משנכס אדר...

'משנכנס אדר מרבין בשמחה', כך אמנם כתוב בתלמוד וכך מפזמים הילדים, אך במשנה הובא שבראש-חודש אדר היו בית דין מכריזים ומזכירים לבעלי השדות לבדוק אם צמחו בשדותיהם כלאיים, 'וכל אדם יוצא לגינתו ולשדהו ומנקין אותו מן הכלאים'. העיתוי לתזכורת נעשה בתאריך זה משום שבתקופה זו צצים העלים של המינים הגדלים בשדה שנזרעו קודם החורף, וכלאי הזרעים ניכרים מבין התבואה. בתאריך ט"ו באדר היו יוצאים שליחי בית-דין לשדות לבדוק אם אכן נעקרו הכלאיים. ומה היו עושים שליחי בית-הדין כשהיו רואים שיש כלאיים בגינה?

במשנה מתואר שבהתחלה היו השליחים עוקרים את הכלאיים ומשליכים אותם במקומם, אך בית-דין ביטל פעולה זו משום ש'היו בעלי שדות שמחים שמנכשים להם שדותיהם, ועוד שהיו נותנים אותן לפני בהמתן', ולכן בית-הדין חישב מסלול מחדש והורה לשליחיו שאם הם רואים כלאיים בגינות יש להם הסמכות להפקיר את הגינה בה מצויים כלאיים ובכך האדם לא עובר על איסור, שכן אין איסור כלאיים בשדה הפקר. 

דין ההכרזה וההתרעה נוהג גם בימינו, וחלה חובה על בית הדין שבכל עיר ועיר לשלוח שליחים בתאריך ט"ו באדר לבדוק את השדות והגינות אם יש בהם כלאיים. אולם כתב ה'חזון איש': 'ובזמן הזה שלא זכינו לבית-דין ושלוחיהן, אין הכלאיים הפקר ורשאי כל אדם לעקרן אבל לא ליטול לעצמו'. כלומר, רשאי כל אדם הרואה כלאיים בגינת חבירו לעקור אותם במטרה להפרישו מאיסור כלאים.

האם ראינו שהממונה על הכשרות מכריז על הכלאיים ועורך סיורים עבור כך?

התשובה היא – לא. בימינו מקובל שהרבנות הראשית אחראית על כשרות הפירות והירקות כמו הפרשת תרומות ומעשרות, פיקוח על איסור ערלה בנטיעות חדשות, אך היא אינה מפקחת על איסור כלאיים. מדוע?

יתכן והסיבה טמונה בהבדל המהותי בין איסור כלאיים לאיסור טבל. פירות שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות אסורים באכילה (איסור טבל) לעומת כלאיים, אע"פ שאסור לזרוע שני מיני תבואה או ירק בסמיכות, מכל-מקום היבול אינו נאסר באכילה. וכן בכלאי אילן, הגדרת האיסור היא איסור הרכבת מין על שאינו מינו, אך הפרי מותר באכילה.

יתכן וממונה הכשרות דואג לצרכן ולכן מפקח על הפרשת תרומות ומעשרות, שלא יגיע לצרכן איסור טבל מיבול שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, אבל על איסור כלאיים שהיבול מותר באכילה אין צורך לפקח, למרות שיתכן והמגדל עובר על איסור. בכך ממונה הכשרות דואג יותר לצרכן מאשר לחקלאי-המגדל. אך כפי שראינו, תפקידו של בית-הדין היה לפקח על הכלאיים, היינו לדאוג לא רק שהצרכן לא ייכשל באיסור, אלא שאף המגדלים לא יעברו על איסור כלאיים.   

אנו במכון 'התורה והארץ' שמנו לנו למטרה לסייע הלכתית הן לצרכן והן ליצרן-החקלאי המגדל את היבול. אנו שוקדים על מתן פתרונות הלכתיים בנושא כלאיים, הן כלאי זרעים והן כלאי אילן (הרכבות), כאשר גולת הכותרת היא הפיקוח על משתלות לעניין כלאיים. 

לרשימת המשתלות המפוקחות של מכון 'התורה והארץ'>>