מידע יישומי תמוז-אלול

מידע יישומי תמוז-אלול

א. תשעת הימים – נטיעת עצים

1. מראש חודש אב ועד תענית ט' באב ממעטים בדברים הגורמים לאדם שמחה.^[1]
2. בימים אלו אסור לטעת עצי סרק, שיחים ופרחים.^[2]
3. נטיעת עצי פרי מותרת.^[3]
4. מותר לתחזק את גינות הנוי – להשקות את הגינה, לגזום את הדשא, לעקור עשבים שוטים ולהמשיך בטיפול השוטף.^[4]
5. אדם המתפרנס מגידול שיחי נוי, פרחים ועצים – מותר לו לשתול מינים אלו.^[5]
6. יש שאסרו התקנת דשא סינטטי,^[6] כשם שנאסרה בנייה של שמחה^[7] או הרווחה בימים אלו.^[8]

ב. מניין שנות ערלה

1. נאמר במשנה: 'באחד בתשרי ראש השנה... לנטיעה',^[9] ומכאן שא' בתשרי הוא התאריך הקובע לתחילת מניין השנים של עץ פרי לעניין ערלה.
2. אם נוטעים עץ פרי (חשוף שורש) לפחות ארבעים וארבעה ימים לפני א' בתשרי – הזמן מהנטיעה ועד א' בתשרי נחשב שנה אחת.^[10] בזמן זה נכללים שבועיים שנצרכים לקליטת העץ באדמה,^[11] ועוד שלושים יום שהם הזמן המינימלי שעל העץ להיות נטוע לפני א' בתשרי, כדי שייחשב בן שנה.^[12]
3. לכן אדם שנטע עץ פרי עד ט"ו באב^[13] (כולל ט"ו באב), ימנה את שנת הנטיעה כשנה ראשונה, ומא' בתשרי – שנה שנייה. אם נטע מ-ט"ז אב ואילך, מונה את השנה הראשונה רק מא' בתשרי.
4. אם נוטעים עץ פרי שנתוּן בתוך גוש אדמה ובעציץ שאינו נקוב, או בעציץ שמונח על גבי משטח מנתק, די בשלושים יום לחישוב שנה ואין צורך בימי הקליטה, שכן העץ קלוט ועומד בתוך גוש האדמה שהוא נמצא בו.^[14] לכן אם נוטעים עץ כזה עד כ"ט באב (כולל כ"ט באב) - נחשבים הימים עד ראש השנה (א' בתשרי) לשנה הראשונה למניין שנות ערלה.^[15]

ג. קניית עצי פרי ושתילתם

כאמור, לקראת ט"ו באב יש הממהרים לטעת עצי פרי כדי 'להרוויח' שנה למניין שנות ערלה, אך יש לשים לב לשני נושאים טרם בואנו לקנות עצי פרי ולשתול אותם בגינה.

1. כלאי אילן
2. כאשר קונים עץ פרי במשתלה, יש לשים לב לעניין איסור כלאי אילן שפירושו הוא הרכבת ענף של עץ אחד (רוכב) בתוך עץ אחר (כנה), באופן כזה שהם יתאחו וייעשו גוף אחד. אם הרוכב והכנה אינם מאותו מין, ההרכבה אסורה מדיני כלאי אילן.^[16]
3. עץ מאכל שהורכב באיסור (מין באינו מינו), אסור לטעת אותו,^[17] אסור להשקות אותו, אסור לעשות מלאכות שונות לצורך קיומו וגידולו של העץ,^[18] ולכתחילה יש לעקור אותו.^[19]
4. כיוון שרוב עצי הפרי מורכבים, יש לבדוק אם העץ מורכב בהרכבה מותרת, שאם לא כן, אסור לטעת אותו, כאמור. לשם כך יש לשאול את המוכר מהי הכנה שעליה הורכב העץ, ליצור קשר עם רבני מכון 'התורה והארץ' ולברר אם הצירוף של הכנה והרוכב מותר.^[20]
5. מניין שנות ערלה
6. כאשר קונים שתיל של עץ פרי ומעוניינים לצרף למניין שנות הערלה את השנים שבהן שהה השתיל במשתלה, יש לדאוג להתקיימותם של ארבעה תנאים:^[21]

א. במשך כל זמן שהותו במשתלה, עמד השתיל על הקרקע ולא על משטח מנתק.

ב. השתיל בא בתוך גוש אדמה שהוא יכול להתקיים ממנו.

ג. על השקית שמצוי בה השתיל להיות מנוקבת בנקב של 2.5 ס"מ קוטר בתחתיתה.

ד. בשעת השתילה יש לדאוג שגוש האדמה שבו מצוי השתיל לא יתפורר.

אם אחד מארבעת התנאים הללו אינו מתקיים, או שיש ספק אם התקיים – יש למנות מחדש שנות ערלה מעת השתילה בגינה.

5. במשתלות שמתווכות בין המשתלה המייצרת את השתיל לבין הצרכן, בדרך כלל אין אפשרות לדעת אם השתיל עמד במשך כל הזמן על הקרקע, ולכן יש להחמיר ולמנות שנות ערלה מעת הנטיעה במטע או בגינה, אלא אם כן המשתלה עצמה עומדת תחת השגחה.

לאחרונה החל מכון 'התורה והארץ' לתת פיקוח הלכתי בנושא כלאי אילן וערלה ל'משתלת מרמלשטיין'. לפרטים: 08-6847254; 050-5367367.

ד. ערלה בפירות השוק

1. בשלוש השנים הראשונות של עץ פרי אסורים פירותיו באכילה ובהנאה.^[22]
2. יש מינים של פירות שיש להם יבול כלכלי כבר בשנה השנייה או בשנה השלישית לנטיעתם, כגון אפרסק, נקטרינה, ענבים ללא חרצנים ועוד (נתונים אלו משתנים לעתים קרובות). ממינים אלו מצויים פירות ערלה בשוק.^[23]
3. לכתחילה יש לקנות רק מחנות שיש בה השגחה שהיא אינה משווקת פירות ערלה.^[24]
4. אם בטעות אדם קנה בשוק פירות ללא השגחה או שמגישים לו פירות לאכילה, מותר לאכול אותם.^[25]

 

ה. קטיף תיירותי

קטיף תיירותי הוא בילוי למשפחות, שבו בעלי מטעים מאפשרים ביקור במטע וקטיף עצמי מן העצים שבמטע.^[26] כדי שהבילוי יהיה מוצלח גם מבחינה הלכתית, עלינו לתת את הדעת לנושאים הבאים.

1. ערלה

יש לוודא עם בעל המטע שברשותו אישור מהרבנות המקומית או מהרבנות הראשית שהפירות הנקטפים אינם פירות ערלה.

2. הפרשת תרומות ומעשרות

יש להבחין בין סיור שבו התשלום נגבה בכניסה למטע לבין סיור שבו התשלום נגבה בסיומו. במטע שהתשלום מתבצע בסוף הביקור – הפירות שייאכלו באופן ארעי תוך כדי הסיור במטע פטורים מתרומות ומעשרות.^[27] אולם אם אוכלים במטע אכילת קבע מסודרת (על שולחנות פיקניק וכדו'), יש להפריש מהפירות תרומות ומעשרות בברכה.^[28] כמו כן, על כל הפירות הנלקחים הביתה יש להפריש תרומות ומעשרות בברכה לפני אכילה.^[29] במטע שהתשלום מתבצע בכניסה למטע – על הקונה להפריש תרומות ומעשרות מראש על הפירות שהוא עתיד לאכול, כפי ההנחיות דלהלן:

א. יש לבקש רשות מבעל המטע להפריש תרומות ומעשרות בעבור הפירות שייקטפו.

ב. יש לערוך סיור מקדים בין כל מיני העצים הנמצאים במטע וללקוט מכל מין קצת יותר מאחוז מכמות הפירות שהוא מעריך כי יקטוף.

ג. יש להניח את הפירות בסלסלה או בשקית ולומר שפירות אלו מיועדים לתרומות ומעשרות.

ד. יש לומר נוסח הפרשה מיוחד (יובא להלן).

ה. יש לדאוג למינוי ב'בית האוצר' כדי לחלל את המעשר השני ולתת מעשר ראשון ללוי.

ו. מי שאין לו מנוי ב'בית האוצר' צריך לייחד מטבע של עשרה שקלים^[30] על מנת לחלל עליו מעשר שני או נטע רבעי.

ז. יש לשמור פירות אלו עד תום הסיור במטע, ואז יניח אותם באשפה.

ח. יש לומר את נוסח ההפרשה בלי ברכה.

3. נוסח ההפרשה

יש לומר תנאים אלו קודם ההפרשה:

א. ההפרשה תהיה כל מין על מינו.

ב. ההפרשות השונות יחולו בזו אחר זו על פי הסדר הנהוג.

ג. ההפרשה תחול מעכשיו על הפירות והירקות שאלקוט ואוכל קודם אכילתם במטע, אני או מי מבני ביתי, או ממי שבא עמי לביקור במטע (להלן: 'שאלקוט').

ד. הפירות שבשקית או בסלסלה מיועדים להפרשת תרומה גדולה ותרומת מעשר, על כל מה שאלקוט.

תרומה גדולה – הגרם העליון מהטבל שבשקית או בסלסלה יהיה תרומה גדולה על כל מה שאלקוט.

מעשר ראשון – אחד ממאה מפירות הטבל העליונים שבסלסלה או בשקית, כנגד כל מה שאלקוט, יהיה מעשר ראשון, ושאר תשעת חלקי המעשר יהיו בצד העליון של הפירות שאלקוט.

תרומת מעשר – המאית מפירות הטבל שבשקית או בסלסלה שקראתים מעשר ראשון יהיו תרומת מעשר לכשאלקוט.

מעשר שני – עשירית מהפירות שאלקוט בתחתיתם יהיו מעשר שני ויהיו מחוללים על פרוטה ורבע במטבע המיועדת לחילול מעשר שני.

נטע רבעי – אם בפירות שאלקוט במטע יש פירות נטע רבעי, הרי הם בתוספת רבע מערכם יהיו מחוללים כל דרגת חיוב על פרוטה ורבע בנפרד, במטבע המיוחדת לי לכך.

 

 

[1].   תענית, פ"ד מ"ו; שו"ע, או"ח סי' תקנא סעי' ב.

[2].   שו"ע, או"ח סי' תקנא סעי' ב. ראה: רמב"ם, הל' תעניות פ"ג ה"ח; מגיד משנה, שם; ר"ן, תענית ה ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה שלחו ליה.

[3].   נטעי גבריאל, הל' בין המצרים ח"א פכ"ט סעי' יד הערה כב.

[4].   שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' שעד; הגר"מ אליהו, הלכות חגים, פכ"ה סעי' לא; נטעי גבריאל, הל' בין המצרים ח"א פכ"ט סעי' טו.

[5].   ראה: הראשל"צ הרב מרדכי, הלכות חגים, פכ"ה סעי' לא, שהתיר שתילת עץ פרי.

[6].   נטעי גבריאל, הל' בין המצרים ח"א פכ"ט סעי' יג הערה כא.

[7].   ראה: תענית, כו ע"ב; שו"ע, או"ח סי' תקנא סעי' ב.

[8].   הר"ן, תענית ה ע"ב מדפי הרי"ף, כתב שנאסר אף בניין לצורך הרווחה: 'הוא הדין לכל בניין שאינו צריך דאינו נעשה אלא לנוי ולהרווחה בעלמא'; בית יוסף, או"ח סי' תקנא; מג"א, או"ח סי' תקנא ס"ק ז; משנה ברורה, סי' תקנא ס"ק יב.

[9].   ראש השנה פ"א מ"א.

[10]. רמב"ם, הל' מעשר שני פ"ט ה"ח.

[11]. יבמות פג ע"א; רמב"ם, הל' מעשר שני פ"ט הי"ב.

[12]. תוספתא, שביעית פ"ב ה"ג; יבמות שם; רמב"ם, הל' מעשר שני פ"ט ה"ח.

[13]. רמב"ם, הל' מעשר שני פ"ט ה"י-הי"א; ראה: התורה והארץ ה, עמ' 78–79; אולם, החזו"א, הל' שביעית סי' יז ס"ק כט; שם סי' כו ס"ק ב; שם דיני ערלה אות ב-ג, פסק שאף הנוטע בט"ז באב מונה את שנת הנטיעה לשנה הראשונה למניין ערלה.

[14]. ישועות מלכו, קריית ארבע כלאיים פ"ה הי"ד אות ג.

[15]. ראה: התורה והארץ ה, עמ' 80–87. עוד בעניין זה בהרחבה, ראה: שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' סט-ע.

[16]. קידושין לט ע"א; רמב"ם, הל' כלאיים פ"א ה"ה.

[17]. לדעת הרב קוק אסור מדרבנן, שו"ת משפט כהן, סי' כ וסי' כג; לדעת החזו"א, אסור מדאורייתא, חזו"א, כלאיים סי' ט ס"ק ב.

[18]. שו"ע, יו"ד סי' רצה סעי' ז; חזו"א, דיני כלאיים אות לה; שו"ת משפט כהן, סי' יז; חוקות שדה, עמ' יא סעי' ח, ובאריכות בהערה יב; אמונת עתיך 98 (תשע"ג), עמ' 51–57. יש חולקים וסוברים שאין איסור קיום, ראה: התורה והארץ ב, עמ' 383–392; חוקות הארץ, עמ' 76–77.

[19]. אם עוקר את העץ בגלל חשש כלאיים, אין בכך איסור 'בל תשחית', שכן אינו 'דרך השחתה' (רמב"ם הל' מלכים פ"ו ה"ח). בעניין זה ראה עץ השדה, ירושלים תש"ס, עמ' נו, שמציין לשו"ת שואל ומשיב רביעא, ח"א סוס"י כח, וכן שו"ת דברי חיים, יו"ד ח"א סוס"י ס, שהרמב"ם התיר לעקור אילנות במקום צורך: 'ואין צורך גדול מזה לשמור מספק איסור תורה'.

[20]. רשימה של צירופי כנות-רוכב מותרים ואסורים מופיעה בספר הלכות הארץ, עמ' 201–206.

[21]. להרחבה ומקורות בנושא, ראה: התורה והארץ א עמ' 189–241.

[22]. פסחים כב ע"ב; רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"י ה"ט.

[23]. בעניין הסתמכות על רשימות אחוזי ערלה, ראה: אמונת עתיך 84 (תש"ע) עמ' 40–42; אמונת עתיך 101 (תשע"ד) עמ' 37–39.

[24]. אה: אמונת עתיך 84 (תש"ע) עמ' 32–39; אמונת עתיך 101 (תשע"ד) עמ' 37–39; לגבי השאלה האם אפשר לסמוך על עדותו של הסוחר שהפירות אינם ערלה, ראה: התורה והארץ ה, עמ' 207–213.

[25]. ראה: אמונת עתיך 84 (תש"ע) עמ' 32–39; אמונת עתיך 101 (תשע"ד) עמ' 37–39.

[26]. ראה גם: אמונת עתיך 47 (תשס"ב), עמ' 33–38; שם, 88 (תשע"א), עמ' 33–44; תודתי לרב דוד אייגנר שסייע בהכנת הדברים.

[27]. אף שהמטע מגודר ומשתמר, מ"מ אין בכך להגדירו כחצר המשתמרת הקובעת למעשר שהגדרתה היא חצר המשמשת לשימושי דירה. ראה: מעשרות פ"ג מ"ה; שנות אליהו, שם; חזו"א, מעשרות סי' ה ס"ק ז ד"ה ר"מ; דרך אמונה, הל' מעשר פ"ד הי"ד באור ההלכה ד"ה חצר.

[28]. ראה: המעשר והתרומה, פרק שישי אות טו עמ' סד.

[29]. בשאלה האם הכנסת הפירות למכונית נחשבת כ'קביעות למעשר' ומחייבת בהפרשת תרו"מ, ראה: אמונת עתיך 13 (תשנ"ז) עמ' 18–21.

[30]. חובה לדאוג למטבע שיש בו הרבה שקלים פנויים, כי חלות תרומות ומעשרות היא בכל פעם שלוקט.