שמיטה ומדינה

תקומת מדינת ישראל מהווה נקודת ציון משמעותית ביחס לשמירת מצוות השמיטה, שהרי עם ישראל חזר לארצו וניתנה לו האפשרות לקיים חיי תורה ללא מפריע.

אולם ישנו פער גדול בין החזון למציאות, ומימוש שמירת מצוות השמיטה מעיד על כך.

'היתר המכירה' קדום הוא עוד מראשית ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, כאשר נהוג לציין את מימושו המעשי בשנת השמיטה תרמ"ט, אף שכבר מצאנו אזכור קדום יותר להיתר זה. מכל מקום, בשנים שלאחר מכן הוא שב והתעורר ומומש בטענות שונות המחזקות את הצורך בהיתר.

לאחר קום המדינה שב וחזר הדיון על יישום ההיתר, שכן יתכן והמציאות השתנתה.

הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי העיר שאמנם מצאנו בדברי התלמוד שרבי ינאי התיר לתלמידיו לחרוש ולזרוע בשנת השמיטה 'משום ארנונא', כדי שתהיה להם תבואה לפרוע את מס השלטון הרומאי ששלט אז בארץ, אך כיום לא ניתן להשתמש בטענה זו משום שגם השלטון היהודי מחויב בשמירת השמיטה ואינו יכול להטיל מיסים כבדים שיימנעו את שמירתה.

הרב יצחק הרצוג האיר זווית אחרת - הבעלות על הקרקעות. כאשר הראי"ה קוק מימש את השימוש בהיתר המכירה, טענו כלפיו שאילו היה היתר המכירה מקובל הלכתית היו משתמשים בו כבר חכמי הדורות הקודמים, התנאים והאמוראים. כדי להשיב על טענה זו הסביר הרב קוק שכאשר רוב הקרקעות בארץ היו בבעלות יהודית לא התירו חכמים את העבודה בקרקע גוי מחשש שמא יעבדו בקרקע של יהודי, אך בתקופתו, לפני קום המדינה, כשרוב הקרקעות היו בבעלות גויים יש אפשרות להשתמש בהיתר המכירה. כמובן שנימוק זה לא שייך לאחר קום המדינה, שכן כיום 'תודה לאל זה נשתנה על ידי מדינת ישראל' ורוב הקרקעות בבעלות יהודית, דבר המקשה על מימוש ההיתר.

למרות זאת, שני הרבנים הללו ביקשו להמשיך ולהשתמש בהיתר המכירה גם לאחר קום המדינה, שכן לדבריהם יש סכנת נפשות ממשית בהעדר עבודות חקלאיות לפרנסת העם העומד חרף איומים מתמידים של הפורעים מסביב והעדר היכולת לייבא תוצרת חקלאית מבחוץ. באופן כזה יש לבסס את ההיתר משום סכנת נפשות.

ואכן בשנת השמיטה הראשונה לאחר קום המדינה, שנת תשי"ב, יצא כרוז מטעם הרבנות הראשית לישראל עליו חתומים הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל, ורבה של ירושלים הרב צבי פסח פראנק, ובו נכתב: 'עם כל השמחה וההלל לצור ישראל וגואלו שזכינו בישועתו להתנוצצות ברק אור הגאולה לתקומת ממשלת ישראל... עדיין לא הגענו לקץ הישועה והברכה לשנת השמיטה הבעל"ט, ומפני שעת הדחק והצורך הדחוף למשימת קיבוץ הגלויות וקליטת פליטי ארצות המצוקה, עודנו זקוקים להורות בתור הוראת שעה להשתמש בהיתר הפקעת איסור העבודה בשביעית עפ"י יסודות ההיתר של קודמינו הגאונים זצ"ל'.

לקראת השמיטה השנייה, שנת תשי"ט, טען הרב שלמה גורן שאין תוקף להיתר המכירה לאחר קום המדינה. בדבריו הוא שב לטענתו של הרב הרצוג שכיום רוב הקרקעות בבעלות יהודית ולכן אין הצדקה להיתר ואף הרב קוק היה מתנגד לו.

דיון זה היה בראשית ימי המדינה, בעוד החקלאות הייתה בראשיתה, היישוב היהודי היה נתון למתקפות חוזרות ונשנות של הערבים והשלטון המדיני היה בראשיתו. כיום, עם כל הקשיים הקיימים, אנו נמצאים במציאות שונה ושומה עלינו לשאוף למעלה לנסות ולממש במידת האפשר את היכולת להישען על חקלאות יהודית משטחי ארץ ישראל בשמירת השמיטה ובכך להביא קדושת שביעית אל ביתנו.