הלילה הזה כולו מרור

האם ניתן לאכול כל דבר לקיים בו מצוות אכילת מרור והאם קיימת עדיפות לחסה?

תשובה: חכמינו ז"ל קבעו שניתן לקיים מצוות אכילת מרור רק בחמשה מינים מסוימים שנמנו במשנה (פסחים פ"ב מ"ו) שהם: "חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינא ומרור" (לזיהוי מינים אלו ראה בחוברת "מרורים" מאת פרופ' זהר עמר) אך קיימת עדיפות לחסה, אף אם מחירה יקר יותר, מכמה טעמים שהוזכרו: א. עיקר המצווה בחזרת. ב. הוא מין המרור שהוזכר ראשון במשנה. ג.טבע גידולה דומה לשעבוד ישראל במצרים שתחילתו רך וסופו קשה(פסחים לט ע"ב, שו"ע או"ח סי' תעג סעי' ה ומשנ"ב שם).

האם צריך שהחסה תהיה מרה?

תשובה: אף שיש שכתבו שצריך לאכול את החסה כשהיא מרה, דעת רוב הפוסקים שלא צריך שהחסה תהיה מרה, אלא המצווה לאכול את המינים הללו ששמם מרור, וקיימת עדיפות לחסה כפי שנתבאר לעיל (עפ"י פר"ח סי' תעג סעי' ה', שו"ע הגר"ז סי' תעג סעי' ל).

האם ניתן לקיים מצוות אכילת מרור בחסה שגדלה במצעים מנותקים?

תשובה: הדעה הרווחת היא שניתן לקיים לכתחילה את מצוות אכילת מרור בכל המצבים בו גדלה החסה. כפי שניתן לקיים מצוות אכילת מצה מקמח חיטה שגדלה בעציץ שאינו נקוב, ואף אם מדובר בגידולי מים אין הדבר מונע מלקיים בהם מצוות אכילת מרור. כי אף לדעת הפוסקים שברכתם "שהכל" ניתן לאכול את החסה על סמך ברכת "המוציא" שמברכים לפני ברכת "על אכילת מצה" (עפ"י התורה והארץ ח"ו עמ' 364, מקראי קודש הררי – פסח עמ' תנז ענף 1 בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל).

כשמפרישים תרו"מ מחמת הספק מהחסה המיועדת למרור, האם צריך לתת ללוי את המעשר-ראשון?

תשובה: יש הסוברים שבמצוות דרבנן כמו מרור בזמן הזה, לא חלה המגבלה של "מצווה הבאה בעבירה". ולפי זה גם אם לא נתנו את המעשר-ראשון ללוי, אף שיש כאן גזל של הלויים, אין זה מעכב את קיום מצוות אכילת מרור. אולם יש הסוברים שמרור בדומה למצה צריך להיות שייך לגמרי לאדם שמקיים בו את המצווה; כלשון הפוסקים "דבעינן לכם" וכך פסק המשנ"ב (סי' תעג ס"ק לג). וכיוון שכך אם אדם צריך לתת ללוי והוא נותן לו אזי חלק מהמרור שהוא אוכל זה מרור שאינו שלו ואינו יוצא בו ידי חובה. לכן צריך לתת מעשר-ראשון ללוי מהחסה שהופרשה כמרור. ולמעשה ראוי לתת גם כשההפרשה נעשית מחמת הספק (עפ"י מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א אמונת עתיך מס' 33 ניסן תשנ"ה, הליכות שלמה פסח פ"ז סעי' כב).

האם ניתן לקנות חסה שגודלה בשטח פתוח, לשטוף אותה בחומרי ניקוי טובים ולאוכלה ללא בדיקה?

תשובה: כמו בשאר ירקות העלים – גם שטיפת במים של חסה שגודלה ללא פיקוח הלכתי – אינה מועילה  בלי לבצע אחריה בדיקה חזותית בעיניים שלא נותרו בה חרקים שניתן לראותם בעין בריאה במקום המואר היטב.

הסיבה לכך היא, שכיוון שכל ירק או פרי שהוא בחזקת נגוע מחרקים חובה לבדוק אותו בעיניים עד שנוכל להעיד שלא מצאנו בו חרקים. כפי שנפסק בשו"ע (יו"ד סי' פד סעי' ח): "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק... שמא יש בו תולעת".

חסה שגדלה בצורה רגילה נכללת בין אותם גידולים שחלה לגביהם חובת בדיקה לפני האכילה; על מנת לוודא שאין בה חרקים ולהסיר מהעלים את החרקים שמצאנו. כמו כן לעתים צריך לזרוק לפח עלים שיש בהן סימני נגיעות של זבוב המנהרות מחשש שהזחל שלו עדיין נמצא בעובי העלה. וכתבו הפוסקים שכאשר קיימת חובת בדיקה מחרקים הבדיקה צריכה להיות בדיקה של  100% מהתוצרת עד שנוכל לומר שלא ניתן למצוא חרקים בראייה חזותית.

וכיוון שהניסיונות הרבים מוכיחים שגם לאחר שטיפה במים וחומרי הניקוי היעילים ביותר, של חסה שגודלה בשטח פתוח עדיין נותרו בה מכל מיני החרקים. פשוט וברור שגם לאחר השטיפה חובת הבדיקה נותרה בעינה.

חשוב לציין שחובת הבדיקה קיימת אפילו אם קשה לראות את החרקים בהסתכלות רגילה הן בגלל שצבע החרקים דומה מאוד לצבע החרקים או הן בגלל העדר תאורה טובה (עפ"י חכמת אדם סי' לד בינת אדם מט-נ). כמו כן הם כתבו שהבדיקה צריכה להיעשות ע"י אנשים יראי שמים וגם בעלי ראיה טובה מאוד ולא חלושי עין (משנ"ב סי' תעג ס"ק מב). ולכן גם אם הבדיקה גורמת טורח רב אינה עילה להיפטר מחובת הבדיקה (עי' הליכות שלמה פסח פ"ז סעי' כג; פסקי תשובות סי' תעג אות יח). מסיבות אלו במשך הדורות הפוסקים העדיפו מיני מרור שעדיפותם פחותה מהחסה מבחינה הלכתית (משנ"ב שם). לכן ברור שעדיף לקנות חסה למרור מחברות מוכרות ואמינות כנקיות מחרקים ומשאריות חומרי הדברה, ולא להסתמך על שטיפה של חסה שגודלה בשטח פתוח.

פורסם באתר כיפה