הנקה ושאיבת חלב בשבת

פתיחה

מאז ומעולם היה חלב האֵם עיקר הזנתו של תינוק בחודשי חייו הראשונים. תינוק שאמו לא יכולה הייתה להניק אותו היה נזקק למינקת כדי להמשיך ולהתקיים, וסיכוייו של תינוק שאינו יכול לינוק (או שאין מי שיניק אותו) לשרוד היו נמוכים. עם התפתחות המדע והרפואה, הומצאו תרכובות שונות להזנת התינוק, בתור תחליף לחלב האֵם. אולם כיום ידוע ומוסכם בעולם הרפואה, שהתזונה הטובה ביותר לתינוק בחודשי חייו הראשונים היא חלב אם. גם במקרים שבהם האֵם אינה זמינה ואינה יכולה להניק תינוק רעב, ההמלצה הרפואית היא להעדיף הזנה בבקבוק מחלב אם שנשאב קודם לכן, מאשר הזנה בתחליף חלב. יש מקרים שבהם תינוק רגיש לתחליפי חלב אם, ובמקרים אלו האפשרות היחידה להזנתו היא בחלב אם.

במאמר זה ברצוני לדון בעקרונות ההלכתיים של הנקה ושאיבת חלב בשבת, ובקיום שלהם למעשה כיום.

א. מבוא ועקרונות

הגמרא במסכת שבת (צה ע"ב) מביאה ברייתא:

תנו רבנן: החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת, המכבד, והמרבץ, והרודה חלות דבש, שגג בשבת - חייב חטאת, הזיד ביום טוב - לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות.

בהמשך אומרת הגמרא: 'חולב חייב משום מפרק', ומפרש רש"י שמדובר בתולדה של מלאכת דש. הרשב"א[1] הביא שנחלקו הגאונים האם מחלוקתם של ר' אליעזר וחכמים אמורה בכל המלאכות של הברייתא או שהיא בשלוש המלאכות האחרונות בלבד, ואילו על שלוש המלאכות הראשונות, לכולי עלמא חייב חטאת. אם מחלוקתם היא בכל המלאכות של הברייתא, אזי לדעת חכמים (שהלכה כמותם), בחליבה יש איסור דרבנן בלבד. אך הרמב"ם (הל' שבת, פ"ח ה"ז) פסק במפורש שהאיסור הוא מדאורייתא.

בנוגע להנקה, מצאנו בגמרא (שבת קלה ע"א): 'בן שמונה הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו. אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה'. והסביר רש"י (שבת שם, ד"ה מפני הסכנה): 'מפני שחלב הרבה בדדיה, ומביאה לידי חולי'. כוונת הדברים היא שבזמן הגמרא, מי שנולד לאחר שמונה חודשי הריון לא יכול היה לחיות, ולכן דינו היה כמת לעניין האיסור לחלל עליו שבת ולטלטל אותו. למרות זאת הותר להניק אותו, מפני הצער של אמו עקב ריבוי החלב. מכך ניתן ללמוד שהנקת תינוק עצמה מותרת בשבת, אולם שלא לצורך התינוק, ההנקה אסורה, אלא אם כן אי ההנקה תגרום חולי. מרש"י משמע שאין צורך בסכנה גמורה כדי להתיר הנקה שמטרתה למנוע חולי. אכן ה'תוספות'[2] כתבו מפורשות שאין צורך בסכנה, אלא גם צער גדול מתיר את ההנקה. שכן היות שמטרת הוצאת החלב איננה לצורך שתייתו, מדובר ב'מלאכה שאינה צריכה לגופה', שאסורה מדרבנן, והתירו אותה במקום צער גדול. ה'תוספות' (שם) הוסיפו שמפני הצער מותר לאם לא רק להניק את התינוק, אלא גם לחלוב את עצמה ולהוציא בידיים את החלב, וכן פסק ה'שלחן ערוך'[3].

מדברי ה'משנה ברורה'[4] עולה שההיתר הוא רק כשהחלב הולך לאיבוד, שכן אז מדובר באיסור דרבנן, הן משום שזו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', והן משום שאיסור מפרק מן התורה נאמר רק כשהנוזל היוצא נכנס לכלי, ולא כשהוא הולך לאיבוד. בשו"ת 'אבני נזר'[5] מובא שמותר אפילו לחלוב לכלי, אם אחר כך שופך אותו לאיבוד, שכן עדיין מדובר ב'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. 'קצות השלחן'[6] הסכים להקל כדעה זו, רק אם האישה תדאג לא להגיע לשיעור שלם, שעליו יש חיוב סקילה, כלומר שאחרי שתחלוב מעט פחות מכגרוגרת (בערך כפית וחצי) - תדאג לרוקן את הכלי.

בתוספתא (שבת פ"י ה"ד) כתוב: 'לא תקל אשה מדדיה ותחלוב לתוך הכוס או לתוך הקערה ותניק את בנה'. על פי מה שהוסבר לעיל מובנת פסיקת התוספתא: הנקה הותרה בשבת, אולם לא הוצאת חלב בידיים. רק במקום צער הותרה הוצאת החלב בידיים, וגם אז, רק כשהחלב הולך לאיבוד. אולם כאן מדובר בהוצאת החלב לתוך כלי כדי לתת ממנו לתינוק, ואם כן זוהי 'מלאכה הצריכה לגופה', שאסורה מן התורה. תוספתא זו נפסקה להלכה ב'שלחן ערוך'[7], וב'ביאור הלכה' (שם) הובא מה'פרי מגדים' שזהו איסור דאורייתא, ולכן אסור גם במקום חולי, אם אין זה מקרה של פיקוח נפש. אמנם בסעיף הבא ב'שלחן ערוך' (סי' של סעי' לה) הובאה הלכה נוספת: 'מותר לאשה לקלח מהחלב כדי שיאחוז התינוק הדד ויינק'. ונחלקו הפוסקים בפירושה של הלכה זו: 'פרי מגדים'[8] כתב שמדובר בקילוח על גבי קרקע, שכן כיוון שהחלב הולך לאיבוד אין כאן איסור דאורייתא, והותר לצורך התינוק. אולם ה'משנה ברורה'[9] כתב שמותר לקלח אפילו לתוך פי התינוק. וב'שער הציון'[10] נכתב שכן כתוב במפורש ב'שיבולי לקט' (סי' קכג), ונראה שהטעם לכך הוא משום סכנה, שאִם האֵם לא תתחיל לקלח לתוך פיו, התינוק לא יינק, ונשאר בצ"ע. גם ב'תוספת שבת'[11] נכתב שמותר לקלח ישירות לפי התינוק, אולם דעתו שבאישה חליבה אסורה רק מדרבנן, שאין דרך חליבה באישה אלא דרך הנקה, ולכן התירו[12]; ו'שער הציון' דחה את דבריו.

על כל פנים, מדברים אלו עולים העקרונות הבאים:

1. יש איסור לשאוב חלב בשבת. אם השאיבה היא לתוך כלי, זהו איסור דאורייתא.

2. שאיבה לאיבוד היא איסור דרבנן, ובמקום חולי או במקום צער גדול של האישה היא הותרה, אפילו אם אין זה פיקוח נפש.

3. מותר לאישה להניק כדרכה בשבת[13].

4. במקום סכנה ופיקוח נפש, כשאין אפשרות אחרת, מותר לשאוב חלב גם לצורך התינוק.

ב. למעשה [14] 

1. שאיבה לאיבוד

כאמור לעיל, במקום צער גדול התירו איסור דרבנן של שאיבת חלב לאיבוד. לאור זאת יוצא ששאיבת חלב בידיים לכיור וכדומה, היא הדרך העדיפה במקום צער. כאשר אי אפשר לשאוב בידיים, מותר לשאוב במשאבה לאיבוד. אם אין אפשרות אלא לשאוב לתוך כלי, עדיף לפגום את הכלי בסבון וכדומה, כדי שהשאיבה תחשב שאיבה לאיבוד. אם אין סבון, ניתן לסמוך על דברי ה'אבני נזר' שגם אם שואבים לתוך כלי, אם מרוקנים את הכלי לכיור ואין עושים בו שימוש, עדיין מדובר באיסור דרבנן. אך מחמת החשש לסוברים שיש איסור סקילה בכך, יש לדאוג שלא יצטבר בכלי שיעור של גרוגרת, שהוא כפית וחצי חלב. לכן על האישה לרוקן את הבקבוק בכל פעם לאחר ששאבה מעט.

2. שאיבה לצורך מאכל התינוק

שאיבה לצורך תינוק שניזון מחלב אם מותרת, כגון שאיבה לצורך פג שעדיין אינו מסוגל לינוק וכדומה, אף על פי שמדובר באיסור דאורייתא. שכן אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש, ותינוק שעדיין לא התנסה בתחליפי חלב, נחשב למסוכן לעניין זה. אמנם אם בדרך כלל הוא ניזון גם מתחליפי חלב, הרי שאין היתר לשאוב לצורך אכילה בשבת, משום שאין כאן פיקוח נפש.

במקרה שבו מותרת השאיבה לצורך מאכל התינוק, עליה להיות רק לצורך מזונו של התינוק בשבת עצמה, אך לא לצורך מזונו לאחר השבת. שהרי לצורך מזונו לאחר השבת, תוכל לשאוב לאחר השבת, ואין צורך לחלל שבת לשם כך.

כאשר התינוק יכול לינוק, אלא שאמו אינה נמצאת בסמוך אליו (כגון שהיא רופאה או אחות שצריכה לעבוד בתורנות בשבת), לכתחילה על האם לעשות כל מאמץ שלא תצטרך לשאוב בשבת, ורק אם אין אפשרות אחרת, היא יכולה לשאוב בשבת ולדאוג שהבקבוק יגיע לתינוק בשבת עצמה. אם יש אפשרות להכין חלב אם שאוב בימות החול לצורך השבת (כגון שאי הימצאותה עם תינוקה ידוע מראש), בוודאי יש בכך מעלה גדולה, אך אין בכך חיוב גמור מן הדין (ובשבת עצמה, כדי שחלבה יישמר ולא יתייבש, תנהג כדלקמן)[15].

יש מקרים שבהם התינוק איננו מסוגל לשתות חלב אם אפילו בבקבוק (כגון פג, שצריך תזונה מיוחדת), אולם האישה רוצה לשאוב חלב כדי שתוכל להניקו לכשיבריא, ואם לא תשאב חלב עלול חלבה להתייבש. במקרים כאלו ניתן לשאוב את החלב לאיבוד (בדרכים שפורטו לעיל), אולם אין היתר לשמור את החלב ולהקפיאו לצורך העתיד, שכן שאיבת חלב שלא לאיבוד היא איסור דאורייתא, שאיננו נצרך במקרה זה.

3. שאיבה במשאבה חשמלית

כאשר אישה שואבת חלב במשאבה ידנית, בכל לחיצה ולחיצה על ידית המשאבה יש איסור חדש של שאיבה. לעומת זאת, במשאבות החשמליות שיש היום, רק את הפעולה הראשונה של הצמדת המכשיר עושה האישה, ומכאן ואילך כל השאיבה היא אוטומטית[16]. מכאן עולה שהדרך הטובה ביותר לשאוב חלב בשבת היא באמצעות חיבור המשאבה לשעון שבת לפני שבת, והפעלתו בזמנים מסוימים לשם השאיבה. אם יכולה האישה להצמיד את המשאבה עוד לפני הפעלתה האוטומטית על ידי שעון השבת, ראוי עוד יותר לעשות כן, שכן ייתכן שכך אפשר להגדיר את כל פעולת השאיבה של החלב - 'גרמא'.

נשאלת השאלה מה הדין כאשר לא חיברו את המשאבה לשעון שבת לפני שבת, האם עדיף לשאוב במשאבה ידנית, שבה כל פעולה היא איסור בפני עצמו, או שעדיף לשאוב במשאבה חשמלית, שבה יש איסור אחד של שאיבת חלב, אך מלבדו יש גם איסור בעצם הפעלת המעגל החשמלי. כאשר מדובר בשאיבה לאיבוד, נראה שעדיף להשתמש במשאבה ידנית. הסיבה לכך היא שאמנם לדעת פוסקים רבים אין איסור דאורייתא בסגירת מעגל חשמלי (שאיננה כוללת בתוכה פעולות נוספות, כגון מבעיר בהדלקת נורת להט), אולם לכתחילה אנו חוששים לדעת ה'חזון איש' ופוסקים נוספים, ומחמירים בדבר[17]. אולם כאשר מדובר בשאיבה לצורך התינוק, לכאורה נראה שעדיף להשתמש במשאבה חשמלית, אף שמפעילים אותה בשבת, שכן בוודאי כמות האיסורים שעוברים עליהם עדיין תהיה קטנה יותר; ועוד שדעת רוב הפוסקים שאין בסגירת מעגל חשמלי איסור דאורייתא (אמנם האיסור הראשון של השאיבה קיים, ולא יעזור להצמיד את המשאבה לפני ההפעלה, שכן ברגע ההפעלה היא עושה מעשה בידיים של שאיבה, אך עדיין מדובר במעשה איסור אחד ולא בכמה מעשי איסור). והדרך העדיפה ביותר היא שתצמיד את המשאבה לגופה לפני הדלקת המשאבה, ותדליק את המשאבה בשינוי, כגון באמצעות המרפק.

הרב שמואל אריאל, במאמרו 'עשיית מלאכה בשינוי בשבת, במקום צער או הפסד'[18], כתב גם הוא שעדיפה שאיבה במשאבה חשמלית והפעלתה בשינוי, מאשר שאיבה במשאבה ידנית. אולם הוסיף וכתב שאף במקום שהותר רק לשאוב לאיבוד משום צער, ואין מדובר בפיקוח נפש, הפעלת משאבה חשמלית בשינוי עדיפה על הפעלת משאבה ידנית. לענ"ד במקרה כזה עדיפה משאבה ידנית, שכן יש מחלוקת גדולה מהם גדרי השינוי הנצרכים על מנת שמלאכה תיחשב 'נעשית בשינוי', ועקב החשש של נגיעה באיסור דאורייתא, לא כדאי להזדקק לכך. אמנם אם אין משאבה ידנית וזוהי הדרך היחידה לשאוב את החלב לאיבוד, והמשאבה לא הופעלה באמצעות שעון שבת לפני שבת, נראה שיש להתיר להדליק את המכשיר בשינוי בשבת עצמה.

סיכום

א. מותר להניק תינוק כדרכו בשבת, גם אם אין הוא נצרך לכך למזונו. ההנקה מותרת גם בסמוך למוצאי שבת, ואין שום הידור בהמתנה ליציאת השבת.

ב. אם יש צורך – מותר לשאוב חלב עם היד ישירות לתוך פי התינוק, כדי לגרום לו להתחיל בפעולת היניקה.

ג. שאיבת חלב בשבת אסורה. אם מטרת השאיבה היא לצורך שתיית החלב, זהו איסור תורה. אם החלב הולך לאיבוד, זהו איסור דרבנן.

ד. תינוק שאיננו מסוגל לינוק ותזונתו מתבססת על חלב אם שאוב, ראוי להדר ולשאוב חלב בימות החול לצורך הזנתו בשבת (ובשבת עצמה לשאוב לאיבוד כדלקמן, כדי לשמר את יכולת ייצור החלב). אם לא הוכן חלב שאוב מבעוד יום או שקשה לאישה להכין, מותר לשאוב חלב לצורך תזונת התינוק על פי סדר העדיפויות הבא:

1. להכין מבעוד יום משאבה חשמלית שתידלק באמצעות שעון שבת. אם ניתן להצמיד את המשאבה לגוף לפני הדלקתה, ראוי לעשות כן.

2. לא הוכנה משאבה חשמלית מבעוד יום, יש להפעיל בשינוי (כגון באמצעות המרפק) משאבה חשמלית בשבת עצמה.

3. אם אין משאבה חשמלית, מותר לשאוב חלב באמצעות משאבה ידנית.

ה. האמור בסעיף הקודם נכון גם כאשר מדובר בתינוק המסוגל לינוק, אולם מסיבה כלשהיא לא תוכל האישה להניקו במהלך השבת, והוא יצטרך לשתות מבקבוק. אולם יש להשתדל שלא להגיע למצב כזה.

ו. בכל מקרה, אין לשאוב בשבת חלב לצורך הזנת התינוק בימות החול.

ז. אישה שתינוקה אינו מסוגל לינוק, והיא שואבת חלב כדי לשמר את יכולתה להניק, ואם לא תשאב חלב בשבת עלול חלבה להתייבש, או אישה הסובלת מגודש המצער אותה, מותר לה לשאוב בשבת חלב לאיבוד, על פי סדר העדיפויות הבא:

1. הכנה מבעוד יום של משאבה חשמלית וכדלעיל.

2. לא הוכנה משאבה חשמלית מבעוד יום, מותרת שאיבה באמצעות משאבה ידנית.

3. כשאין משאבה ידנית, מותר להפעיל בשבת את המשאבה החשמלית בשינוי.

ח. צורת שאיבת החלב לאיבוד תהיה על פי סדר העדיפויות הבא:

1. שאיבה לכיור או על גבי קרקע.

2. אם אין אפשרות כזו (כגון אם על פי צורת המשאבה אין אפשרות שלא לשאוב לתוך בקבוק), יש לשים סבון כלים בתוך הבקבוק לפני השאיבה כדי לפגום את החלב שיצא לבקבוק.

3. אם אין סבון כלים או חומר פוגם אחר, אפשר לשאוב ישירות לתוך הבקבוק ולרוקנו לפני שמצטברת בו כמות חלב של כפית וחצי.

ט. בכל מקרה, אין לשמור את החלב שנשאב בשבת אם אינו נצרך להזנת התינוק בשבת עצמה.