שיר והלל

בשביעי של פסח אמרו ישראל שירה והלל על הים, וז"ל הגמ' בפסחים (קיז ע"א):

"אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. ... הלל זה מי אמרו? ר' יוסי אומר, אלעזר בני אומר, משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו. ונראין דבריו מדבריהן".

מגמרא זו עולה שעל הים אמרו את שירת הים "אז ישיר משה", וכן הלל. פרק ההלל האמור הוא מה שנמצא אחר כך בתהילים (קטו) "'לא לנו ה' לא לנו", ונאמר כיום במסגרת פרקי ההלל.

מדוע גם הלל וגם שיר, ומה היחס בין ההלל לשיר?

א. הלל על הישועה והצלה

בהמשך הסוגיה בפסחים (שם), מובאים מצבים נוספים בהם אמרו הלל על ישועה והצלה. ר' אלעזר חוזר על דעתו שמשה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים. ר' יהודה אומר, יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען. ר' אלעזר המודעי אומר, דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא. ר' אלעזר בן עזריה אומר, חזקיה וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב. ר' עקיבא אומר, חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנאצר הרשע. ר' יוסי הגלילי אומר, מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהן המן הרשע. בכולם מצוין בגמ' שם, שהם אמרו את אותו פרק בתהילים (קטו).

שני פירושים למשמעות רשימה זו, וכפי שפירש הרשב"ם שם, וראשונים נוספים: [1] אין מחלוקת בין התנאים כלל, אלא כל אחד מציין מי בנוסף אמר הלל כשניצול מצרה. [2] אפשרות אחרת היא, שהתנאים חולקים ביניהם בשאלה מתי בפעם הראשונה נאמר הלל כשניצלו מצרה.

בסיום הברייתא, חוזרת אמירתם של חכמים בהם פתחנו:

"וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".

ואכן, בכל הדוגמאות שהובאו, ישנם נביאים באותה עת, שיכולים לתקן את תקנת ההלל. משה, יהושע ודבורה, הם עצמם נביאים. בימי חזקיה נמצא ישעיהו, ובימי חנניה מישאל, מרדכי ואסתר, נמצאים נביאי בית שני, חגי זכריה ומלאכי. תקנת הנביאים לומר הלל כשנגאלים מצרה היא לדורות, וכפי שרש"י מציין שם את חנוכה כחג, בו אומרים הלל.

ב. אומרי הלל ושירה

כל אותם אומרי הלל נוספים, אומרים בנוסף גם שירה. משה וישראל אומרים שיר והלל על הים, כפי שפתחנו בהם. יהושע בן נון אמר הלל וגם שירה. בגמ' במגילה (טז ע"ב) נאמר שרשימת שלושים ואחד המלכים שבספר יהושע (יהושע יב) היא שירה, שלא תהיה תקומה למפלתם. דבורה אומרת בנוסף להלל גם את שירתה, שירת דבורה (שופטים ה). חזקיה אומר הלל, ומן הראוי שיאמר גם שירה, אך הוא אינו עושה כן. כך נאמר בגמ' בסנהדרין (צד ע"א): "גנאי הוא לחזקיה וסיעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה". ובשיר השירים רבה (ד, ח) נאמר:

"תשורי מראש אמנה: גבה ליבו מלומר שירה. אמר חזקיה, תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. אמר ר' לוי: אמר חזקיה מה אנו צריכים לספר נסיו וגבורותיו של הקב"ה, כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו. לא כבר עמד גלגל חמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקב"ה עד סוף העולם? ר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' אבא אומר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיה... הלכו וספרו נסיו של הקב"ה".

חנניה מישאל ועזריה אומרים גם כן שירה (מדרש זוטא שה"ש ב) "אני חבצלת השרון". על מרדכי ואסתר נאמר כאן שאמרו הלל, ובגמ' במגילה (יד ע"א) נאמר שהמגילה היא שירה:

"מה מעבדות לחרות אמרינן שירה (ביציאת מצרים אמרו שירה על הים- רש"י), ממיתה לחיים לא כל שכן"?.

בנוסף לכך בגמ' במגילה (טז ע"ב) נאמר שרשימת עשרת בני המן שבמגילה (אסתר ט) היא שירה.

ג. מהו הלל ומהו שיר

ההלל זהו שבח כללי לקב"ה על הנהגתו בעולם. וכדברי הגמ' (פסחים קיח ע"א) בתשובה לשאלה, למה אנו אומרים את ההלל המצרי, אותו הלל שלם שאנו אומרים בשמונה עשר ימים בשנה "על כל פרק ופרק" (חג ראשון של פסח, שבועות, שמונת ימי סוכות); "ועל כל צרה לכשנגאלין ממנה" (ושמונת ימי חנוכה). מדוע בחרו בהלל המצרי? משום שיש בו חמישה דברים הללו: "יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחית המתים וחבלו של משיח". יציאת מצרים וקריעת ים סוף הם ראשונים בניסים ובגאולה שנעשו לעם ישראל כאומה, ולכן הם מוזכרים בכל פעם שאומרים את ההלל.

השיר זהו הודאה לה' על ההצלה מהאירוע המסויים שקרה. סיפור העניין, הניסים והישועה הגדולה שהיתה בו, ושבח לקב"ה.

שירת הים מספרת על קריעת הים וההצלה מהמצרים, רשימת המלכים ביהושע מספרת כנגד מי התמודד עם ישראל והצליח. דבורה מספרת את הנצחון הניסי כנגד סיסרא. מחזקיה ציפו שיספר על הנצחון הניסי כנגד מחנה אשור כשהם נמצאו כולם פגרים מתים, אך חזקיה הסתפק בשבח הכללי על גבורותיו ונסיו של הקב"ה ולא היה מוכן לומר שירה שעוסקת ישירות בנס שאירע עם חילות אשור. חנניה מישאל ועזריה מספרים את סיפור הצלתם מכבשן האש, ורשימת עשרת בני המן שבמגילה מספרת גם כן על הנס הגדול וההצלה הגדולה שהיתה, ובמיוחד מאותה משפחת המן שידם היתה בכתיבת כתב השטנה כנגד יושבי יהודה וירושלים וגרמה להפסקת בנין בית שני (רש"י לאסתר ט, י). בחנוכה, נראה שאומרים גם הלל וגם שיר: "לשנה אחרת קבעום בהלל ובהודאה" (שבת כא ע"ב). ההלל השלם - אותו אנו אומרים בשמונת ימי חנוכה, וההודאה בתפילת על הניסים אותה אומרים במודים בתפילת י"ח, ובנודה לך בברכת המזון, ובו סיפור נסי המלחמה של חנוכה - וזהו השיר.

ד. הבדל בין הלל לשיר

השירה היא מתפרצת, ספונטאנית, יוצאת מהלב, ושלא בנוסח או במסגרת קבועה. "אז ישיר משה" (שמות טו, א). רש"י מבאר (שם) "אז כשראה הנס, עלה בליבו שישיר שירה". ובמהר"ל (גור אריה שם):

"הגיע בלבם השמחה מן הנס, ולא שהיו מכריחים עצמם אל השירה על ידי שכלם, כאדם שהוא מכריח עצמו לדבר".

השירה היא השתוקקות הנבראים לבוראם. (על פי המהר"ל בגבורות ה' פרק מז), לכן "אפילו עוברין שבמעי אימן אמרו שירה על הים, שנאמר (תהילים סח, כז): "במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל"' (ברכות נ ע"א). וכן כתב הרב קוק זצ"ל (עין איה לברכות שם): "על הים נתעורר זה הכח הצפון שהתרגשו הנפשות לשירה... גם עוברין במעי אימן".

השירה על הנס הוא לא דבר מחוייב, כמו אמירת ההלל שנתקנה על ידי הנביאים, לומר אותה על כל פרק ועל כל צרה. השירה לא נתקנה כדבר מחייב לדורות, גם אותן שירות שכבר שרו בעבר. השירה היא כשעולה על הלב, ברצון ובהתנדבות.1 כך למדו חז"ל משירת דבורה. "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' (שופטים ה, ב), התנדבו ראשי עם, כשהקב"ה עושה לכם ניסים תהו אומרין שירה" (ירושלמי פסחים פ"י ה"ה). כך ציפו מראש העם, מחזקיה מלך יהודה שיאמר שירה, ומשלא התפרצה השירה ממנו, פתחה הארץ ואמרה שירה.

וכן כותב הרב קוק זצ"ל (חבש פאר דף כד ע"ב):

"עניני העולם הזה לא היו כל כך חשובים לחזקיה להתעורר ולומר עליהם שירה, שחשב שהם מעיקים לעניני העולם הבא והקדושה האמיתי... עד שפתחה הארץ ואמרה שירה כי מצד קדושת הארץ וכבודה וברכת ה' עליה עם רוב קדושתה, זה גרם להכיר לכל שראוי לומר שירה על הצלחה גופנית של עם ה' בארץ ישראל בפרט".

יש גם שירות בלי הלל, כמו שירת הבאר של מרים, שירת דוד (תנחומא בשלח י) ויש מצבים נוספים בהם היתה צפיה שיאמרו שירה, ולא אמרו. "ראוין ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג'. (שיר השירים רבה ד, ח).

ה. בחינת המקום - שיר והלל על נס שבחוץ לארץ

הבחנה בין ההלל המחויב על פי תקנת נביאים ובו שבח והודיה כללית לקב"ה, לבין שירה ספונטאנית לא מחויבת שעוסקת במאורע הספציפי שקרה, מסיעת בידינו להבין את ההודאה על הנס בפורים.

כאמור לעיל הגמ' במגילה (יד ע"א) לומדת "מה מעבדות לחרות אמרינן שירה (ביציאת מצרים אמרו שירה על הים- רש"י), ממיתה לחיים לא כל שכן"? בהמשך שואלת הגמ', אם כך שיאמרו גם הלל בפורים?

ההנחה שבבסיס השאלה היא שאין אומרים הלל בפורים2. הגמ' משיבה שלוש תשובות לשאלה זו: 1. אין אומרים הלל על נס שאירע בחו"ל, וע"כ שואלת הגמ:

"יציאת מצרים דנס שבחוץ לארץ היכי אמרינן שירה? כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה".

המדייק בדברי הגמ' שם יראה שעל אמירת ההלל, נאמר בגמ' שם בבירור שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ, ומשמע שכך הוא בכל מקום שהוא מחוץ לגבולות ארץ ישראל. לגבי שירה הנוסח הוא לא חד משמעי. לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. יש ארצות שכן. ניתן לומר שהדיון בגמרא שם הוא לא בשאלה היכן יש לומר את השירה, אלא האם ניתן לומר שירה אף בארץ ישראל, על ניסים שלא ארעו בארץ ישראל. הלל נאמר רק על הצלה מצרה שהיתה "לכל ישראל כדכתיב (במדבר י, ט):

"וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם בארצכם והרעותם" (רבינו יונה ברכות בדף ח ע"א מדפי הרי"ף). כל ישראל האמור הם יושבי ארץ ישראל בלבד. שירה ספונטאנית ומתפרצת מהלב יכולה להאמר גם בחוץ לארץ במצבים מסוימים כדוגמת פורים.

2. תירוץ נוסף הוא שקריאת המגילה זהו ההלל של פורים. מתירוץ זה שנפסק אף להלכה (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ו), ניתן ללמוד שהשיר הוא גם הלל, והלל בצורה של שיר ניתן כאמור לומר גם בחו"ל. פרקי ההלל המקוריים, הם אינם בבחינת שיר, וכשעוסקים בהלל הכונה אך ורק להלל; (לקמן נראה את אותו עקרון גם ביחס לפרקי ההלל שבליל הסדר).

3. תירוץ אחר הוא, שההצלה בפורים לא היתה שלמה, כי נשארו כפופים למלכות אחשורוש. שיר כמו קריאת המגילה ניתן וצריך לומר גם כשההצלה לא שלמה מבחינה מדינית וריבונית, אם כי הלל, לא אומרים במצב שכזה.

ו. בחינת הזמן - שיר והלל בליל פסח

מחנוכה ומפורים למדנו שכללי אמירת שירה, אינם מקבילים ואינם כפופים לתקנת ההלל, במרחבי המקום. על נס בארץ ישראל עם חיזוק וחידוש העצמאות והריבונות, אומרים הלל ושיר (הודאה) כדוגמת חנוכה (רמב"ם הל' חנוכה פ"ג, ה"א-ה"ג). לעומת נס שבחו"ל ללא עצמאות מדינית וריבונות, כדוגמת פורים, בו אומרים שיר אך לא אומרים הלל.

מליל הסדר נלמד שכך גם במרחבי הזמן. שמונה עשרה ימים בשנה אומרים הלל (ערכין י ע"א) והלל זה נאמר ביום ולא לילה; לעומת זאת, שיר ניתן לומר אף בלילה. וכך נאמר במדרש (בראשית רבה ו, ב):

"בשעה שאתה עושה לנו ניסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום. ובשעה שאתה עושה לנו בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה".

הלילה היחיד בו אומרים הלל הוא ליל פסח: "ימים שמונה עשרה, ולילה אחד, יחיד גומר בהן את ההלל" (מסכת סופרים כ, ט), ובגמ' (ערכין י ע"ב) מובא ש"לילה המקודש לחג טעון שירה" ונלמד מהפסוק (ישעיהו ל, כט) "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". לדעת רב האי גאון (מובאים דבריו בשערי תשובה סי' קב, ובר"ן לפסחים דף כו ע"ב מדפי הרי"ף) זהו הלל שלם שאומרים אותו בתורת שירה. הרב יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק (בחידושי הגרי"ז בהל' חנוכה פ"ג ה"ז) הסביר את דברי רב האי וכותב, שההלל בשמונה עשרה הימים נאמר בתורת הלל של קריאה, וההלל בליל פסח בתורת שירה.

פרקי ההלל הנאמרים בליל הסדר הם במסגרת ההגדה עצמה, בתוך מצוות סיפור יציאת מצרים. וכך כותב ספר החינוך (מצוה כא):

"לספר בענין יציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן כל אחד לפי צחות לשונו ולהלל ולשבח השם יתברך על כל הניסים שעשה לנו שם" .

פרקי ההלל שבליל הסדר נאמרים בתורת שירה ולא הלל, אך חיובם מדאוריתא בשל היותם חלק ממצות המגיד.

הדבר מתבטא בסוף חלק ה"'מגיד" בו אנו אומרים את שני פרקי ההלל הראשונים, ומסיימים בברכה: "'ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. בא"י גאל ישראל". מבארים הראשונים (אורחות חיים וכל בו) "על גאולתנו זו הגאולה העתידה, ועל פדות נפשנו - זו גאולת מצרים, או "על גאולתנו ועל פדות נפשנו - לעתיד לבא, גאל ישראל. ממצרים" (אבודרהם בפירושו להגדה).

פרקי ההלל האחרונים שבסוף ליל הסדר, בין ה"ברך" ל"נרצה", מסתיימים בברכה, שחז"ל קוראים לה ברכת השיר, וז"ל הגמ' (פסחים קיז ע"ב-קיח ע"א):

"רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר. מאי ברכת השיר? רב יהודה אמר יהללוך ה' אלוקינו, ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי..."

זהו אכן הלל שלם בלי ברכה הנאמר אף בלילה והוא בבחינת שיר, ועל כן הברכה המסיימת את ליל הסדר היא ברכת השיר.

הביטוי הספונטאני הגדול ביותר לשיר הוא ליל הסדר עצמו. בהגדה מספרים את סיפור ההצלה והישועה שהיה ביציאת מצרים, ועל אף היות נוסח קבוע להגדה, כל המרבה לספר הרי זה משובח. שיר ללא גבולות, שמנוסח כל שנה מחדש, על ידי כל אחד מישראל. אפילו כולנו חכמים וכולנו נבונים מצווה עלינו לספר.

ז. שיר והלל ביום העצמאות

מאז חנוכה לא נקבע יום טוב בהלל והודאה לדורות על נס שארע לכלל ישראל בארץ ישראל וחידש את הריבונות והעצמאות של עם ישראל בארצו, עד שזכינו בחסדי ה' לתקומתה של מדינת ישראל בה' באייר תש"ח. רבותינו שבארץ ישראל קבעו לומר הלל ביום זה, ואף שירה. תפילת יום העצמאות נפתחת בתהילים (קז) "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו; יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר". ר' מנחם המאירי בפירושו לתהילים (שם) כותב:

"נראה לי שזה המזמור נאמר בנבואה על הגאולה מזה הגלות הארוך שאנחנו בו בצרות גדולות. והזכיר בו ד' מיני צרות. הראשונה הליכה בשבי בארץ ממרחקים תמיד דרך מדבר וארץ חריבה וסובלים רעב וצמא. והשניה היותו נלכד בשחיתות מאסר. והשלישית היותו מדוכא בחליים, והרביעית הליכה בשבי גם כן דרך ים וסובלים צער הים והמון גליו. ורוב הצרות נכללות באלו. והכונה בהם שהם מעונים בכל מיני הצרות וכשיגאלם האל ינצלו מכל זה ויודו לה' ויפרסמו נפלאותיו לבני אדם וישובו לארצם החריבה ויכוננו ערי מושב ויצליחו בה בכל מיני הצלחות, ומלאה הארץ דעה כאשר ישלימו עצמם בכל מיני שלימות".

תקומתה של מדינת ישראל היא ראשית הגאולה מאותה גלות ארוכה שכתב עליה המאירי. עם ישראל עבר בגלות צרות רבות, רעב, מאסר, חולי, ומעברי ים וכעת הוא שב לארצו, ממזרח וממערב מצפון ומים, ובונה בה ערי מושב, זורע שדות נוטע כרמים, "ויברכם וירבו מאד" (תהילים קז, לז-לח). נדרשת התבוננות עמוקה במציאות המורכבת שבפנינו, ולראות בה את חסדי ה'. "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'" (תהילים קז, מג). פרק זה, הוא השיר של יום העצמאות[3], יחד עם תקנת אמירת ההלל[4].

1. דברים בכיוון זה כתב גם ד"ר דוד הנשקה בספר ישועות עוזו (לזכרו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל הלל של גאולה עמ' (94-99).

2. במבט ראשון נראה שמהלך זה חולק על דברי ר' יוסי הגלילי בגמ' בפסחים (קיז ע"א) האומר שמרדכי ואסתר אמרו הלל. אך ניתן לומר שעיקר הדיון בגמ' הוא בשאלת קביעת ההלל בפורים לדורות, בו בזמן שר' יוסי הגלילי עוסק באמירת ההלל באותה שנה של הנס בלבד.

3. תפילות יום העצמאות הם למעשה לקט תפילות ומזמורים קודמים, ששונו במעט, והותאמו ליום זה. "שיר המעלות בשוב ה'" במנגינת התקוה, לכה דודי של ערב שבת, כשהפזמון שונה ל"זה היום עשה ה'', הפטרת "עוד היום בנב" שהיא הפטרת יום טוב שני בחו"ל בשביעי של פסח, ועוד. מלבד אמירת תהילים קז בשיר, ומתוך הנחה שפרשנות הפרק ברורה, יש מקום לשיר והודאה שמתיחס ישירות ובצורה ברורה לענינו של היום, כדוגמת על הניסים- בימי מתתיהו, ובימי מרדכי ואסתר. על שירים ופיוטים ליום העצמאות, בספרו של אהרון ארנד (פרקי מחקר ליום העצמאות עמ' (35-38).

4. באשר לאמירת ההלל בליל יום העצמאות, אם בכלל, והיותו הלל בתורת שיר, נחלקו קמאי. הרב שלמה גורן בספר תורת השבת והמועד (קריאת הלל בליל חג העצמאות, עמ' (419-431), ולעומתו הרב משה צבי נריה בספר ענבי פתחיה (אימתי קוראין את ההלל, עמ' (129-140).