אזהרת המהרש"ל וחששותיה

האם יש מקום בימינו לאזהרת המהרש"ל או ליישומה ? 

א. המהרש"ל דרש שמעט מן הקמח ממנו תאפנה המצות יאכל לפני הפסח. וחששו הוא מחימוץ של מעט גרעינים לפני טחינתם לקמח. וע"י אכילת חלק מן הקמח קודם הפסח ניתן לתלות שאותם פירורים מחומצים נאכלו, והנותר כשר לגמרי.

ב. מקשה עליו המג"א: "וצ"ע, דזה דוקא בדבר חשוב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' מהם אז הכל מותר כמ"ש ביו"ד סי' ק"י".

ובמחצית השקל הסביר את ההו"א [1] בדברי המהרש"ל: "ר"ל אע"ג דדבר חשוב לא בטיל, מ"מ כה"ג דנאכל א' דיש לתלות דהאיסור כבר נאכל אז בטיל, ואע"ג דבעינן שלא יאכל המשוייר אדם א' כ"א בשני ב"א, ושתי' בשתי' היינו מצד חומרא. ועוד כדי שיהיה ספק-ספיקא: חדא שמא נאכל, ואת"ל אינו נאכל - שמא מה שזה אוכל הוא היתר, והיינו התם דודאי נתערב בו איסור. משא"כ כאן דלא ידעי' אי יש בו איסור כלל בלא"ה הוי ס"ס חדא שמא ליכא איסור כלל, ואת"ל הוי - שמא נאכל".

ממשיך המג"א ומקשה: "אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור. וצ"ל דלחומרא בעלמא נקטינן, ויש להחמיר הואיל ויצא מפי אותו צדיק".

ומסביר מחצית השקל: "ואם אין בו ס' הכל אסור, ול"מ מה שנאכל א'" [2].

דברי המהרש"ל מוקשים: העצה לאכול מעט קודם החג טובה לתערובת יבש ביבש ואז ניתן לתלות שנאכל החמץ, אבל בתערובת לח בלח, וכך מוגדר קמח, אי אפשר לתלות, מפני שיש בו בילה והכל מעורב, ואז הדרך לתקן את האיסור הוא ע"י ביטול בששים. נמצא שאזהרתו-עצתו אין בה תועלת.

ג. בעל חק יעקב השיב על דברי המג"א: "ול"נ לדינא קאמר, דאע"ג דקי"ל קמח בקמח מיקרי לח בלח, מ"מ הא דעת קצת גדולי פוסקים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש (כמבואר בש"כ ביו"ד סי' קט ס"ק ג, ובמ"ב ח"ב דף פ"ד ע"א) וא"כ לדידהו היה חוזר וניעור תוך הפסח, על כן כל מה דאפשר לתקן לכתחילה לצאת אליבא דכ"ע מתקנינן, דיאכל מעט ותלינן במה שאכל. ואע"ג דמבואר ביו"ד דלא תלינן במה שאכל אא"כ שאכלו שוגג או נפלה מעצמו, מכל מקום כיון  שנעשה קודם פסח שאז עדיין שעת היתר הוא ליכא למיחש כלל ודוק".  (וע"ע בשערי תשובה, בבאר היטב ובשו"ע הרב סי' תכט).

ובאר במחצית השקל (שם): "ובס' ח"י (=חק יעקב) תי' ניהו דקיי"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח, מ"מ י"א דמקרי יבש ביבש כמ"ש הש"ך, וביבש ביבש ק"ל בסי' תמז אע"ג דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח [3], וכדי לצאת ידי דעה זו צוה לאכול ממנו מעט קודם פסח דיש לתלות שהאיסור כבר נאכל. אע"ג דאי היה ודאי תערובות ל"מ מה שנאכל א' קודם פסח וחוזר וניעור בפסח, מ"מ כיון דליכא אלא חשש שמא נתערב וגם דקי"ל דהעיקר דקמח בקמח מקרי לח בלח סמכי' על מה שנאכל קודם הפסח".

היינו לפי מחה"ש בהסברת החק יעקב, בדין יבש ביבש, אם אמנם היתה כאן תערובת, לא היתה מועילה אכילה בשיעור האיסור והיה נאסר מדין חוזר וניעור, בכ"ז בגלל שיש כאן רק חשש תערובת חמץ ובגלל הדעה החולקת הקובעת שקמח בקמח נידון כלח בלח, אכילה ותליה יועילו.

אולם משמעות דברי הח"י שבתערובת יבש ביבש במידה ונאכל אחד תולים להקל [4], אולם היינו דוקא בנאכל בשוגג או נפל לים מעצמו. אבל במקרה זה יש כאן לכאורה ביטול איסור בידים שאסור ואינו מועיל. ועל כך עונה הח"י שכיון שעדיין לא חל זמן איסורו וע"כ זוהי תערובת היתר, ואח"כ כשיכנס זמן איסורו ניתן להתיחס לכך כנפל מאליו או נאכל בשוגג, אבל אין חשש לחוזר וניעור.

ד. בדגול מרבבה השיב על המג"א: "אי משום הא לא אריא, דאין דבר זה מוסכם שקמח מקרי לח בלח. ועיין בש"ך יו"ד סי' קט סק"ג. ואדרבה   מדברי מהרש"ל עצמו, הביאם הש"ך שם ס"ק י משמע דס"ל קמח בקמח מקרי יבש ביבש. אלא דאעפ"כ קשה א"כ חד בתרי בטל כיון שאין כאן דבר חשוב, ולמה צריך שיאכל ממנו קודם פסח? ואין לומר דחשש ליש מחמירין שהביא רמ"א בסי' קט, ע"כ דחומרא זו לא שייכא אלא באוכל בתערובות כך ביבש, אבל קמח זה יעשה ממנו מצות ואז יתבטל בששים ומבטל לכתחילה אין כאן כמבואר שם סי' קט סע' ב. ונלע"ד דרש"ל חשש דחמץ מיקרי דבר שיל"מ וע"ל סי' תמז במ"א סק"ו, וסבירא ליה כדעת המחבר ביו"ד סי' קי ס"ז דגם בדבר שיל"מ מהני שנאכל אחד מהם להתיר התערובות הנשאר ודו"ק היטב. ועיין ביו"ד שם בש"ך ס"ק נז".

ה. ומצאתי בשכנה"ג (סי' תל) שכתב: "כתב ה"ר אשר [5] ז"ל בהלכות פסח, נהגו כל ישראל לעשות לחם ערב שבת הגדול, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וקורין לו חלת עני ובלעז לחם בה, ומחלקה לעניים. ומיום שזלזלו בו נשתלחה מארה בתבואה". וכן כתב באליה רבה (סי' תל ס"ק ב) משם הכלבו (סי' מז). והביא דברי המטה משה (הובאו לעיל) והוסיף: "ונ"ל דחשש חמץ היה שמא נתלחלח קצת קמח ונעשה פירורין, והוי יבש עיין סימן תסו (ס"ד), ובזה מתורץ תמיהת המג"א".

נראה שהסביר את חומרת המהרש"ל, שחשש מקמח שהחמיץ לאחר היותו קמח, ולא כאשר היה בגרעינים. וכאן אע"פ שהוא תערובת קמח מחומץ בקמח כשר לפסח, ה"ז יבש ביבש משום שהקמח המחומץ נעשה פירורין. ועל כך פסק בשו"ע (תסו ס"ד) שבפירורים אין אומרים שבטל יבש ביבש קודם הפסח. ז"ל ה משנה ברורה (תס"ו ס"ק טז): "ר"ל לפירורים דקים וירד דרך נקבי הנפה ויתערב עם הקמח. ואע"ג דבודאי יש ס' כנגדו ומתבטלים קודם הפסח, מ"מ כשיגיעו ימי הפסח שאסורין במשהו יהיה חוזר וניעור. ואע"ג דבלח בלח לא אמרינן חוזר וניעור וכדלעיל (סימן תמז ס"ד) וקמח בקמח הוא לח בלח, י"ל דפירורים אינם מתבוללים היטב בקמח ובאפי נפשייהו קיימין ואפשר דאפילו בשעה שלש העיסה ג"כ לא נימוחו ונתערבו וכשמגיעים ימי הפסח חוזרים ואוסרים".  א"כ קשה לפי"ז מה תועיל האכילה קודם הפסח?

עוד קשים דברי הפמ"ג (אשל אברהם סי' תל): "אבל אם נתערב פרורי קמח מחומץ עם קמח פסח אף דנאכל בזמן היתר בשוגג קצת מהם צ"ע די"ל אין תולין שנאכל האיסור אף דמשהו בפסח רק מדרבנן, והעד לזה בסי' תמז ס"ד בפת שנפל ליין חיישי' שמא נשאר שם פירורין ולא תולין שנטלו משם, וי"ל. ועש"ך יו"ד סימן קיא אות ג. ואי"ה יבואר בתמז ובתסז מ"א ד יבש ביבש ונאכל א' מהם יע"ש".       

ונראה לתרץ שכיון שזהו רק ספק אם יש פירורי חמץ בתערובת, מקילים בנאכל אחד בזמן היתר. וכיון שנאפה קודם זמן איסורו הרי דינו כמוש"כ המג"א (סי' תמז ס"ק יא): "מיהו נ"ל דהכא אם יכול לבשלו עד שיהא נימוח ויתערב קודם פסח בס' אז מותר לאכלו בפסח, ואין זה מבטל איסור לכתחילה כמ"ש שם ביו"ד".

ו. סיכום החששות העולים מהסברי האחרונים לדברי המהרש"ל:

1.          המהרש"ל דרש שמעט מהקמח שנאפו ממנו המצות יאכל קודם לפסח, מחשש שמא היה בקמח חימוץ, וע"י האכילה של חלק קטן מהקמח נתלה שהמחומץ נאכל.

2.          מחה"ש בהסברו למג"א העמיד את החשש בס"ס, אם נאמר שקמח הוא תערובת של יבש ביבש, שמא התערב מעט קמח מחומץ,לכן יאכל ממנו קודם הפסח והוי ספק ספיקא: שמא נתערב ואם נתערב שמא הוא מה שאכל. לספק תערובת כזו מועילה האכילה לתלות.

3.          החק יעקב העמיד את החשש של המהרש"ל על הצד שקמח הוא יבש ביבש, שמא התערב בו קמח מגרעינים שנרטבו והחמיצו, והוי יבש ביבש ויחזור ויתעורר בפסח עצמו. הסביר מחה"ש את דבריו, אע"פ שלתערובת יבש ביבש אין מועיל תליה אם חוזר וניעור, שמכיון שהחשש הוא שמא התערב קודם הפסח, ואולי קמח הוא לח בלח, התליה באכילה מועילה. מפני שלא אכל לכתחילה כדי לבטל את האיסור, ומדובר מערב הפסח שעדיין אינו נאסר נחשב כמו דיעבד ומותר.

4.          הדגול מרבבה הסביר את חששו של המהרש"ל, שחמץ לפני פסח הוא דבר שיש לו מתירים ולכן אינו בטל, אלא בדרך היתרו. אבל כיון שהוא רק חשש תערובת אפשר לכתחילה לאכול מעט קודם הפסח ולתלות באכילה הזו.

5.          באליה רבה   העלה את החשש לא בגרעינים אלא בקמח לאחר הטחינה שמא הוא נתרטב ולא מתערב היטב להתבטל בשישים ובפסח חוזר וניעור. על חשש זה אם אוכלם לני הפסח כיון שהתערבו היטב ונאפה (בושל ) קודם הפסח, אם יאכל קודם אפשר לתלות ולהקל.

ז.   בימינו סדרי הכשרות הם קפדניים וברוב המוצרים אין חשש חימוץ או חמץ. מפני שלאחר הנקוי והכשרת פס הייצור לפסח, ההקפדה על הכנסת דברי מאכל וכש"כ דברי מאכל מחמצים נמנע ונאסר. ממילא במוצרים הקנויים שמרכיביהם אינם עשויים מקמח חשש תערובת חמץ קטן ובלתי אפשרי.

כמו כן בקמח אין כמעט חשש, מפני שהחיטה נקצרת כשהיא לחה במעט, ואף ירידת הגשמים בארץ בקיץ נדירה ביותר, ולכן במחובר אין חשש חימוץ. באיסום הציבורי ישנה הקפדה על יובש האחסון, וע"כ גם בו בד"כ אין חשש (בניגוד לאחסון או קניות ממקומות פרטיים).

חוזרת השאלה ששאלנו בפתיחת הדברים, האם יש מקום לחשוש לאזהרת המהרש"ל?

והנה, העירו לי כי באפיית מצות מכונה נותרים במכונה בדר"כ פירורים דקים בפינות המכונה, שאין מנקים אותם בין אפיה לאפיה, וישנו חשש לנפילתם לתוך התערובת. פירורים אלו הם חמץ כיון שנותרו מאפיות קודמות.

לפי דבריהם נעשים חששות האחרונים עפ"י המהרש"ל רלונטיים יותר! כיון שהפירורים הם יבש ביבש, יש מקום לחשוש או לחשש הח"י שיחזור ויתעורר בפסח אע"פ שבטלים קודם, או לחשש הדגול מרבבה שהרי החמץ הוא דבר שיש לו מתירים וצריך לאכול מהקמח ומהמצות קודם לפסח!

ונראה שאע"פ שבפירורים עסקינן, החשש הזה דומה למה שחשש בשכנה"ג, וכיון שהם בטלים ביותר מששים קודם הפסח, וכיון שהם  נאפים (=מתבשלים) אין כאן נתינת טעם ולא אומרים בו חוזר וניעור.

וכ"נ מדברי ערוך השולחן (סי' תסו סע' יא-יב]: "ולענ"ד דה"פ דודאי אם ירצה לאפותו קודם הפסח לא איכפת לן דכיון שכבר נבלל ונלוש ביחד לא אמרינן חוזר וניעור... ולפ"ז נלע"ד ברור דאע"ג דאנן מחמרינן כדברי רבינו הרמ"א דביבש ביבש אמרינן חוזר וניעור, מכל מקום אם אירע כן שנתייבש הלחלוחית ורקדו הכל קודם הפסח ונאפה קודם הפסח יש להתיר בהפסד מרובה, כיון דהעיקר  לדינא דאינו חוזר וניעור, כמ"ש בסי' תמז. וכן ראיתי לאחד מהגדולים (הגר"ז סוף סע' י) וז"ל: ולפיכך אם אפה קודם הפסח מותר ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק וכו'. ומ"מ יש להחמיר וליטול מהקמח קודם הפסח ולאכול כדי לתלות הפירורין במה שאכל עכ"ל. כלומר ליטול מהמצות שאפה ולאכול מעט קודם הפסח." 

הרי שלפי ערוך השולחן יש להחמיר וליטול ולאכול או לבער מעט מהמצות קודם לפסח ע"מ שאפשר יהיה לתלות במה שנאכל, ולהתיר לכתחילה את המצות.

  סיכום

במצות מכונה שנשארים מעט פירורים בין אפיה לאפיה ויש חשש שמא נופלים פירורים מאפיות קודמות למצות בפס היצור, הפירורים האלו בטלים לפני הפסח ואינם נותנים טעם, מפני שיש שישים כנגדם. אעפ"כ מחשש של חוזר וניעור, לדעת אליה רבה לפי הסברו במהרש"ל, ולפי דברי ערוך השולחן החשש הוא רחוק מאד, כיון שמעיקר הדין קי"ל שאינו חוזר וניער לאחר שבטל בשישים קודם החג בהיתר ולאחר מכן נאפה, טוב להחמיר ולאכול מעט מן הקמח קודם הפסח ולתלות בו.