תשעה באב שחל בשבת – הלכות והנהגות

שבת חזון כשתשעה באב חל בשבת

• מקובל כיום בכל קהילות ישראל שאם תשעה באב חל בשבת, לובשים בגדי שבת ואוכלים מאכלי בשר כרגיל - ולא משנים משבת רגילה (משנ"ב סי' תקנב ס"ק כג).
• קיימים שני מנהגים מוכרים לגבי "אבלות שבצנעה" בשבת ט' באב - מנהג יוצאי ספרד ויוצאי תימן שלא לנהוג בשבת זו מנהגי אבלות כלל (עפ"י רמב"ם ושו"ע או"ח סי' תקנד סעי' יח, ספר הליכות אמת בשם מהר"י צאלח). אולם יוצאי אשכנז נוהגים מנהגי "אבלות בצנעה" כמו בשבת שבאמצע ה"שבעה" באבלות פרטית (עפ"י רמ"א שם).
• מנהג יוצאי קהילות אשכנז להימנע מלעסוק בתורה בנושאים המשמחים את הלב בשבת אחה"צ –  כמו בכל ערב תשעה באב  עפ"י הפסוק: "פקודי ה' ישרים משמחי לב". למנהג זה מותר ללמוד בשבת אחה"צ רק דברים המותרים בלימוד בתשעה באב (עפ"י רמ"א או"ח סי' תקנג סעי' ב, מגן-אברהם ס"ק ז, שערי-תשובה ס"ק ה) ואף שבת שלמה אינה מספקת ללימודם. אך את השינוי עושים רק בלימוד אישי, ולא בשיעורים ציבוריים כגון: אבות-ובנים, דף יומי וכדו', כי זה ייחשב כאבלות בפרהסיא האסורה בשבת (ט"ז שם).
• יוצאי ספרד ותימן נוהגים לעסוק בתורה בשבת זאת כנהוג בכל שבת - עד השקיעה כולל בלימוד אישי (בן איש-חי דברים שנה א' סעי' יח, הגר"מ אליהו זצ"ל). 
• סעודה שלישית למרות שהיא סעודה מפסקת - אוכלים אותה כמו שאר סעודות השבת הן בסוגי המאכלים כפי שפסק השו"ע (או"ח סי' תקנב סעי' י): "חל תשעה באב באחד בשבת ... אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". והן באופן אכילת הסעודה שאוכלים אותה על השולחן ולא על הרצפה.
• סיום סעודה שלישית להיזהר שלא לעבור את השקיעה - החכם עיניו בראשו להקדים לאכול סעודה שלישית בנחת, בכדי שיספיק לסיימה בנחת לפני השקיעה ולא לאוכלה בחופזה, ורצוי לסיים את האכילה מס' דקות לפני השקיעה.
• חליצת נעליים והחלפה לבגדי חול – רק בצאת-השבת ולאחר שאומרים: "המבדיל בין קודש לחול" (בלי ברכה). משום כך נהוג לאחר את תפילת מעריב של מוצאי שבת.
• למרות שלא מבדילים על הכוס בליל תשעה באב – אך מברכים על הנר בליל תשעה באב. כשלפי מנהג יוצאי ספרד ותימן מברכים על הנר בבית הכנסת, ואילו מנהג יוצאי אשכנז לברך על הנר לאחר שחוזרים מבית הכנסת. את הבדלה על היין עושים במוצאי תשעה באב (עפ"י שו"ע או"ח סי' תקנו סעי' א').

חולים זקנים ונשים בהריון או נשים מניקות בתשעה באב שנדחה

• נשים או גברים שיש להם מגבלות רפואיות קבועות או זמניות (סוכר וכדו') - האוסרות עליהן לצום - אסור להם לצום (עפ"י שו"ע ורמ"א סי' תקנד סעי' ו' ובמפרשים שם).
• חולה שצריך לשכב מחמת מחלתו, או אנשים מבוגרים שהם חלשים בגופם, פטורים מלצום בתשעה באב (שו"ע סי' תקנד סעי' ו ומשנ"ב ס"ק טז) השנה שהצום נדחה גם אדם שסובל מכאבי עיניים אוזניים וכדו' פטור מלצום (ביאור הלכה סי' תקנט סעי' ט).
• נשים בהריון או בהנקה שבריאותן תקינה ברוך ה' – הדרך המרווחת עפ"י ההלכה להתחיל לצום כרגיל (עפ"י רמב"ם הל' תענית פ"ה ה"י, שו"ע או"ח סי' תקנד סעי' ה) וכשהן מרגישות חולשה כלשהיא באמצע הצום, רשאיות להפסיק את הצום גם ללא חולשה חריגה כיוון שמדובר בצום נדחה (עפ"י ביאור הלכה או"ח תקנט, ט').
• נשים בהריון או בהנקה או חולים שאסור להם לצום יום שלם - עליהם לעשות הבדלה כשישברו את הצום אפילו באמצע יום א'. אך פשוט שלא יקדימו להבדיל כבר בלילה (כה"ח סי' תקנו ס"ק ט; מו"ז שו"ת ישכיל עבדי ח"ז או"ח סי' לו, שו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן ל אות ד, שו"ת יחווה-דעת ח"ג סי' מ).

מנהגי האבלות במוצאי צום תשעה באב נדחה

• עפ"י הנאמר במס' תענית (כט ע"א) היינו אמורים להתענות ט' וי' באב כיוון שביהמ"ק התחיל לבעור בתשעה באב בין-הערביים והמשיך לבעור במשך כל יום עשירי באב. אולם משום ש"תש כוחנו אין מתענין רק תשיעי לבד. משום כך, אנו צריכין לנהוג קצת אבלות גם בעשירי באב" (כה"ח או"ח סי' תקנח ס"ק א).
• לפיכך בשנים רגילות כאשר תשעה באב חל באמצע השבוע נהוג בהרבה מקהילות ישראל להימנע מאכילת בשר ושתית יין ומברכת "שהחיינו" במשך כל יום עשירי באב וכך מנהג יוצאי ספרד (עפ"י שו"ע סי' תקנח סעי' א). אולם יוצאי אשכנז נוהגים כדעת הרמ"א ונמנעים מכך רק עד חצי היום. בנוסף לכך ישנם מחמירים גם ברחיצה ובכיבוס במוצאי-תשעה באב, וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו מקדמת דנא.
• השנה שתשעה באב חל בשבת והצום נדחה לעשירי באב, הרי שבליל מוצאי הצום עדיין נוהגים בחלק ממנהגי האבלות כמו אכילת בשר ושתיית יין, למרות שזה כבר ליל י"א מנחם-אב (מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד ותימן). אך את שאר מנהגי האבלות מפסיקים השנה מיד לאחר סיום הצום (רמ"א או"ח סי' תקנח, כה"ח שם ס"ק טוב).

יהי רצון שיזכנו השי"ת לביאת המשיח ובניין המקדש במהרה, וישובו הכוהנים לעבודתם ולויים לדוכנם לשירם ולזמרם וישראל לנוויהם, וכל הצומות האלו יתבטלו וייהפכו להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, מתוך אהבת האמת והשלום.