שינה בסוכה בגוש קטיף-בעת ירי פצצות מרגמה

לשבת, ובעיקר לישון בסוכה בגוש קטיף, זהו לא דבר פשוט כלל ועיקר. על ישובי גוש קטיף, נורו בשנים האחרונות אלפי פצצות מרגמה, וב"ה בניסי ניסים, ועל ניסך שבכל יום עמנו, כמעט ולא נפגע איש. התחושה היא שמעלינו שוכנים ענני כבוד, אשר קולטים את החיצים שאויבנו משליכים עלינו, וכפי שהיה ביציאת מצרים. כך מופיע  בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים פרשה ב): "כשהיו אוכלוסין של פרעה זורקין חיצים, הקיפן הקב"ה בענני כבוד וסיכך עליהם ולא היו מזיקין אותם, שנאמר: "וענני עומד עליהם" (במדבר יד, יד), לכך נאמר: "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ, ח)".

אעפ"כ, עם תחילת מטחי ירי של פצצות מרגמה על ישוב, ההוראה היא להכנס מהר ככל האפשר למרחב מוגן – לשהות תחת תקרת בטון. בדרך כלל נורים מספר פצצות בזה אחר זה בהפרש קצר מאד ביניהם. בשל נפילת פצצות מרגמה לעיתים קרובות. במקום מסוים, המליצו כוחות הבטחון שאין לישון בסוכה. ההנחה היא שכשמתחיל ירי, אדם שהוא עירני יכנס מיד למרחב מוגן. אך אדם ישן, לא בהכרח שישמע את הירי, וגם אם ישמע, לוקח לו יותר זמן להתארגן ולהכנס למרחב מוגן. באחד הישובים, היו התרעות חמות בימי חג הסוכות לחדירות מחבלים בשעות הלילה, וגם שם המליצו כוחות הבטחון שלא לישון בסוכה. האחריות האישית והציבורית של רבני גוש קטיף היא גדולה מאד. מחד, הם אינם רוצים לבטל את מצות השינה בסוכה, ומאידך לא ניתן להתעלם מהמציאות המוכרת לכל ומההמלצות וההתרעות שבידי מערכת הביטחון.

לא רק שאלה בתחום ההנהגה קיימת כאן, אלא יתכן ואמירה גורפת שאין לישון כלל בסוכה, תפסול את הסוכה. זאת בעקבות דברי הרב אליעזר ממיץ, ספר יראים (סימן תכא), הפוסק (ובעקבותיו השו"ע או"ח סי' תרמ, ד) שמי שעושה סוכתו "מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה, כגון שירא מגנבים ומלסטים", לא רק שאינו נפטר מלישון בה, אלא שהסוכה עצמה פסולה. לפיו, כשלא ניתן לקיים את כל אופני הישיבה בסוכה מסוימת, אזי הסוכה פסולה. אמנם המציאות בה אנו עוסקים איננה דומה לאמור בדבריו. שם דובר על אדם שיש לו אפשרות לבנות סוכה במקום שהוא לא יצטרך לחשוש ולפחוד, והוא בכונה בונה את הסוכה שמקום בו הוא יוכל לטעון אחר כך שיש לו צער בישיבה ששם. אך כאן אין מדובר על נסיון להתחמק מקיום מצות סוכה בטענת מצטער כשקיימות אפשרויות אחרות, אלא על מצב בו לא ניתן כלל לבנות סוכה על מנת לישון בה בשום מקום שהוא. הדבר אמנם ידוע מראש, אך לא ניתן לשנות זאת.

מלבד זאת, על דבריו של היראים, חלק הרב צבי אשכנזי (שו"ת חכם צבי, סימן צד), ברמה העקרונית. לפיו, אי היכולת לישון או לשבת בסוכה, זהו דיון בחובת האדם בסוכה, ולא בטיבה של הסוכה, ולכן כל אדם יקים את מצות סוכה לפי יכולתו, ואם למשל אדם עשה מראש שתי סוכות, האחת לאכילה והשנייה לשינה, אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה, מכל מקום יוצא בה ידי חובת אכילה. הסוכה מיועדת לאכילה ושינה, כפי שאדם דר בביתו, אלא שאם אין ברירה אחרת, ניתן לצאת ידי חובת סוכה גם אם ניתן רק לאכול או לישון בה, או כשניתן לאכול ולישון בה בזמנים מסוימים, ובזמנים אחרים לא ניתן כלל לאכול ולישון בה.

אכן, כאשר כוחות הבטחון הודיעו שאין לישון בסוכה בשל התרעות לחדירות או ירי, במצב כזה היו פטורים מלישון בסוכה. אך כשכוחות הבטחון רק המליצו והשאירו זאת לשיקול דעתו של כל אחד, אזי כל אחד עשה את חשבונו ומידת צערו- חששותיו, ונהג בהתאם. הוראות מערכת הבטחון היו ייחודיות לכל יישוב ויישוב בפני עצמו, ורבני היישובים שמעו את חוות דעתם של המפקדים באזור, ובהתאם לכך הורו לציבור כיצד לנהוג. ב"ה ברוב השנים, וברוב היישובים, המשיכו תושבי גוש קטיף לישון בסוכה, ללא פחד ומורא, והסוכה שמשה מבצר והגנה.

הרב מנשה יום טוב, רב היישוב מורג סיפר, שלקראת חג סוכות תשס"ה, הוא נפגש בענין זה עם המפקד בבסיס הצבאי שליד מורג, וסיפר לו על כך שיש הישנים בסוכה, ושאל מה הוא ממליץ לעשות. קצין המילואים, שאיננו חובש כיפה, בן קיבוץ חילוני מצפון הארץ, השיב בתקיפות ואמר: "מה זאת אומרת? אבות אבותינו כבר ישנים אלפי שנים בסוכה, וגם אתם תשנו בסוכה". לשאלת הרב, שהרי בכל זאת נורים לעיתים פצצות, ויש התראות על חדירות, וכד', השיב הקצין באותה תקיפות: "אז אנחנו נעשה מאמצים גדולים יותר במשך ימי החג, נעבוד יותר קשה, ואתם תשנו בסוכות". באחד מלילות החג התעורר הרב באמצע הלילה, לשמע קולות חשודים מחוץ לסוכה. בחוץ שרר ערפל כבד. הרב הציץ בחטף מחלון הסוכה, וראה שתי דמויות מתקרבות, ועליהם נשקים, וציוד צבאי. "הגרוע מכל" חשב הרב, "בודאי חדירה של מחבלים". פחד ואימה. כשדמויות קרבו, שמע אותם משוחחים ביניהם בלחש בעברית, והסתבר שאילו חיילי יחידת המילואים, שמפטרלים בין שבילי הישוב באופן מיוחד בשבוע זה, כדי לוודא שהכל בסדר, ושהישנים בסוכה, לנים בטוב. חשב הרב בליבו, ולימד זכות על חיילי צה"ל: "ראה הקב"ה, איך בניך אהוביך, עושים שרות מילואים כאן במורג. חייל אחד עם קוקו ארוך, והשני עם עגיל באוזן, כדי שאנחנו נוכל לישון כאן בבטחון בסוכה".

"סכותה לראשי ביום נשק", אמר הקב"ה אף אני. לעתיד לבא עתידים כל אומות העולם להכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם, "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה יד, ב). ומה הקב"ה עושה? יוצא ונלחם עם הגויים, שנאמר: "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם" (שם ג). היאך, כיומו של פרעה, שנאמר: "כיום הלחמו ביום קרב" (שם). ומה הוא עושה? מסכך על ראשם של ישראל, שנאמר: "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ, ח). מהו נשק? א"ר שמואל בר נחמני כיום שישיקו שני עולמות זה לזה, העולם הזה והעולם הבא. באיזה יום? "הנה יום בא לה' " (זכריה יד, א). (פסיקתא שם).

אמר להם הקב"ה לישראל... לעתיד לבא אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה, שנאמר: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד, ו). (מדרש תנחומא [ורשא] פרשת אמור סימן כב).