ונתתי גשמיכם בעיתם

עומדים אנו בעיצומו של החורף בחדש שבט, המאופיין ע"י חז"ל (ר"ה יד ע"א) כזמן שבו "יצאו רוב גשמי שנה". נושאים אנו תפילה למרומים שישפיע עלינו עוד הרבה גשמים, גשמים של ברכה, גשמים של רוויה, גשמים של פרנסה, גשמים שלא נזדקק לאחרים, גשמים שלא יוכלו אויבנו להצר את צעדנו במחסור של מים.

הגשם הוא ברכת שמים, ברכה טבעית שמתקבלת בפשטות – יורד גשם, וגם כשאיננו יורד מתייחסים לזאת בטבעיות – לא יורד, אבל גישה זו בטעות יסודה, כיוון שארץ ישראל התייחדה מכל הארצות, שהיא תלויה אך ורק בגשם, (דברים יא, י-יב):

"וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר  הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית  הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה."

זאת בניגוד לארצות רבות שמשופעות במקורות מים אחרים, מפני ההשגחה האלוקית המיוחדת לארץ שהיא אלוקית. אם ישראל שומרים את המצוות ההבטחה האלוקית מבטיחה הרבה גשם, ואם חלילה ההפך משמעותו שלא יהיה גשם, כדברי הרמב"ן (דברים יא, י):

"אבל דעו לכם  שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא  ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר, וצריכה שידרוש ה' אותה  תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא  ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב  בהריה."

יסודות אמונה אלו חוזר עליהם משה רבנו ע"ה, פעם נוספת בהמשך נאומו, אותם אנו אומרים בפרשיה  שניה של ק"ש  (דברים יא, יד-יז):

"וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקים אֲחֵרִים  וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן  אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם."

את התלות בגשם והבטחת ברכת שמים ושפע כלכלי עם שמירת המצוות, ניתן להבין באופן מעמיק יותר ממערכת שכר ועונש. אלה הם חיים אידיאליים של אומה – עם ה' בארצו. לכן השפע החומרי איננו רק עושר ושכר על פי החשבון, אלא הוא קירבת ה' ושפע הארץ האלוקית. חיים של שכינה, חיים של ברכה חיים של הצלחה, חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים. כדברי הרב קוק זצ"ל (עו"ר ח"א עמ' רפח-ט)בביאורו לתפילת הכהנים אחרי ברכתם את העם:

"… השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש:

… עם נעלה וגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו כי אם על כל ברכת ה', חיי התענוג הנלקח לתעודת רוממות הנפש, על כן לאות על מצב ישראל הרם שלסוף כל סוף יגיעו אליו, באה ההבטחה כי ארצם תהיה ברוכה ארץ זבת חלב ודבש…  עם הנוצר לחכמה ודעת, ולהפיץ אורה ובינה רבה בעולם, אי אפשר לו שיחיה חיים של צמצום באין דבר המרחיב דעתו, וכן זבת חלב ודבש היא גזרה להקיש על יתר נעם החיים כפי הדרוש לנפש גדולה של עם גדל דעות ופונה רק למעלה….

השפע אינו מבטא רק את הקיום החומרי אלא עושר של חיים, שמתאים לעם ישראל. ודאי ששנים אחרונות של שיבת ציון, בהם עם ישראל חיבב את ארצו, עלה ויישב אותה במסירות נפש גדולה, מכשירים אותו לחיים של נפש גדולה ורחבה. ראוי הוא על כן לשפע רב מהשמים לגשמי ברכה ומטרות חיים של שכינה וסייעתא דשמיא. את הברכה מוצאים אנו בארץ ישראל, במיוחד אחרי הקמת המדינה וחזרתנו לכל מלא מרחב ארצנו.

שיבת ציון היא הקץ המגולה כנבואת יחזקאל הנביא, איננה בצד החומרי בלבד, הצד הרוחני  אף הוא מתעורר ושב לחיים, אלא שהמעבר והמיזוג ביניהם כרוך בקשיים והעמקה כדי להתגבר עליהם – על כך במאמרו של הרב יעקב חייט: שלבים בתחיית המתים שהחיה יחזקאל, שלבים בגאולת ישראל. עוד בגיליוננו יצוא פרחים בימי חגי הגויים לחו"ל: שמואל חדד מדריך חקלאי על הגידולים ויצואם לחו"ל, ותשובתו של הרב יגאל הדאיה, שאין בכך איסורי ע"ז. עוד תשובות הלכתיות בסוגיית שוכר ומשכיר בחממות  שהופקעו לצרכים ביטחוניים, ותשלומי פיצויים   עליהם. "קוקטייל" באדנית – בעיית כלאים באדנית מעורבת של צמחי תבלין עם צמחי נוי. האם ניתן להסב תרומות ומעשרות שמופרשים בימינו לצורך צדקה –  טענה שנשמעה לאחרונה בתקשורת נגד הפרשה של תרומות ומעשרות בשווקים הסיטונאים. כמובן בענייני החדש: מהו טו' בשבט – האם הוא חג לנטיעת אילנות נוי או שהוא חג הלכתי עם משמעויות רוחניות. לבסוף, סקירה מדעית על גידול פטריות, והאפשרות לגדלן ללא חרקים, ממחקריו של ד"ר אביחיל גרינברגר.