שינה בסוכה בארץ ישראל

"בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב). במה מתבטאת ישיבה זו? בגמ' בסוכה כח ע"ב:  

תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי? דתנו רבנן: "תשבו" (ויקרא כג, מב) כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה.

בברייתא נזכר שיש להעלות מצעים לסוכה, אך לא נאמר במפורש שיש לישון בסוכה. אך מעולי הרגלים בירושלים יש ללמוד על הקפדתם לישן בסוכה: "מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין עשרה טפחים ומסככין על גביהן, וישנין תחתיהן" (תוספתא סוכה [ליברמן] פ"ב ה"ג), זאת גם כאשר הדבר היה כרוך בסכנת נפשות: "אמר ר' יהודה: מעשה בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים וישנים תחתיהן" (תוספתא סוכה [ליברמן] פ"א ה"ז). ובאופן רחב יותר נאמר בירושלמי: "ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמרין: מה בין סוכה ומה בין לולב? סוכה נוהגת בלילות ובימים, לולב אינו נוהג אלא ביום. התיב ר' יעקב דרומיא: הרי תלמוד תורה נוהג בלילות כבימים? מיי כדון, [=בא ונדון, נתבונן], סוכה איפשר לה ליבטל? תלמוד תורה איפשר לו שלא ליבטל?" (ירושלמי ברכות ג, ג).  הרב אליעזר אזכרי, בעל ספר 'חרדים', מפרש בירושלמי שם, ש"מצות סוכה אינה פוסקת כלל, דאפילו בשעה שישן מקיים מצות סוכה,  אפשר למצוה ליבטל? אבל תלמוד תורה אי אפשר לו שלא ליבטל, דבשעה שישן, על כרחו בטל מן התורה".

להלכה נפסק (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרלט, ב): "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה". שינה בסוכה חמורה יותר מאכילה.

מהי המשמעות הרוחנית של שינה בסוכה? מרן הרב צבי יהודה קוק (שיחות הרב צבי יהודה, מס' 20, סוכות, סעיף 3):

"בשבתך בביתך", מקיף מצבים שונים בחיי האדם, וכולל בהכרח שינה. בהלכות נדרים יש סברה שאדם יכול להתקיים כמה ימים בלי אכילה (רמב"ם הל' שבועות ה, ב), אבל: "האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין וישן לאלתר" (שבועות כה ע"א). אין מציאות שאדם לא יישן שלושה ימים רצופים. לכן זו שבועת שוא שאי אפשר לקיימה. הכרח השינה בסדר חיי האדם הוא שקובע את חיובה  בסוכה.

אנו מתקדמים מן השמיעה הפסיבית של השופר בראש השנה, אל השלילה הגדולה ביום כיפור, יום "שביתת עשור" כלשון הרמב"ם. וממנו מגיעים לדרגה עוד יותר עליונה של עבודת ה', במצב של שינה. ביום הכיפורים אנו שובתים מעניני העולם הזה, אבל נמצאים במצב של ידיעה והכרה, כשהאדם מתפלל ויודע שהוא צם. אבל בסוכות, אדם מקיים מצות ה' אף בחוסר ידיעה, גם בחלק חייו בו הוא משולל הכרה. האדם מקיים מצוה של עשיה, מצות עשה.

ישנם מקומות בחו"ל בהם נהגו להקל בשינה בסוכה מאחר וקר מאד, לעיתים יורדים גשמים, ויש שחששו מהגוים או מגנבים (שו"ע סי' תרלט, ב ברמ"א; סימן תרמ, ד ברמ"א). אך ב"ה כאן בארץ ישראל, חששות אילו כמעט ולא קיימים, ועל כן דוקא בארץ ישראל, ניתן לקיים את מצוות השינה בסוכה בשלמותה, כמו מצוות נוספות אחרות שקיומם המלא והשלם הוא כאן בארץ, עם זאת שבגלויות השונות היה קשה לקיימם. כך כתב הרב שריה דבליצקי ("בענין הדלקת נ"ח בחוץ בזה"ז", קובץ המועדים, חנוכה, עמ' קלב – קלד):

יש לנו לדעת כי עיקר קיום תורה ומצות הוא דוקא בארצנו הקדושה וכאן אפשר בעז"ה לקיים כל המצוות הנוהגות בזמן הזה כראוי מן המובחר עם כל פרטיהם,… אותו הדבר הוא גם לגבי מצוה זו של הדלקת נר חנוכה שכאן בארץ הקדש אפשר לקיימה בכל פרטי הדקדוקים כדינא דגמרא. וידועים דברי הרמב"ן בפר' אחרי (ויקרא יח, כה), כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה' וקיומם בגלות הוא רק כדי שלא יהיו חדשים עלינו כשנחזור לארץ. ומלבד המצוות התלויות בארץ, הרי גם לגבי המצוות הכלליות האפשרויות לקיימן נוחות יותר בארץ מאשר בחו"ל. ראשית כל מבחינת הזמנים הנוחים. למשל, לגבי כניסת השבת ויציאתה במשך כל תקופות השנה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. .. ומבחינת האקלים, האפשרות לקיים מצות סוכה כהלכתה על הצד הטוב ביותר לרבות שינה בסוכה, וכמו כן הזמן של קצירת המצה השמורה אינו זמן גשמים וכו'. וגם מצות נר חנוכה שאפשר לקיימה על הצד היותר טוב ברשות הרבים.

מלבד הנוחות והטבעיות בקיום המצוות בארץ ישראל דוקא, גם שלמות המצוות מבחינת תוכנם הוא בארץ ישראל, ליחיד ולאומה. כך הסביר הראי"ה קוק (עץ הדר השלם, עמ' ד-ה):

המצוות התלויות בארץ הם בקרקע, והם הרכוש היסודי של האומה בכללה ושל יחידיה. ...והמצוות שאינן תלויות בארץ הנה המטלטלין שהם נקנים אגב קרקע. ...וכאשר כללות התורה והמצוות תלויים בקדושת הארץ, ע"כ אגב מצוות התלויות בארץ, שבהם מתגלה כח הקדושה האלוקית העליונה של חיי האומה היסודיים - הקרקע הרוחנית שאגבם יש לנו תפיסה וקנין בכל המצוות כולן, גם באותן המצוות שהן חובת הגוף, ונוהגות בפועל גם בחו"ל.