לא להחמיץ את הפסח

 שמוליק, שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה שידועה כמדינה של המורמונים (פלג בנצרות).

הלחץ על הנשיא מכיוון הדירקטוריון היה חזק: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן". הנשיא לקח את שמוליק הצידה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו, שגם באה עם משכורת בת שש ספרות.

לשמוליק לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיה לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו "ציפורה, מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסיה".

ככה עברו כמה חודשים, אך אשתו לא הפסיקה להציק לו בעניין: "זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים. כסף זה לא הכול, שמוליק...". וככל שהציקה לו כך גברו על שמוליק ייסורי המצפון שלו.

עד שיום אחד בא לנשיא החברה שלו ואמר לו "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה. כולי אכוּל ייסורים מבפנים. כסף זה לא הכול, אני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר מהחברה, אתפטר מבלי לעשות מזה עניין".

הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו "שמע, סמואל (ככה קראו לו הגויים), לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהיה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר".

חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו ואמר לה: "צפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס! אנחנו חוזרים להיות יהודים. דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה".

ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה "תגיד, אתה השתגעת?!"

שמואל, הביט עליה המום: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה. כל הזמן בכית לי... מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה?".

האישה הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו:

"בוודאי שאני רוצה להיות יהודיה... אבל למה עכשיו?...שבועיים לפני פסח?..."

________________________________________________

          זה רק בבית שלנו או שגם אצלכם כששרים בליל הסדר "עבדים היינו" מתכוונים לאו דווקא לְמַה שהתרחש לו אי שם במצרים העתיקה?!

אז נכון שהעבודה לפני תורמת בהחלט להרגשת החירות בליל הסדר ונכון שזה מסייע לחיסול החשבונות השנתי עם הבלאגן והאבק (וכל קשר לחמץ מקרי בהחלט), אבל הבעיה שזה עלול לגרום לנו להחמיץ את הדבר המרכזי שקרה בדיוק בלילה הזה לפני 33200 שנים. מה?

נולדנו!

כן, בלילה הזה בדיוק הפכנו מאסופת שבטים משועבדים במצרים, לעם חופשי, חי ועצמאי, והופיע על במת ההיסטוריה עם ישראל. אירוע, שלדעת כמה מן ההוגים החשובים שהעמיד העולם (הלא יהודי!), הוא הרגע המשמעותי ביותר בתולדות האנושות.

ולכן במסגרת הקושיות של ליל הסדר הרשו לי להוסיף חמישית: האם המשמעות העצומה של היום הזה והתכנים שהוא נושא איתו על מהותו של עם ישראל, על הבחירה בו, על מושג החירות ועל עוד כל מיני דברים חשובים אחרים, לא נבלעים לפעמים בענן האקונומיקה שאופף אותנו בלהט ההכנות לחג? האם אנחנו זוכים להקדיש אפילו שליש מן הזמן שאנו מקדישים לקירצופים גם ללימוד ולהכנה רוחנית לחג, או שהחלק הזה נותר רק לליל הסדר עצמו כשכולם כבר עייפים ומרוטים לגמרי ורק מחכים שתסתיים כבר קריאת ההגדה ונגיע לשולחן עורך ומשם ישר למיטה?

האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות השנה כדי שזה ייראה אחרת?

אין ספק שהעניין תלוי לגמרי בנו, ואני מצידי רק אתרום רעיון פתיחה קטן: בסוף הישיבה המשפחתית לחלוקת העבודה - מי מנקה איזה חדר, לחלק 'משימות רוחניות' לקראת החג לכל המשפחה (מגיל 3 ועד 120!). לימוד, הכנת חידות, פירושים ומשחקים לסדר. יש היום הגדות עם פירושים נפלאים והפעלות לכל המשפחה ששווה להיעזר בהן, ואוצרות עצומים אפשר למצוא אפילו באינטרנט...

ולסיום, נקודה למחשבה.

האם אתם מכירים עוד תחומים בחיים בהם יש לנו את הנטייה להקדיש את רוב תשומת לב למסגרת החיצונית שמסביב וקצת להזניח את התוכן הפנימי שהוא העיקר? (רמז: בר/בת מצווה, חתונה, יום הולדת, שבת, והרשימה ארוכה...)