אלול - חידוש הקשר

א. הקדמה

למילה 'אלול' ישנם ראשי-תיבות שונים, כאשר המפורסם שבהם הוא 'אני לדודי ודודי לי'.

כדי להבין את המשמעות העמוקה של משפט זה, עלינו להיעזר בדברי הרב דוד אבודרהם (ספרד, המאה ה-14), הכורך בין משפט זה לבין אירוע שקרה בראש-חודש אלול, עליית משה רבינו לקבלת הלוחות השניים: 'ויש מקומות שנוהגין להשכים מראש חודש אלול, כי בראש חודש אלול עלה משה להר פעם שלישית לקבל לוחות שניות והתפלל בהם על ישראל ונתקבלה תפילתו ונתנו לו הלוחות וירד ביום הכיפורים ונקבע יום מחילה וסליחה לדורות. והדרשנים אומרים סמך לדבר אני לדודי ודודי לי, ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ד' יודי"ן מספר מ' יום'.[1]

מהו הקשר הפנימי בין קבלת הלוחות השניים לבין ראשי-התיבות של חודש אלול, 'אני לדודי ודודי לי'?

ב. קידושין וביטולם

בקבלת התורה התקדשו ישראל להקב"ה, ככלה לחתן, כדברי הכתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר'.[2] בכך, כפיית ההר כגיגית שימשה כחופה והקידושין היו בנתינת הלוחות,[3] דבר המוזכר בכל חתונה בברכה 'מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין'.[4] 

אולם, חטאו ישראל בעגל וקשר הקידושין בין ישראל לאביהם שבשמים נותק, דבר הבא לידי ביטוי בשבירת משה את הלוחות שסימלה את השבר שבקשר.[5]

ניסיון חידושו של הקשר היה במשך 40 יום בהם שהה משה רבינו במרום לעמוד ולהתחנן לפני הקב"ה שלא ישמיד את ישראל ויתרצה לחידוש הקשר עימם, ניסיון שצלח במתן לוחות שניים[6] ביום הכיפורים שהוכתר כחתונה, 'ביום חתונתו זה מתן תורה - יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות'.[7]  כאמור, מהלך זה של משה רבינו החל בראש-חודש אלול למשך 40 יום, מהלך הנותן אותותיו בכל חודש אלול כדברי הטור (או"ח סימן תקפא): 'תניא בפרקי רבי אליעזר, בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלוהים בתרועה וגו'. לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו''.

ג. 'מקודשת לי'

לאור רצף אירועים אלו, ממתן תורה דרך חטא העגל ושבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניים, נוכל להבין את הקשר בין קבלת הלוחות השניים לבין ראשי-התיבות של חודש אלול, 'אני לדודי ודודי לי'.

לדעת הרב נתן נטע שפירא (פולין, 1584-1633)[8] הקשר בין ישראל לבין הקב"ה בא לידי ביטוי במילה 'לי', מילה אותה הזכיר הקב"ה כמה פעמים בעת לקיחת ישראל לרשותו ובעת מתן תורה,[9] מילה המבטאת את קשר הקידושין בין חתן לכלה באמירת 'הרי את מקודשת לי'. מילה זו ממשיכה להופיע גם בעת ביטול הקשר, 'וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם',[10] רצון לביטול משמעות המילה 'לי' כקשר הקידושין. לאור זאת, מטרת עליית משה למרום בראש-חודש אלול היא לחידוש הקשר שניתק, לבקשת קידושין שניים. דבר זה שוב מרומז במילה 'לי' העולה למספר 40, מספר הימים בהם שהה משה במרום למטרת חידוש הקידושין שהתבטאו בקבלת הלוחות השניים.

לאור האמור, זו הכוונה בכריכת ראשי-התיבות של חודש אלול 'אני לדודי ודודי לי' לקבלת הלוחות השניים. בחודש זה מתחיל מהלך של 40 יום עד יום הכיפורים בו ניתנו לוחות שניים, מעמד בו התחדש קשר הקידושין בין ישראל להקב"ה המתבטא במילה 'לי' כאמירת החתן לכלה 'הרי את מקודשת לי' - 'ודודי לי'.   

ד. יצירה חדשה

ניתן להעמיק יותר בעניינו של קשר קידושין זה בין ישראל להקב"ה.

לכל חודש מחודשי השנה יש מזל, כאשר מזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה[11] כביטוי ללקיחת אישה חדשה בקידושין. הקושי בכך הוא, שהבבלי שבת (פח ע"ב) מתאר את מעמדם של ישראל בחטא העגל: 'עלובה כלה מזנה בתוך חופתה', היינו שישראל באותו מעמד היו בבחינת אישה שזינתה, ומעתה הקידושין השניים שהחלו בחודש אלול לא היו קידושין של אישה בתולה, כפי מזלו של החודש.

אולם נראה שטמון בכך יסוד עמוק בעניינה של התשובה, בהתאמה לקשר הקידושין.

בתלמוד הבבלי[12] והירושלמי[13] מבואר שישנה מחילת עוונות לחתן ולכלה.[14]

לדברי המהר"ל, הסיבה לכך היא משום שאדם הנושא אישה הוא אינו אותו אדם כמקודם[15]: 'כי איש הנושא אישה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם, כי זכר בלא נקיבה פלג גופא מיקרי, ועתה גוף שלם בריה חדשה'.[16] לפיכך, לא ניתן לזקוף לחובת החתן והכלה עוונות שעשו קודם הנישואין, משום שעתה לאחר הנישואין הם לא אותו אדם בעל העוונות הללו אלא הם בריה חדשה וכקטן שנולד. רעיון זה מובע בהתאמה גם בעניינה של התשובה בה מתחדש האדם כלידה מחדש[17] הגוררת ממילא את מחילת העוונות, כדברי המדרש (ילקוט שמעוני, תהלים רמז תתנה)[18]: 'וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ... אלו הדורות שהם כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה וביום הכיפורים ואתה בורא אותם בריה חדשה'.

אחד הביטויים לרעיון זה מצוי באחד מדרכי התשובה, שינוי השם המורה על שינוי המהות, כדברי הרב דוד אבודרהם (סדר תפילת ראש השנה, ד"ה ורבינו) המסביר את דברי המדרש אודות קרבנות ראש-השנה בהם כתוב 'וַעֲשִׂיתֶם'[19] בשונה מקרבנות המועדים בהם נאמר 'וְהִקְרַבְתֶּם'[20]:   'סימן יפה הוא, שאם האדם עושה תשובה בראש השנה מעלה עליו הקב"ה כאילו עכשיו נעשה בעולם, שכל אדם החוזר בתשובה דומה הוא כבריה חדשה והשם נקרא לו שם חדש'.

המקור לשינוי השם הוא מדברי הבבלי ראש השנה (טז ע"ב) שיש בו בשינוי השם לקרוע גזר דינו של אדם, וכן הביא זאת הרמב"ם (הל' תשובה פ"ב ה"ד) והטעים: 'מדרכי התשובה... ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים'. לדבריו, שינוי השם מורה על שינוי מהות, פתיחת דף חדש באי-אזכור העבר הקלוקל, בריאה מחדש המהווה ממילא את מחילת העוונות.[21]

לאור הדברים הללו נוכל להבין לעומק את מזלו של חודש אלול כמזל בתולה, למרות שבחטא העגל תוארו ישראל ככלה שזינתה. תהליך הקידושין השניים בין ישראל להקב"ה שנרקמו במשך 40 יום מראש-חודש אלול ועד ליום הכיפורים בקבלת לוחות שניים, מהווים קידושין חדשים שאינם מביאים בחשבון את עוונות העבר. כשם שנמחלים עוונות החתן והכלה בנישואיהם מחמת היותם בריות חדשות, כך בקידושי כנסת ישראל להקב"ה ישנה מחילת עוונות ומעתה ישראל בבחינת כלה בתולה.[22] כאמור, אירוע זה נרקם במשך 40 יום בהם ישנה הוראה לאדם לשוב בתשובה, לחדש את הקשר בינו לבין הקב"ה ללא כל תלות בעבר, לפתוח דף חדש ולזכות להידבק בהקב"ה, כדברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ו): 'גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד'.

ה. סיכום

נמצא שישנו קשר הדוק בין ראשי-התיבות של חודש אלול 'אני לדודי ודודי לי' לקבלת הלוחות השניים המורים על קידושין שניים בין ישראל להקב"ה, קידושין המעמדים את ישראל במציאות חדשה של כלה בתולה ללא התחשבות בעוונות העבר, כקידושי חתן וכלה המהווים עבורם יצירה חדשה במחילת עוונות העבר. זאת היא הוראת חודש אלול לאדם, יש בידך להידבק בשכינה, להיברא מחדש ולזכות שדרכך יאמר הקב"ה לישראל 'הרי את מקודשת לי' - ודודי לי'. 

[1] אבודרהם, סדר תפילת ראש השנה, ד"ה גרסינן.

[2] שמות יט, י; מדרש תנחומא, פרשת נשא סימן יז.

[3] רוקח, סי' שנג; פנים יפות, שמות לב, יט; שו"ת בית אפרים, אבן העזר, הקדמה; העמק שאלה, שאילתא טז אות ו.

[4] שיטה מקובצת, כתובות ז ע"ב; ערוך השלחן, אבן העזר סימן לד סעיף ד.

[5] מדרש, שמות רבה פרשת כי תשא פרשה מג.

[6] דברים ט, כה - י, א-ה.

[7] רש"י, תענית כו ע"ב ד"ה זה.

[8] מגלה עמוקות, פרשת בלק דרוש ד אות א.

[9] שמות יט, ה; שם כב, ל; ויקרא כה, נה; הושע ב, כב. הרמז העמוק במילה 'לי' המורה על הקשר בין ישראל להקב"ה הוא, כאשר האות ל' היא האות הגדולה המורה על הקב"ה, 'גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד' (תהילים קמה, ג) והאות י' הקטנה מורה על ישראל, 'כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים' (דברים ז, ז).

[10] שמות לב, י.

[11] ספר יצירה, פ"ה מ"ח.

[12] יבמות, סג ע"ב.

[13] ירושלמי, ביכורים פ"ג ה"ג.

[14] אמנם, בתלמודים לא כתוב שמוחלים לכלה אלא רק לחתן, אך כתבו הפרשנים שהכוונה למחילת עוונות גם לכלה, ראה: תשב"ץ קטן, סימן תסה; שו"ת מהר"ם מינץ, סימן קט; ראה: עלי תמר ביכורים פ"ג ה"ג ד"ה וכי מחלת.

[15] ראה כן: בבלי יבמות, סג ע"א: 'כל אדם שאין לו אישה אינו אדם'. לפיכך, בעת החופה מברכים 'יוצר האדם' על היצירה החדשה, ראה: אבודרהם, ברכת אירוסין ונישואין, ד"ה ברכת נישואין.

[16] גור אריה, בראשית לו, ג; השווה גם לדבריו בחידושי אגדות, סנהדרין יד ע"א ד"ה אין אדם; חידושי אגדות, יבמות סג ע"ב ד"ה עוונותיו; כ"כ רעיון זה בלא ציון לדברי המהר"ל, שו"ת ארץ צבי (פרומר), ח"ב דרוש ו אות ו.

[17] ספר הישר, שער עשירי: 'דע כי התשובה הגמורה לרשע תטהרנו מכל חטאותיו ויהיה כבן יומו'.

[18] השווה כן לדברי המדרש, תהלים שוחר טוב, מזמור קב.

[19] במדבר כט, ב.

[20] במדבר כח, כז.

[21] בדברים אלו תיושב קושיית הרב מאיר אייזנשטט, כתנות אור, סוף פרשת ניצבים ד"ה ובדרך: 'איך מהני תשובה שיתקרב החוטא להקב"ה הלא קיי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה, ואדם היה נראה תחילה וכשחטא נדחה מקדושתו איך יהיה חוזר ונראה בתשובה. וקושיא זו חיפשתי בכל המפרשים ולא מצאתי בשום מפורש תירוץ על קושיא זו'. לאור האמור שאדם החוזר בתשובה הוא כבריה חדשה, ממילא בריה זו לא חטאה מעולם ואינה בגדר נדחה כלל.

[22] בני יששכר, מאמרי חודש אלול מאמר א אות ג; פנים יפות, ויקרא טז, ל.