המצוות התלויות בארץ - בשטחי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים

 כ"ח אייר יום הודאה על ההצלה ושחרור ירושלים וארץ ישראל המערבית מידי זרים

בחודש אייר תשכ"ז, לפני חמישים וחמש שנה, קמו זאבי-ערב ה"שאטים אותנו מסביב" "נועצו לב יחדיו" ועמדו עלינו לכלותינו. ובעזרת אלו-ה-י מערכות ישראל הם הוכו שוק על ירך בנסים גלויים תוך מסירות נפשם של חיילי צה"ל. וכך במלחמת תנופה שארכה ששה ימים בלבד (מכ"ו אייר עד ב' סיוון), נגאלה מידי זרים נחלת אבותינו שבעבר הירדן המערבי, שבמרכזה מקום מקדשנו ועיר הא-לו-ה-ים שהיו שבויים בידי זרים.

על כן קבעה הרבנות הראשית לישראל שכ"ח באייר יום שחרורה ירושלים, יהיה יום הלל והודאה לה' יתברך על הפדות וההצלה של כל הישוב היהודי במדינת ישראל באמצעות שליחיו הנאמנים חיילי צה"ל.  

כאשר במוצאי שבת ליל יום ירושלים אומרים לפני התפילה את המזמורים של ליל יום העצמאות, ומוסיפים: "שיר המעלות שמחתי באומרים לי"; ויש מוסיפים "שיר המעלות זכור ה' לדוד". כשלמחרת, בתפילת שחרית מוסיפים מזמורים של שבת וחג, ואומרים הלל בברכה. כמו כן ראוי לקבוע ביום ירושלים סעודת מצווה עם שירות ותשבחות.

הדיון ההלכתי ביחס לכיבוש צה"ל במלחמת ששת הימים

הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים עורר מחדש את הדיון אודות המשמעות ההלכתית של כיבוש צה"ל במלחמות ישראל בפרט ובמלחמת ששת הימים בפרט. דיון שהתחיל לאחר מלחמת השחרור ומבצע סיני, אך התחדש ביתר שאת לאחר מלחמת ששת הימים, בה שחררנו חבלי ארץ גדולים משלטון זרים.

בנוסף לכך, גם כל השאלות ההלכתיות הנוגעות לקדושת המקדש וירושלים שבין החומות, נהיו מעשיות יותר.

בנוגע למשמעות ההלכתית של כיבוש צה"ל נכתב על כך בספרות התורנית במשך השנים. עסק בכך רבות הרה"ג ב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בספרו שו"ת אליעזר חלק עשירי. גם בספרי מכון התורה והארץ התפרסמו מאמרים בנושא, ביניהם: מאמרו של הרב הראשי לישראל הרה"ג שלמה גורן זצ"ל בגיליון אמונת עתיך 50; זאת בנוסף לדברים שהוא כתב ופרסם עוד בהיותו הרב הראשי לצה"ל במשך כחצי יובל שנים.

להבדיל בין החיים עסק בכך גם מו"ר הרה"ג יעקב בשו"ת באהלה של תורה ח"ד סי' מב;

כמו כן נכתב בנושא זה בגיליון אמונת עתיך 52; אודות המשמעות ההלכתית של קניין כיבוש מלחמה בנוגע ליבול חקלאי בשטחי יו"ש52; וכן בנוגע לחילול מעשר שני בירושלים שבין החומות.

אמנם לצערנו חלק מהשטחים ששחררנו נמסרו חזרה לשלטון נוכרים, אך תפילתנו שנשוב לשם במהרה יחד עם כל ישראל ונזכה לקיים שם את כל המצוות התלויות בארץ.

בשורות הבאות נביא בקצרה את תקציר ההלכות הנוגעות למצוות התלויות בארץ בתחומי ששוחררו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.

משמעות כיבוש צה"ל ביחס לחיוב המצוות התלויות בארץ  

• יש הסוברים שכיבוש צה"ל מקדש ומחייב במצוות התלויות בארץ גם את המקומות שלא התקדשו על ידי עולי מצרים, וכן מקדש מחדש את אותם המקומות שנכבשו בעבר על ידי עולי מצרים בלבד, אף שלא התקדשו על ידי עולי בבל. זאת מכיוון שכיבוש צה"ל נעשה על ידי שלטון ישראל שיש לו מעמד של מלך כמו כן הוא נעשה עבור רוב ישראל ובשליחותם.
• אולם יש חולקים וסוברים שכיבוש צה"ל אינו יכול לקדש ולחייב במצוות התלויות בארץ מכיוון שלפעולה זו צריך בית דין סמוכים לקדש את אותם מקומות בקדושת הפה, שלצערנו אין לנו כיום.
• הדיון הוא מעשי בעיקר במקומות שקיים ספק לגביהם אם התקדשו בעבר על ידי עולי מצרים, אך הם נכבשו בדורנו על ידי חיילי צה"ל, כגון שטחי הערבה שמדרום לים המלח עד אילת.
• למעשה, על פי הכרעת הרבנות הראשית לישראל מראשית קום המדינה, יש לקיים שם מחמת הספק את כל המצוות התלויות בארץ.

תרומות ומעשרות לאחר כיבוש חבל עזה ומדבר סיני במלחמת ששת הימים

• יש מהפוסקים שכתבו (כבר לפני מאות שנים) שאין חובה להפריש תרומות ומעשרות ממה שגדל בעיר עזה וסביבותיה, אף אם היא התקדשה בקדושה ראשונה בעת כיבוש עולי מצרים, שכן לדעתם מכיוון שקדושה ראשונה בטלה בזמן חורבן בית המקדש הראשון, ממילא פקע החיוב להפריש במקומות אלו תרומות ומעשרות.
• גבול השטח שמדרום לעיר עזה שהתקדש על ידי עולי מצרים הוא נחל מצרים, וקיימות כמה שיטות במפרשים ובפוסקים לגבי זיהויו של נחל זה; יש הסוברים שהוא ואדי אל עריש שמדרום לעיר אל עריש, ויש אומרים שנחל מצרים הוא הנילוס. ויש אומרים שהוא עובר מזרחה משם, היכן שעוברת תעלת סואץ בימינו.
• אך לדעת רוב הפוסקים, אף על פי שבטלה קדושה ראשונה, קיימת חובה לקיים במקומות אלו, ובכללם בעיר עזה, את כל המצוות התלויות בארץ.
• לאחר מלחמת ששת הימים נוסף נימוק נוסף לחייב את מה שגדל שם במצוות התלויות בארץ, לפחות מחמת הספק. משום שמצרפים למחלוקת הנ"ל, גם את דעת הסוברים שכיבוש צה"ל מחייב במצוות התלויות בארץ את השטחים שנכבשו על ידו במלחמות ישראל.

קדושת ירושלים בזמן הזה וחובת הפרשת תרומות ומעשרות בירושלים 

• חובת הפרשת תרומות ומעשרות מגידולי ירושלים היא בימינו רק מדרבנן, כשאר המקומות שהתקדשו על ידי עולי בבל.
• קדושת ירושלים קיימת גם בימינו, בכל התחום שנתקדש על ידי שלמה המלך. אך למרות זאת אסור לאכול בה מעשר שני, כשהמקדש חרב ואנו טמאי מתים.
• מאידך גיסא, גם בימינו אסור לפדות מעשר שני בירושלים המקודשת, ובכלל זה עיר דוד, הרובע היהודי, ולדעת חלק מהפוסקים גם אזור הר ציון. ויש המקילים לפדותו באזור הר ציון.
• כמו כן אסור להוציא פירות מעושרים מירושלים המקודשת כדי לפדות מעשר שני מחוצה לה.
• אולם מעשר שני שנטמא מותר לפדות אותו גם בירושלים המקודשת. לכן, כשמפרישים תרומות ומעשרות במקומות אלו, מרטיבים את הפירות ונוגעים בהם, וכך הם נטמאים בטרם ההפרשה, ואז ניתן לפדותם שם.

רמת הגולן כעבר הירדן כעולי מצרים או כעולי בבל

• מעמדה ההלכתי של רמת הגולן נידון על ידי פוסקי דורנו בעקבות שחרורה בחסדי השי"ת במלחמת ששת הימים על ידי חיילי צבא הגנה לישראל.
• יש הסוברים שמעמדה של רמת הגולן הוא כ"עבר הירדן", שאומנם נכבש על ידי משה רבנו, אך היות שלא נצטוו ישראל לכבוש אזור זה הקלו בו בחלק מהמצוות התלויות בארץ.

אולם יש סוברים שלגבי רמת הגולן ישנם שני נימוקים להחמיר:

1. קיימת דעה שרמת הגולן היא חלק מהגליל ואינה בכלל "עבר הירדן".
2. בדרום ובמרכז רמת הגולן הייתה התיישבות יהודית בימי בית המקדש השני.

• משום כך נפסק להלכה על ידי הרבנות הראשית שיש להתייחס לרמת הגולן כתחום עולי בבל לגבי שמיטה ומעשרות, מלבד חלקים מסוימים בצפון רמת הגולן שדינם הוא כשל עולי מצרים.

יהי רצון שכשם שזכינו לשמוח בשמחת ירושלים ובשחרור עיר הקודש והמקדש וחלק מארץ ישראל משלטון זרים, כן נזכה לשמוח בשמחת גאולים בשחרור כל חבלי הארץ בקיבוץ כל הנפזרים בביאת הגואל, בבניין אריאל ובכינון מלכות בית דוד במהרה.