חג לאילנות או לאדם?

במשך שנים רבות, עם ישראל היה בגלות, בלא יכולת לממש את השייכות לארץ. בספרי חסידות רבים אנו מוצאים שבט"ו בשבט יש מעלה מיוחדת להתפלל על האתרוג שיהיה בשנה הבאה, שיהיה מהודר. דומה שהריחוק מכל אפשרות נטיעה גרם להפוך את החג לתפילה הקשורה לחג הסוכות בלבד.

אנו שזכינו בדורות האחרונים לחזור לארץ, תוקף אחר קיבלנו בחג הזה, שמחה מיוחדת שאולי לא קשורה ישירות לזמן, אך שמחה שמחפשת את הביטוי שלה שמתקשרת לזמן הזה, שמחת הארץ ופריחתה.

נטיעה בארץ ישראל

בכניסתם של ישראל לארץ נאמר:

  "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה': ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם את תבואתו אני ה' אלוהיכם".  מדייק מכך האור החיים הקדוש ששלש מצוות נאמרו כאן. א) ביאת הארץ על דרך אומרם הכל מעלין לארץ ישראל, ב) לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ, ג) ולנהוג שני ערלה".

במדרש מצאנו:  "אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצואה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא היו זהירים בנטיעה שנא' "ונטעתם כל עץ מאכל", כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, כך אתם תטעו לבניכם ואל יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי, לפיכך לא יבטל האדם מן הנטיעות".

לפי המדרש יש בנטיעה משום חסד, אך בפוסקים מצאנו הגדרה הלכתית נוספת. בנטיעה יש היאחזות בארץ, ואף קיום מצוות ישוב הארץ.  נדמה שכך רמוז כבר בהגדרת המצווה, בדברי הרמב"ן שכתב "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

ישנם פוסקים (שו"ת חזון נחום, הרב יהודה זולדן, "תקנות משום ישוב ארץ ישראל", מלכות יהודה וישראל) שהמצווה קיימת רק בעצים של שבעת המינים, ויש שחלקו על כך (שו"ת דובב מישרים) וכתבו שדין זה קיים בכל העצים. 

הרב בקשי דורון שליט"א בספרו דן בשאלה מעניינת, והיא נטיעה בט"ו בשבט בשנת השמיטה לצורך אחזקת הארץ. בתשובתו הוא מתיר נטיעות כאלו כאשר הן נעשות על ידי גוי, באדמה שנמכרה לגוי, אם זו המטרה של הנטיעה, אך לא רצה להתיר נטיעות מאורגנות בט"ו בשבט, שאז מדובר לדעתו בנטיעה חקלאית, ואותה יותר קשה להתיר.

הרב נריה זצ"ל מביא סיפור הקשור לעניין, וכך הוא מספר: הנדיב הברון רוטשילד, שמח לשמוע על הפועלים היהודיים שעוסקים בחקלאות, והורה לפקידיו לרכוש אדמה בחדרה ולחלקה לפועלים הותיקים. כך זכיתי גם אני לקבל חלקת אדמה. בכדי למנוע הסגת גבול מצד הערבים, קיבלנו הוראה לנטוע מיד חורשת אקליפטוסים על גבול אדמתנו, אולם היתה זו שנת שמיטה וידעתי על האיסור לנטוע עצים בשנה זו. עליתי לירושלים עם אבא ז"ל, והלכתי לרב אברהם יצחק הכהן קוק שיאמר לי מה לעשות. הרב שאל אותי אם חתמתי על שטר מכירה בערב השמיטה, ובירר באיזו מידה קיים חשש של השתלטות ערבים על אדמתנו, ופסק: בשביל ישוב ארץ ישראל מותר לך לנטוע!

מעדות זו יש משמע שהרב קוק התיר אפילו נטיעה על ידי יהודים.

מעלה גדולה יש בנטיעה בארץ וכפי שהרחיב בספר פניני הלכה בדיני ישוב הארץ בשם האר"י הקדוש ועוד, ואולי זמן זה הוא הזדמנות לחדד אצלינו את הקשר לארץ, והחיבור שלנו אל הארץ. ואף שאין חיוב דווקא בזמן זה, אולי מעלה יש בו.