הדלקת נרות חנוכה במסיבה

א. הדלקת נרות בבית הכנסת

הצגת הבעיה: מחד הדלקת נרות חנוכה היא מצווה על הבית,[1] ולכן ייתכן שמקום המסיבה אינה מקום החיוב, אך מאידך הדלקת הנרות היא כדי לפרסם את נס ההצלה והנרות, ובמסיבה אין לך פרסומי ניסא גדול מזה.

בשולחן ערוך, או"ח סי' תרעא סעי' ז, נאמר:

...ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום ומדליקין ומברכין [בבית הכנסת] משום פרסומי ניסא.

ומוסיף הרמ"א (שם):  

ואין אדם יוצא ידי חובתו בנרות של בית הכנסת וצריך לחזור ולהדליק בביתו. שאף שמדליק ומברך, אינו יוצא ידי חובה בהדלקה זו אלא חוזר ומדליק בברכה בבית.

נמצאנו למדים שמדליקים במקום שיש פרסום הנס, ויתכן שה"ה במסיבה שרבים האנשים המתאספים שם.

הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת הוא מנהג שמוזכר בתשובות הגאונים[2] ולאחר מכן על ידי הראשונים,[3] ואף שלא הוזכר בתלמודים הוא התקבל בכל תפוצות ישראל. כמה טעמים הוזכרו למנהג זה:[4]

א. הדלקת הנרות בבית הכנסת נועדה להוציא את מי שאינו מדליק נרות בביתו[5] אם מפני שרפו ידיו מן המצווה ואם מפני שאין לו את היכולת להדליק.[6]

ב. כיוון שרוב העם מתאספים בבית הכנסת, יש בהדלקת נרות שם משום פרסום הנס, שהוא עיקרו של יום החנוכה.[7]

ג. הדלקת הנרות בבית הכנסת היא בכלל התקנות והגזרות שהן זכר למקדש.[8]

הראשונים נחלקו בשאלה אם יוצאים ידי חובה בהדלקה זו שבבית הכנסת. הכלבו סי' מד, מביא את שלושת הטעמים שהובאו לעיל, ולדבריו מי שאינו בקי יוצא ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת. הריב"ש, לעומת זאת כתב שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות בית הכנסת. וכך כתב הריב"ש (שו"ת סי' קיא):

תשובה: המנהג הזה, להדליק בבהכ"נ, מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא, כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ... וכיון שעת', שיד האומות תקפה עלינו, ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא. ואע"פ שאין מברכין על המנהג, זהו במנהג קל, כמו מנהג של ערבה, שאינו אלא חבטא בעלמא, אבל בזה, שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים, מברכין עליו. כמו שנהגו לברך על ההלל של ר"ח, ואע"פ שאינו אלא מנהג, ואין בזה משו' ברכה לבטלה כלל; וכדעת ר"ת ז"ל. ומ"מ, באותה הדלקה של בהכ"נ, אין אדם יוצא בה, וצריך לחזור ולהדליק כל א' בביתו, דמצות חנוכה נר איש וביתו.

בראשית דבריו, הריב"ש מציין שמנהג זה הוא 'מנהג וותיקין' וטעם המנהג הוא משום פרסומי ניסא. לאחר מכן הוא מתמודד עם הבעיה שאנו פוסקים שאין מברכים על מנהג חיבוט הערבה (סוכה מד ע"ב), וא"כ מדוע יש לברך על מנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת? הריב"ש משיב שיש להבחין בין 'מנהג קל' לבין מנהג שיש לו חשיבות מיוחדת. חומרתו של המנהג לדעת הריב"ש, היא בכך שמנהג זה הוא בבית הכנסת, ולכן יש בו את המרכיב של פרסום הנס ברבים. כדוגמה נוספת לכך הוא מביא את אמירת ההלל בראש חודש, שאף היא בבית הכנסת.

ב. ברכה על מנהג

 הקושי שמתעורר בעקבות דברי הריב"ש, שמחד השו"ע (שם) פסק שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, ומאידך באו"ח (סי' תכב סעי' ב) הוא נוקט כדעת הרמב"ם (הל' ברכות פי"א הט"ז), שאין מברכים על המנהג,[9] וכדוגמה לכך הוא מביא את הברכה על הלל בראש חודש. מי שמעורר תמיהה זו הוא החכם צבי (סי' פח), ושם הוא מציין שדעת הרמ"א מיושבת היטב. לדעת רמ"א אף שאין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו (וכדעת הריב"ש לעיל) מברכים על ההדלקה בבית הכנסת כי זהו מנהג וותיקין. 

כאמור דברי השולחן ערוך אינם תואמים את דבריו של הריב"ש, שכן לדעתו, של זה האחרון, מברכים על הלל בראש חודש, ואילו לדעת ר' יוסף קארו – אין מברכים. לכן נראה שאף שר' יוסף קארו חולק על הריב"ש בעניין ברכה על המנהג, הוא מקבל את עיקרי דבריו לגבי הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת. השו"ע אינו מקבל את דברי הריב"ש שאפשר לברך בכל מנהג שיש בו משום פרסום הנס לרבים (כמו הלל בראש חודש). עם זאת הוא מקבל את דבריו בעניין הדלקת נרות חנוכה, כי מנהג זה התקבל בעם ישראל בעקבות מציאות 'הסכנה' ו'יד האומות תקיפה', ולכן נאלצו להדליק את הנרות בתוך הבית כדברי הגמ' שבת כא ע"ב. הייחוד של הדלקת נרות חנוכה הוא בכך שכל עיקרה של התקנה היא משום פרסום הנס. לכן כשזו אינה מתקיימת (כגון בימינו שמדליקים בפנים), אם יש מנהג שגורם לתקנה המקורית להתממש, יש לברך על מנהג כזה. נראה לי שזהו הסברו של הגר"א בביאורו, וכן כתב הגר"א (לשו"ע שם):

ראיה מהלל בלילי פסחים שנתקן על הכוס ואומרין בב"ה משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי בענין ברכה הסמוכה לחברתה והרי אשר גאלנו שניא שאם שמעה בב"ה יצא.   

מטרתו של ההלל בליל פסח הוא פרסום הנס, אך התקנה המקורית הייתה לאומרו בבית, כדברי המשנה פסחים פ"י מ"ז: '[כוס] רביעי – גומר עליו את ההלל'. אף על פי כן נאמר בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שאם אמר הלל בבית הכנסת יצא, וכיוון שכן נתקנה תקנה נוספת שיש לומר הלל בערב פסח בבית הכנסת משום פרסומי ניסא. הדמיון שמוצא הגר"א בין הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת לבין אמירת הלל בערב פסח הוא שבשניהם התקנה המקורית התייחסה לבית, אך כיוון שעיקרה של התקנה הייתה משום פרסומי ניסא, לכן הורחבה התקנה ונתקבל המנהג בבית הכנסת.[10]

ג. הדלקת נרות במסיבה

 השאלה היא האם יש לברך גם על הדלקת נרות חנוכה במסיבה. יש לבחון זאת לאור הטעמים שהבאנו לעיל בעניין המנהג להדליק נרות בבית הכנסת. לפי הטעם השלישי שמדליקים נרות בבית הכנסת מפני שהוא 'מקדש מעט' ויש בכך משום זכר למקדש, ברור שאין לברך על הדלקת נרות במסיבה. לפי שני הטעמים הראשונים ייתכן לכאורה שיש לברך: אם במסיבה יש אנשים שאינם יודעים או אינם רגילים להדליק נרות חנוכה, הדלקה זו תוציא אותם ידי חובתם,[11] ובוודאי שיש בהדלקה זו משום פרסומי ניסא.

הרמ"א בוודאי פסק כדעת ריב"ש, שכן הוא כתב בפירוש (בניגוד לכלבו): 'ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת, וצריך לחזור ולהדליק בבית'; ולפי"ז עיקר הטעם של הדלקת הנרות בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא. השו"ע לעומת זאת לא גילה דעתו באשר לשאלה אם יוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות בבית הכנסת (לכל הפחות מי שאינו בקי), וגם בבית יוסף (סי' תרעא) הוא מזכיר הן את דברי הכלבו והן את דברי הריב"ש. עם זאת ברור שהטעם העיקרי של המנהג הוא משום פרסומי ניסא, שכן כך כתב בשו"ע (שם): 'ומברכין [בבית הכנסת] משום פרסומי ניסא'.

לאור ההסבר שביארנו בדברי השו"ע, בעקבות ביאור הגר"א ושו"ת הריב"ש יש לומר שלא בכל מציאות של פרסומי ניסא – מברכים. יש צורך בשני המרכיבים: המנהג וה'פרסומי ניסא'. ומסתבר כך, שכן אילו הייתי אומר שדי במרכיב אחד, קרי פרסומי ניסא לבד, בכך אני מפקיע את התקנה המקורית שקבעה את הבית כמקומה של ההדלקה.[12]  לכן יש לומר שהתקנה המקורית במקומה עומדת, ונוסף מנהג של הדלקה בבית הכנסת, שבא להשלים את החיסרון שנוצר במשך הדורות של מרכיב הפרסומי ניסא להדלקה של הבית.[13] לפי דעת השו"ע מברכים רק על מנהגים מיוחדים שעל ידם מממשים את התקנה המקורית, כגון אמירת הלל בבית הכנסת בערב פסח והוא הדין גם בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, וכאמור מנהגים אלה מתקיימים דווקא בבית הכנסת.[14] גם לדעת הרמ"א שפוסק כריב"ש, מברכים על הדלקת הנרות בבית הכנסת מפני שהוא 'מנהג וותיקין', וזה מתקיים דווקא בבית הכנסת. לאור הנ"ל אין לברך בהדלקת נרות במסיבה אף שיש בה את המרכיב של פרסומי ניסא, ולכן ידליק ללא ברכה. ויש הציעו להתפלל תפילת ערבית מיד לאחר הדלקת הנרות, כדי שידמה להדלקת נרות בבית הכנסת.[15]