פרידת האדר"ת מהסוכה

הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, רבה של ירושלים וחותנו של הראי"ה קוק, כתב שהוא לא היה אומר את הנוסח המקובל בעת הפרידה מהסוכה אלא:

יהי רצון שנזכה גם לשנה הבאה עלינו לטובה לקיים מצות סוכה וארבעה מינים, שמחת החג ואביזרייהו כהלכתם, ולקיים כל המצוות מעתה ועד השנה הבאה עלינו לטובה ועל כל ישראל לטובה, אמן.

כך הוא נהג לבקש אחרי גמר קיומה של כל מצוה, המתקיימת פעם בשנה. לזכות ולקיימה גם בשנה הבאה. הבקשה לישב בסוכת עור של לויתן היא בקשה לעולם הבא, ואילו הבקשה לזכות המצוה שוב, היא כאן בעולם הזה.

הוא סיפר עוד, שבשמיני עצרת, הוא היה יושב בסוכה כדעת הגר"א (בחו"ל), ו"באין רואין הייתי מנשק עצי הסוכה ביומו של שמיני עצרת. לא תתואר באומר ודברים עצבות לבי, בעת פנות היום של שמיני עצרת, בזכרי שקרוב העת להפרד ממצוה חביבה זאת שנה שלימה, ולפעמים גם י"ג חודש, ולצאת מן המצוה שנכנסתי בתוכה, שאין דומה לה בכל התורה כולה".

האדר"ת, תפילת דוד, עמ' קי; נפש דוד, עמ' קצז, ריא. מהדורת כפר דרום: מכון התורה והארץ, תשס"ב, בעריכת הרב יהודה הלוי עמיחי)