ל מקריאת השם "ביכורים" לפירות משבעת המינים, ולדעתו צריך להדגיש ולומר שפירות אלו הם רק "זכר לביכורים", אף שלדעת רוב הפוסקים לא חלה קדושת ביכורים כשהמקדש חרב. וכמה טעמים יש לדרישה זו:

1. לחשוש לדעת הסוברים שגם בימינו יכולה לחול על הפירות קדושת ביכורים והם ייאסרו באכילה.
2. יש בכך זילותא של השם "ביכורים" שיש להשתמש בו רק בזמן המקדש.
3. מפני מראית העין, שלא ייראה הדבר שמותר להקריב קודשים בחוץ.

• בדרך זו נהגו לאחר פטירתו של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל גם הרבנים הראשיים לישראל הבאים אחריו, הראשל"צ הרה"ג הרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל והרה"ג יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל שברכו על עצם תהלוכות אלו, תוך שהם מתריעים על כך שאין להסכים שתהלוכות שהן "זכר לביכורים" ייעשו תוך חילול שבת או חג.

להרחבה מצ"ב קישור

חגיגות ביכורים לאחר החורבן - חלק א'

ביכורים בשמיטה – האם בעלות הקרקע מחייבת או הפקר הפירות פוטר

• בשאלת חובת הבאת ביכורים בשמיטה דנו המפרשים. מפשטות דברי רש"י נראה שקיימת חובה להביא ביכורים גם מפירות שביעית, כי אף שהפירות הפקר ואינם של בעל השדה במצוות ביכורים נאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך תביא וכו'", ומכיוון שהקרקע נשארת ברשות הבעלים, חובה עליו להביא ממנה ביכורים.
• אולם לדעת מפרשים רבים אין מצוות ביכורים חלה על פירות שביעית, מכיוון שבחובת הביכורים נאמר: "כי תבואו אל הארץ אשר ה' א-לו-היך נותן לך". ומשמעות הדברים שהחובה קיימת רק בשנים שהקב"ה נותן לנו בעלות מוחלטת על הקרקע. ולא בשמיטה, שבה "שייר ה' לו חלק בארץ" כביכול, בכך שהוא מצווה עלינו להפקיר את הפירות.

 המאמר נערך עפ"י הלכות הארץ וספרים נוספים.