מאפלה לאור גדול

נאמר בהגדה של פסח:

מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה...

שאלה עתיקת יומין נשאלה בבית המדרש: מדוע כל הגדולים שבאותו הדור נפגשו בבני ברק דוקא? על כך משיב מרן הרב זצ"ל (עולת ראי"ה ב עמ' רסט):

בכתובות (קיא ע"ב): רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מינייהו ומיערב בהדי הדדי. אמר: היינו זבת חלב ודבש. וכשהיו בבני ברק - הכירו יותר מעלת ארץ ישראל, והרבו לספר בטובת ה' על הטובה אשר הכירוה עתה בהשגחת ה' בה שלמעלה מערך אנושי.

אותם גדולי הדור הכירו במיוחד בבני ברק את מעלתה של ארץ ישראל, ולכן יכלו לספר כל אותו הלילה ביציאת מצרים, להתחיל בגנות ולסיים בשבח ולהודות להקב"ה על הטובה שגמלנו והביאנו לארץ ישראל.

פעמים רבות, התורה מגדירה את ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש". והשאלה היא, מדוע מצויינת ארץ ישראל דוקא בתכונה זו?

מרגלא בפומיה של מורנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שהחלב והדבש שניהם יוצאים מן הטמא: דם נעכר ונעשה חלב, וכן מקורו של הדבש מהדבורים*. משמעות הדבר היא, שארץ ישראל היא ארץ ה': "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ובה אנו מסוגלים להאיר את הפינות האפלות ביותר של המציאות.

התכונה הזאת מתגלה במיוחד בימות המשיח, וכך כותב מרן הרב זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א עמ' קמב):

דעה רחבה זאת, ממותקת במתקה ודבשה של תורת אמת, צריכה להתלוות עם כל אורחותינו באחרית הימים, למחתם אורייתא בהיכלא דמלכא משיחא בהפיכת מרירא למתיקא וחשוכא לנהורא. (עפ"י הקדמת ספר הזהר).

ואמנם מרגישים אנו בימים אלה של תסבוכות מדיניות ובטחוניות את המרירות והחושך ששוררים בעקבתא דמשיחא. אך הבטחון בכך שבהיכלא דמלכא משיחא הופכים את המר למתוק ואת החושך לאור - הוא הנותן לנו את הכוחות ואת התקוה להמשיך בבנין ובהתיישבות - "ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" (ירמיה ל ז). אם לא עכשיו - מחר, ואם לא מחר - אזי מחרתיים.

מפורסם הסיפור על ה"בן איש חי" שהסתובב ברחובות בגדאד בערב פסח, וראה אשה בודקת חסה לצורך המרור. שאל אותה ה"בן איש חי": שמא את יכולה לומר מה מספר שערות ראשך? תמהה האשה, אך ענתה שאינה יודעת, ואינה יכולה לספור אותן. אמר לה הרב: שערות ראשך אפשר לספור, אך מספר המלקות שעלולים את ובני משפחתך לקבל עקב בדיקה לא טובה של החסה - אותן אי אפשר לספור.

אמנם בבית מדרשנו לא הגענו למדרגתם של התלמידים שמסוגלים לטהר את השרץ במ"ט טעמים או בק"נ טעמים (ערובין יג ע"א). זהו כוחו של היכלא דמלכה משיחא שהופך מר למתוק וחושך לאור. אך ב"ה, בעזרתם של אנשי מדע ואנשי מעשה, הצלחנו לפחות למנוע מהשרצים להכנס לתוך החסה ושאר ירקות העלים. ואין ספק, שההתקדמות הזו, עם כל ההתפתחות החקלאית בחולות גוש קטיף, יש בהם לפחות בחינה אחת מהקץ המגולה.

בתקופה זו של מרורות, חלק גדול מעיסוקנו לקראת חג הגאולה, חג הפסח הבעל"ט - הוא מסביב למצוות המרור. לכן, הקדשנו חלק מהחוברת למאמרים שעוסקים בבעיות השונות שקשורות למציאות החרקים בחסה ובשאר ירקות העלים. עסקנו גם בבירורים הלכתיים שונים, כדי שנוכל לצאת ידי חובת מצות מרור עם כל החומרות וההידורים כיאה לחג הפסח. מתוך כך עוסק מאמר אחד בחובת נתינת המעשר (בשנה שמחויבים בו), כדי שלא יהיה חסרון של "לכם". בסקירה המדעית יצויינו הבעיות העיקריות והמקובלות שבחסה (וכן בכרפס), מההיבט של הימצאות החרקים.

מאמר אחר עוסק בהגדרת קטנית לענין פסח ולענין המצוות התלויות בארץ. כמה תשובות קצרות בעניני דיומא, כגון: משלוח מנות בפירות שביעית, מצוות הביעור בערב פסח, וכן דינים הקשורים לליל הסדר. זאת, בנוסף למאמרים אחרים, וביניהם מאמר מאת הרב זאב וייטמן הפותח את מדור התגובות בעלון.