'את פניך ה' אבקש' – למנהג אמירת 'לדוד ה' אורי וישעי' בימי אלול

א. השתלשלות המנהג

המזמור מופיע לראשונה, כחלק מסידור התפילה, בסידורו של תלמיד ה'בעל שם טוב', ר' שבתי מרשקוב, 'סדר תפילה מכל השנה עם כוונות האר"י', שנדפס לראשונה בקוריץ בשנת תקנ"ד. משם השתלשל המנהג בספרי הפוסקים. ראשון ובולט שבהם ספרו של ר' אפרים זלמן מרגליות 'מטה אפרים' (סי' תקפא סעי' ו), שם הוא דן בפרוטרוט בזמני אמירתו של המזמור:

נוהגין במדינות אלו מראש חדש אלול ואילך עד יום כפור לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור כ"ז בתהלים לדוד ה' אורי וישעי בוקר וערב. ואומרים אחריו קדיש יתום. ואנו נוהגין לאומרו עד שמיני עצרת ועד בכלל.

ב. חגי תשרי

במדרש תהלים על אתר (כז, ד) קשרו בין המזמור ובין הימים הנוראים:

רבנין פתרי קרא בראש השנה וביום הכפורים. אורי - בראש השנה, שהוא יום הדין, שנאמר והוציא כאור צדקך ומשפטך כצהרים (תהלים לז, ו). וישעי – ביום הכפורים, שיושיענו וימחול לנו על כל עוונותינו.

גם מדרש ויקרא רבה (פר' כא פס' ד) מביא רמזים בפרק לראש השנה ויום הכיפורים:

 רבנן פתרין קרא בראש השנה ויום הכפורים, אורי בר"ה וישעי ביום הכפורים, ממי אירא עזי וזמרת יה, בקרוב עלי מרעים אלו שרי אומות העולם, לאכול את בשרי לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו: רבש"ע אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים מפני מה אלו יורדין לגיהנום ואלו אינן יורדין לגיהנום, צרי ואויבי לי. בימות החמה שס"ה יום, השטן גימטריא שס"ד, שכל ימות השנה השטן מקטרג וביום הכפורים אינו מקטרג. אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של סמא"ל לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקדש.

אמנם זיקה זו מיוחסת רק לראש השנה וליום הכיפורים, אך דורשי רשומות הוסיפו שהמילים 'כי יצפנני בסכה' המופיעים בפרק רומזים לסוכות, ולכן אין להפסיק את אמירת המזמור ביום הכיפורים, אלא נכון וראוי להמשיך את אמירתו עד שלהי חג הסוכות.^[1] יש שמצאו במזמור רמזים אף לארבעת המינים:^[2] 'אהלו' – ראשי תיבות: אתרוג הדס לולב וערבה, וגם נטילתם ביחד רומזת לאיגוד של כלל ישראל לאגודה אחת – בצור – ר"ת בינונים צדיקים ורשעים. ברם, רמזים אלו אינם מהווים הסבר מספק. רבי אברהם דוד לאוואוט בספרו 'שער הכולל'[3] העיר שיש עוד הרבה פסוקים וביטויים בתנ"ך שנדרשים על ראש השנה ויום הכפורים, ולא ראינו שקבעו לומר גם אותם פעמיים בכל יום בימי אלול. והרב ברוך עפשטיין בספרו 'ברוך שאמר'[4] על התפילה כתב שלפי המדרשים היה צריך לומר את המזמור רק מר"ה עד יוכ"פ ולא מר"ח אלול, ולכן נראה שיש סיבות נוספות לבחירת פרק זה לאמירה בימי אלול.

ג. י"ג מידות

ר' שבתאי מראשקוב, שהוזכר לעיל, נימק בסידורו את האמירה בסיבה אחרת:

מזמור זה יש בו י"ג שמות הוי"ה ולכן אומרים אותו מראש חודש אלול, שמראש חודש אלול נפתחים י"ג מכילין של רחמים ועל ידי אמירת המזמור יכולין לבטל מעלינו כל המקטרגים לפני בית הדין של מעלה.

בסגנון דומה מופיעים הדברים אצל 'בעל ההפלא"ה' (לפרשת אחרי מות): 'ושמעתי הטעם, מפני שיש בו י"ג שמות הוי"ה כנגד י"ג מידות הנאמרים באלול'. כידוע, מנהג הספרדים לומר סליחות מר"ח אלול, ועיקר הסליחות הוא אמירת י"ג מידות ע"פ הגמרא (ר"ה יז ע"ב): 'כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם'. ולפי ההסבר הנ"ל אמירת המזמור, שיש בו י"ג שמות הוי"ה, בחודש אלול, היא מעין אמירת הסליחות.

ד. תקיעת שופר

בסידור הגר"א 'אבני אליהו'^[5] הביא שייכות נוספת של המזמור לימים הנוראים. הפסוק 'שמע ד' קולי אקרא וחנני וענני' (פסוק ז) מתפרש כך: 'קולי' זה קול השופר הנשמע בראש השנה;^[6] 'אקרא' זה יום הכיפורים, כמו שנאמר בישעיהו (נה, ו): 'דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב', ואמרו חז"ל (ראש השנה יח ע"א): 'אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים' – על עשרת ימי תשובה נאמר 'דרשו ה' בהימצאו' ועל יום הכיפורים נאמר 'קראוהו בהיותו קרוב'. 

ה. 'לולא' – אלול

פרשנים נוספים העירו שתיבת 'לולא' בסוף המזמור – 'לולא האמנתי לראות בטוב ה'' – מכילה את אותיות 'אלול'. כך כתב רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק' (ח"ה, דברים, עמ' מד):

בתיבת 'לולא' נרמז אותיות אלול, שאז הזמן לתקן מעשיו כדי שלא יגרום החטא... ומטעם זה אומרים מזמור זה בחודש אלול מפני שנזכר בו פסוק זה שבו נרמז שבאלול צריך לתקן מעשיו שלא יגרום החטא, שמר"ח אלול מתחילין ימי רצון ולכן מתחילין לומר מזמור זה דכתיב בו לולא.

ו. מבנה המזמור

עיון במבנה המזמור עשוי להעניק תובנה נוספת לשיוכו לענייני דיומא. הפרק פותח בביטויים של ביטחון מוחלט בה': 'ממי אירא... ממי אפחד... המה כשלו ונפלו... אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח... יסתירני בסתר אהלו'.

לעומת זאת בהמשך מביע המשורר-המתפלל הרגשות אחרות. הוא מזכיר ביטויים של פחד, יתמות, הסתר פנים, תחינה ובקשה: 'שמע ה' קולי אקרא, וחנני וענני... אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך... אל תטשני ואל תעזבני... אל תתנני בנפש צרי'.

כיצד יכול מזמור אחד להכיל שתי גישות מנוגדות בתכלית? יתרה מזאת, אפילו אם מזמור אחד יכול להכיל את שני המצבים הנפשיים השונים, האם אין להקדים את הביטחון לחשש? היינו מצפים להיפוכו של דבר: תחילה חשש ולבסוף ביטחון! וכך כותב פייבל מלצר:^[7]

במזמורנו באה תחילה הבעת הביטחון ואחר כך הבקשה לישועה; תחילה השקט ואחר כך הסערה. תחילה התהילה ואחר כך התפילה. ובדרך כלל קל לנו יותר להבין תפילה העוברת לתהילה ולתודה, סערה המשתככת וקמה לדממה, מאשר להיפך.

וכך הם פרקי תהילים צד, קטז, קיח ועוד.

וממשיך פייבל מלצר^[8] שאין לתמוה על היפוך הסדר:

 יתכן והמשורר-המתפלל יפתח בהבעת הביטחון ורק אחר כך ירצה כל בקשותיו. כי לא רק לגבי ענייני הגיון נאמר 'אין סדר למשנה' ו'אין מוקדם ומאוחר', אלא אף בהבעת רגשות, בהשתפכות הלב, אין אנו צריכים לדרוש הדרגה הגיונית והשתלשלות הגיונית.

בעקבותיו מסביר הרב נריה גוטל^[9] את התאמת הפרק לשיבוץ בימי אלול:

גם הביטחון וגם התחינה גם בקשה כזו וגם בקשה אחרת, בסופו של דבר כולם מתנקזים לעניין אחד, לאחת שאלתי – קרבת ה'. כך כל ימות השנה, וכך בוודאי ובוודאי בימים הנוראים, ימי הדין, אלול, וראש השנה ויום הכיפורים והושענא רבא. אמור מעתה: המזמור משקף בצורה מזוקקת את חליפות המצבים מזה ואת התקווה והביטחון מזה, ואין להתפלא שדווקא אותו ראו כמתאים ביותר לשיבוץ בתפילות חודש אלול והימים הנוראים.

ונראה שההתאמה לימי אלול ולימים הנוראים אינה רק בשל ערבוב הרגשות וחליפות המצבים. ניכר שסדר זה של הקדמת הביטחון לתחינה ובקשה מתאים ביותר להקדמת ר"ה ליום הכיפורים; בר"ה אנו ממליכים את ה' וכולנו מלאי ביטחון שנצא זכאים בדין,^[10] ורק לאחר מכן, ביום הכיפורים, אנו מתחננים על נפשנו ומבקשים סליחה וכפרה.

1. עליית משה רבנו באלול – מקור ההשראה למזמור

דעות שונות יש בפרשני ספר תהילים על המציאות ההיסטורית שבעקבותיה אמר דוד המלך מזמור זה; האם בשעה שיצא למלחמה על אויביו,^[11] או דווקא בסוף ימיו כשאמרו לו אנשיו: 'לא תצא עוד איתנו למלחמה (שמואל ב כא, יז), ומאז התרכז דוד בשירות ובזמירות ובתפילה, והאמין שבזכותן יתגבר העם על אויביו,^[12] או בברחו מפני שאול,^[13] או בברחו מפני אבשלום בנו.^[14] אך רובם לא עסקו במקורות ההשראה של מזמור זה.

המלבי"ם בפירושו לתהלים רמז על פרשת ההתגלות למשה, אחרי חטא העגל, כרקע לחיבור המזמור:

ולכן אבקש הורני ה' דרכך (פסוק יא) וכמ"ש משה רבנו ע"ה על שאלה זו הראני נא את כבודך (שמות לג, יח).

הרב י' הדרי^[15] הולך בעקבותיו, ומוכיח מתוך מטבעות הלשון המשותפות וכן בצדדים עיוניים משותפים את הקשר שבין פרק ההתגלות למשה (שמות לג) לבין פרקנו:

שלנגד עיני רוחו של דוד עמד המחזה העילאי בנקרת הצור, שמסביבו חרז דוד המלך את הגיגיו ותפילתו. להלן השוואה והקבלה בין פרקנו לבין פרשת ההתגלות למשה רבנו:

'נקרת הצור' – 'בצור ירוממני', 'ועתה ירום ראשי' – 'ועתה אם נא', 'לחזות בנועם ה'' – 'הראני נא את כבודך', 'יצפנני בסכה' – 'ושכותי כפי עליך', 'לבקר בהיכלו' – 'ועלית בבוקר', 'נחני באורח מישור' – 'והניחותי לך'. ועיקר ההקבלה – ראיית הפנים היא תמצית בקשתו של משה החוזרת שבע פעמים בפרשת הצור: 'אם אין פניך הולכים עמנו', והקב"ה לא ממלא את בקשתו במלואה: 'אני אעביר כל טובי על פניך... וראית את אחורי ופני לא יראו', וגם כאן, בפרקנו, בקשת ראיית הפנים היא משאלתו הנכספת של דוד: 'לך אמר לבי את פניך ה' אבקש' ו'אל תסתר פניך ממני'. פרשת התגלות כבוד ה' הייתה לאחר חטא עגל, כשה' רצה לכלות את העם, ומשה התפלל שהקב"ה יסלח לעם. בעקבות תפילתו גילה לו הקב"ה את סוד י"ג המידות, שהמידות כולן הן הבטחה אלוקית להתנהג במידת הרחמים ולא להעניש את העם כולו. אחר נאמר למשה לעלות להר סיני ולקבל את הלוחות השניים. ארבעים הימים ששהה משה בהר, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, היו ימי רצון, שבהם זכו לסליחה וכפרה. עלייה זו הייתה כולה ברוח של התפייסות ומפגש מחודש של משה רבנו ע"ה עם השכינה. עם קבלת הלוחות השניים נכרתה ברית מחודשת בין הקב"ה לעם ישראל. למעמד זה של 'ימי אלול' של משה בהר סיני, נכסף דוד המלך כל ימי חייו, ולכן מבטא הוא במזמור כז את כלות הנפש לאותו מעמד, בהזכירו את י"ג שמות ההוי"ה, ברמזו לרגעי ההתגלות שלהם זכה משה רבנו ואת משאלת הלב לראות את פני ה'. אין מתאים יותר מפרק זה, שאותו אמר דוד המלך על יסוד ההשראה ממשה רבנו, להיאמר בימי הרצון של חודש אלול, שבהם זכה משה לסליחה וכפרה^[16] ואותם ראה דוד לנגד עיניו, ומשאלתו 'לחזות בנועם ה'' ו'את פניך ה' אבקש'.       

[1].   כך כתב ב'מטה אפרים', בחלק 'אלף למטה' סי' תקפא ס"ק ו כמו גם ב'קיצור שלחן ערוך', שם. לחילוק המנהגים אם אומרים אותו עד הושענא רבה או עד שמיני עצרת, נראה שהדבר תלוי ביציאה מן הסוכה; בארץ ישראל, שבה יוצאים בהושענא רבה, לא אומרים אותו בשמיני עצרת, ובחו"ל, שם יושבים בסוכה בשמיני עצרת ורק בתשיעי לא יושבים בסוכה, אומרים בשמיני עצרת.

[2].   פנים יפות, ויקרא, לרבי פנחס בן צבי הירש הלוי הורוביץ, עמ' קלח.

[3].   שער הכולל, פרק יא ווידוי ונפילת אפים אות כח (הוצ' קה"ת תשס"ה, עמ' מב).

[4].   ס' ברוך שאמר, תפילות השנה, לתפילת חול, תל אביב: עם עולם, תשכ"ה-תשכ"ח, עמ' רא-רב.

[5].   הובא בקובץ בית אהרן וישראל, שנה כ גליון ג (קיז), עמ' קמה.

[6].   לפי הסבר זה יש למזמור שייכות גם לאלול, שאז כבר מתחילים לתקוע בשופר.

[7].   פני ספר תהילים, ירושלים תשמ"ג, עמ' סג.

.[8]    שם.

[9].   טללי אורות, מכללת אורות ישראל, כרך ט"ו (תשס"ט), עמ' 7–18.

[10].  משנה ברורה, סי' תקפא ס"ק כה.

[11].  ר"י יעבץ, הובא בילקוט מעם לועז (לר' יעקב כולי), על ספר תהלים כז, א.

[12].  ר"י חיון, שם.

[13].  ספורנו, תהלים כז.

[14].  הרב אברהם ישראל שריר, 'הורני ה' דרכך' בספר עיצומו של יום, עיון בסדר עבודת יוכ"פ, הוצאת ארז, תשס"ד.

[15].  הרב י. הדרי, אורי וישעי, כתלנו ג (תשל"ב), עמ' 11–12.

[16].  קיצור שו"ע, סי' קכח סעי' א: 'כי בר"ח אלול עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניות ונשתהה שם מ' יום וירד בי' בתשרי שהיה אז גמר כפרה ומן אז הוקדשו ימים אלו לימי רצון ויום י' בתשרי ליום הכיפורים'.