שמן זית לנרות חנוכה

מפורסמת היא קושייתו של הבית יוסף, מדוע חוגגים את חנוכה לזכר הנס שמונה ימים, הרי ביום הראשון לא היה נס? לקושיה זו נאמרו תירוצים רבים ונביא כמה מהם.

המהר"ל (נר מצוה עמ' כא) כותב שבכל יום דלקה רק שמינית מהכמות הנצרכת, ולכן נס פך השמן היה גם ביום הראשון. לפי הפר"ח (סס"י תרע ועי' מאירי שבת כא ע"ב ד"ה ונחזור) נס פך השמן היה באמת רק שבעה ימים, והיום הנוסף הוא זכר לנצחון החשמונאים. ובאמת מצאנו כדברי הפר"ח במדרש (פסיקתא רבתי פר' ו פיס' א).

לפי דברי הפר"ח, חנוכה נקבע בגלל שתי סיבות שונות, האחת - נס פך השמן, והאחרת - הניצחון של החשמונאים; אך אין קשר בין שתי סיבות אלו. על דבריו יש לשאול, מדוע הגמ' במס' שבת (כא ע"ב) לא הזכירה אלא את נס פך השמן וכלל לא הזכיר האת נס נצחון החשמונאים. בנוסף - שואל המהר"ל - כלל לא מובן מדוע יש להודות ולהלל להקב"ה על נס פך השמן! נצחון החשמונאים היא בהחלט סיבה להודות להקב"ה, כי עם ישראל ניצול מכליה. אך הדלקת הנרות בבית המקדש היא מצוה ומצוות לאו ליהנות ניתנו! ואילו לא היה נס, ולא היו מוצאים פך של שמן, אזי אנוסים היינו, ואונס רחמנא פטריה. ומה בכך? 

המהר"ל מסביר שהנר הוא ביטוי של הניצחון של התרבות הישראלית על התרבות היוונית, ולכן גם נס פך השמן הוא למעשה חלק מנס הניצחון. הניצחון של החשמונאים היה הן במישור התרבותי והן מישור הקיומי, ועל כך בוודאי יש להודות ולהלל. המהר"ל מוסיף עם זאת, שחכמים קבעו את החג על נס פך השמן דווקא. הסיבה לכך היא, שהאדם רגיל שלא לראות את הנס שבניצחון צבאי ע"י כל מיני הסברים רציונליים. לכך בא נס פך השמן לגלות על התופעה הניסית שבניצחון.

מעניינים דבריו של המהר"ל להלכה. המהר"ל סובר שאין להדליק בנר שעווה כי דינו כאבוקה. המיוחד בנר שהשמן נמשך אחר הפתילה, לכן הן הכלי והן השמן נקראים נר. באבוקה, לעומת זאת, האש ממלאת את כל השמן, והכלי אינו חלק מהותי ממנה. כן הוא גם בנר שעווה אשר אין בו כלי, ולכן אינו בגדר נר ופסול להדלקה בחנוכה.

בחנוכה היה ניצחון של התרבות הישראלית, וזה מצויין בנר. הנר מבטא את התרבות הזאת, את הנשמה, את הרוח; אך עדיין הם מחוברים לגוף הישראלי. האבוקה או המדורה - זוהי בחינה שאינה שייכת למימד האנושי אלא למדרגת השכינה. האש שולטת בכל השמן, אך אין השמן מסוגל לקבל את כל האור. מדרגה זו אינה קשורה לנר של מנורת המקדש, ואינה שייכת לנצחון הרוח הישראלית שבחנוכה; ולכן המדורה והאבוקה - וממילא גם נר השעווה - פסולים להדלקה בחנוכה.

אמנם להלכה נר שעווה כשר להדלקת נרות חנוכה, כפי שפוסק הרמ"א (סי' תרעג סעי' א). אך עם זאת כתב שם: "ומיהו שמן זית - מצוה מן המובחר".

נאמר בגמ' (שבת שם):

אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין, בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב?: קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה..."

הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה שם) מסביר מדוע "פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת - מדליקים בהן בחנוכה". שמן הזית מבטא את אורה של תורה. נרות חנוכה לעומת זאת, מבטאים את אורה של תורה בגלות כשאנו נאבקים בתרבות יוון. ולאורך כל הגלויות קמו לנו חכמים גדולים שידעו להשתמש בדעות ובאידיאלים שהתפשטו בין העמים ולהכניסם תחת כנפי השכינה, כדי ש"רבים מחלושי הדעת" לא יתנכרו לאורה של תורה. אך זאת לדעת, שאם כבתה אין זקוק לה - דעות אלו יפות הן לשעתן. דעות אלו הינן בבחינת אומדנות בני אדם, ולרוב לאחר שנים הן מאבדות מחשיבותן; ולכן אם כבתה אין זקוק לה. כמו כן אסור להשתמש לאורה - אין לשנות מדרכה ומציוויה של תורה מחמת דעות ואורות אלו, כי אינן עמוד קיים שעל פיו יש לנו לילך.

בע"ה, אחרי כל כך הרבה שנות גלות, אנו מקווים שתיכון מלכות בית דוד במהרה בימינו, ונחזור ונדליק במנורת בית המקדש שמן זית זך.

בחוברת שלנו, השלוש-עשרה במספר, ביקשנו מהמדריך החקלאי הוותיק, מר מאיר פרנקל, שיכתוב לנו סקירה קצרה על תופעה שמצויה במקומותנו בשנים האחרונות: מכירת שמנים מזוייפים ומהולים בתור שמן זית.

כמו כן נוכל לקרוא לחוברת זו "חוברת תגובות", כי הרבה תגובות בה לנכתב בחוברות קודמות. אנו שמחים על כל תגובה, וכשאלו נכתבות מתוך אהבה וכבוד - מעידות הן על בריאות רוחנית, ודווקא על ידן מתבררת ההלכה לאמיתה של תורה.

חג חנוכה שמח,