והעלנו לתוכה... ולחוג את חג הסוכות

בברכת המזון אנו מבקשים על בנין ירושלים, ובברכה מעין שלוש, אנו מבקשים על חידוש העליה לרגל: "ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבנינה".

מצות עליה לרגל היא בשלושת הרגלים, אך היא ייחודית בחג הסוכות. אז גם אומות העולם מצטווים לעלות לרגל, כאמור בנביא זכריה (יד, טז- יט):

והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסוכות. והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם. ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסכות. זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסוכות.

מדוע דוקא בסוכות מצווים הגוים לעלות לרגל?

בחודש תשרי מתחדש הטבע, ומנין השנים מתחיל מחדש. יש בו ביטוי אוניברסלי. בראש השנה וביום כיפור העולם כולו נידון:  "ובריות בו יפקדו... מי יחיה ומי ימות... ועל המדינות בו יאמר". בחג הסוכות מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם.  זאת לעומת חודש ניסן שהוא מיוחד יותר לישראל.

הדבר בולט בחודשים בהם נחנכו המשכן והמקדשים.

בנית המשכן במדבר הסתיימה ע"פ מסורת חז"ל בכ"ה בכסלו, וחנוכתו היתה בא' ניסן, כאמור בילקוט שמעוני (מלכים א רמז קפד):

אמר ר' חנינא בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב: "ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן" (שמות מ,ב). והיו ישראל ממלמלין על משה לומר, למה לא הוקם מיד, שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק.  

בנין בית ראשון הסתיים בחודש בול- חשון (מלכים א ו, לח), וחנוכתו היתה בחודש תשרי שאחריו בצמידות לחג סוכות (שם ח, סה).

שלמה המלך ממתין כמעט שנה מסיום הבניה עד חנוכתו. כך ממשיך בילקוט שמעוני (שם):

משנעשה הבית בירח בול, נעשה נעול י"ב חדש. והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר, לא בנה של בת שבע הוא? היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו? והקב"ה חשב לערב שמחת בית המקדש בחדש שנולד בו אברהם, בירח האיתנים זה חדש תשרי. ולמה קורא אותו ירח האיתנים, שנולד בו אברהם, שנאמר: "משכיל לאיתן האזרחי" (תהילים פט, א). וכיון שנפתח בחדש מועדות והקריב הקרבנות וירדה האש, אמר הקב"ה: עכשו נשלמה המלאכה, שנאמר: "ותשלם כל המלאכה" (מלכים א ז, נא), ועל זה נאמר: "עמקו מחשבותיך" (תהילים צב, ו).

גם אז, מכל קצות העולם נקהלו ובאו ללמוד משלמה תורה וחכמה, ולספוג מקדושתה של הארץ וירושלים. "אני קהלת מלך בירושלים" (קהלת א, א), ובספר זה הנקרא בימי חג הסוכות, דברי חכמה על החיים ומהותם, אותם אמר שלמה בפני אומות העולם (נצי"ב, במדבר כט, יט, בהרחב דבר). 

בנין בית שני הסתיים בג' באדר (עזרא ו, טו), וחנוכת הבית הוצמדה לחג הפסח (שם טז-כב, ובמלבי"ם).

חנוכת הבית השלישי תחל בחודש ניסן, והסיום יהיה בחודש תשרי: "כה אמר ה' אלוקים בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש...בראשון בארבעה עשר יום לחדש יהיה לכם הפסח... בשביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג יעשה כאלה שבעת הימים" (יחזקאל מה, יח-כה, אברבנאל ומלבי"ם).

ייעודו של המשכן היה יותר פנימה, להשכין את השכינה בתוך בני ישראל, ולא כלפי חוץ, כלפי אומות העולם. עם ישראל מתחיל את דרכו, ועל כן חנוכת המשכן היא בניסן, בחודש בו נולד יצחק, עולה תמימה, שלא היה לו קשר עם החוץ, שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ.  

ייעודו של בית ראשון היה גם כמרכז הקדש העולמי, כדברי שלמה המלך בתפילתו: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרעך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה" (מלכים א ח, מא-מב). על כן ממתין שלמה עם חנוכת הבית עד חודש תשרי.

ייעודו של בית שני הוא גם כן כלפי פנים. רוב ישראל נשארו בגלות, יושבי הארץ נמצאים תחת ריבונות של גויים - פרסים, אח"כ יונים, ולבסוף רומיים, חמישה דברים חסרים בבית שני: "ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים" (יומא כא ע"ב), הנבואה מסתלקת, והביצור הוא פנימה, התחדשות תורה שבעל פה. על כן חנוכת בית שני היא בניסן או סמוך לו.

ייעודו של בית שלישי, הוא החיבור של בית ראשון ושני. ממרכז הקדש של עם ישראל, השפעה והקרנה אדירה כלפי חוץ, כלפי אומות העולם, ועל כן חנוכתו היא מניסן ועד תשרי, והשיא הוא חג הסוכות, כששוב יבואו גם כן הגוים ויעלו לרגל, "להשתחוות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות" (זכריה יד, טז). בחג סוכות מכירים האומות ש"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, י), בעלייתם למקדש בירושלים, כשעם ישראל יושב בנחלתו ובארצו.