ט"ו בשבט ולימוד תורה

ביום זה של ט"ו בשבט נוהגים בו מקצת דיני יו"ט, כדברי הגר"א (ביאור הגר"א, או"ח קלא, ו) שאין אומרים תחנון בט"ו בשבט: 'שהוא ר"ה לאילנות וכמו כל ד' ראשי שנים שהן יו"ט'.

יש להבין במה התייחד ר"ה זה משאר ראשי שנים האמורים במשנה, כמו א' אלול ר"ה למעשר בהמה, שלא נוהגים בהם מנהגי יו"ט.

ישנו קשר בין העץ לבין האדם והתורה: ביחס לאדם נאמר: 'כי האדם עץ השדה', וביחס לתורה נאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'.

חודש שבט מאחד ומקשר בין האדם לבין התורה, שהרי לא בכדי 'הואיל משה באר את התורה' דווקא בחודש שבט המסוגל לברכה בפירות, כן מסוגל הוא לברכה בהבנת התורה שהינה הפרי הגדל מהעץ הוא האדם.

ואכן, כתב חידושי הרי"מ (ט"ו בשבט):

'אפשר להכיר בחידושי תורה שנאמרו קודם ט"ו בשבט ולאחר ט"ו בשבט. בחודש שבט מגישים מן השמים חידושי תורה מה שהאדם יחדש כל ימות השנה, זה מה דכתיב... הואיל משה באר את התורה'.

ומוסיף ומבאר שהעיטוי היה בחודש שבט בשנה הארבעים, שעד שנה זו אין אדם עומד על דעת רבו, כמו"כ משה יכל לחבר את התורה שבכתב עם זו שבעל-פה דווקא בשנה הארבעים, וזכה להבין בה ולבאר ספיקותיה.

א"כ, הפרי של 'האדם עץ השדה' הוא חידושי התורה שלו והבנתו הבהירה בתורה שבכתב.

וכתב הרב אריה צבי פרומר, שו"ת ארץ צבי (ח"ב עמ' שמד) בשם האבני נזר: 'כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט הוא מרגיש שינוי בחידושי תורה שלו, שעיקר ראש השנה לאילן קאי על חידושי תורה'.

יסוד הדבר להשוות בין התפתחות האדם בתורה לבין התפתחות העץ, הבאים לידי ביטוי בט"ו בשבט, מיוסד על דברי המהר"ל (נצח ישראל, פרק מו) הטוען שההשפעה הגשמית בעולם מהווה סימן להשפעה רוחנית. א"כ, ההשפעה הגשמית של החנטה בט"ו בשבט ממי הגשמים המביאה לידי גידול הפירות מהווה היא גם השפעה רוחנית לאדם המשול לעץ בגידול פירותיו.

דברים אלו מבוטאים יפה בדברי רש"י (תהילים סז, ב) על הפסוק: 'אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה', שהכוונה היא: 'יאר פניו - להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר'.

כלומר, גילוי השכינה והארת הפנים של הקב"ה מתגלה היא בטל ומטר, בהשפעה גשמית.

לאור דברים אלו נוכל להבין את המנהג לאכילת פירות מפירותיה של ארץ ישראל ביום זה:

ארץ ישראל מסוגלת היא להשראת שכינה, 'עיני ה' אלוקיך בה', וסגולה זו מועילה היא בלימוד והבנת התורה, כדברי הספרי (דברים, פיסקא לז):       'תבל זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל? על שם תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר בגויים אין תורה, מכאן שהתורה בארץ ישראל. וכמו"כ מצאנו רעיון זה בדברי המדרש (בראשית רבה, פרשה טז): 'וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל'.

אולם, מיצויה של הסגולה הזו המסייע להבנת התורה בא לידי ביטוי באכילת פירותיה של ארץ ישראל, וכפי שכתב הב"ח (או"ח סי' רח): 'קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ... ועל כן ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה'.

ארץ ישראל קיבלה את התואר 'זבת חלב ודבש, וביאר החתם סופר (חולין קמב ע"א): 'זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה' כי התורה הברורה בלי סיג ופסולת נקרא דבש וחלב תחת לשונך כמו הדבש המוציאין מקליפת התמרה והחלב מוצא מקליפת הנחל שעליה, כן פירות א"י'.

וכעי"ז כתב רבי יעקב עמדין (מור וקציעה סי' רח) שפירותיה של ארץ ישראל מוסיפים חכמה באדם האוכלם, על דרך האמור, 'אוירא דארץ ישראל מחכים'.

נמצאנו למדים, שההתפתחות הגשמית של האילן משפיעה היא על התפתחותו הרוחנית של האדם, 'כי האדם עץ השדה'.