"עלה נעלה וירשנו אותה"

מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, עלה לגנזי מרומים בשבת קודש פרשת "שלח" י"ט סיוון תשנ"ה, פרשה המבררת לנו מאז ועד היום את עניינה של "ארץ חמדה", אשר את הלכותיה למד ולימד הרב ישראלי זצ"ל מעת עלותו לארץ הקדושה, יחד עם שקידתו המופלאה בתורה כל ימיו.

הרב ישראלי זצ"ל מסר נפשו לעלות ל"ארץ חמדה" בשעה שהבריח יחד עם שניים מחבריו את הגבול מרוסיה לפולין, בלילה מושלג תוך מסירות נפש במובן הכי פשוט של המילה. מעניין הדבר שלפני שהם עשו צעד נועז ומסוכן כזה, הם החליטו להתייעץ עם הרב יעקב קלמס ממוסקבה זצ"ל שערך עבורם את גורל הגר"א. וכמה סימלי הדבר שהפסוק שעלה בגורל הוא דווקא הפסוק (דברים א, ו): "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת".

אם נתבונן בפסוק זה הוא נאמר בתורה לדור הנכנסים לארץ על ידי משה רבינו ע"ה קרוב לארבעים שנה אחרי חטא המרגלים, בסמוך לפטירתו. אחרי הפסוק (דברים א, ד-ה): "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה את התורה הזאת לאמור, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וכו'  ". בה אומר משה לעם ישראל מה היו אמורים לעשות עם ישראל כשנה אחרי מתן תורה אם לא היו מואסים בארץ חמדה.

כמה מיוחד הדבר שדווקא פסוק זה הוא שהמריץ את הרב ישראלי זצ"ל וחבריו לעלות ל"ארץ חמדה" במסירות נפש, כשבאוזניהם מהדהד דבר ה' בפיהם של יהושע וכלב "עלה נעלה וירשנו אותה", וכך הם חוצים את הגבול לפולין באישון לילה מושלג כשהם עטופים בסדינים לבנים לצורך הסוואה.

כאן המקום לספר בקצרה את מעשי ה' ונפלאותיו, כי למרות שהם הצליחו לצאת מרוסיה, הם נתפסו על ידי שוטרי הגבול הפולני שעמדו להסגיר אותם חזרה לרוסיה, דבר שאם היה מתבצע היה מבחינתם גזר דין מוות. אך ברוך ה' שלא עזב מהם חסדו, והרבה שלוחים למקום שבזכותם הם ניצלו ממוות; בזכות השתדלותו של רב העיירה הסמוכה לגבול הרוסי שהצליח להשהות את הסגרתם חזרה לרוסיה, בזכות פנייתו של הרה"ג רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל למרן הגראי"ה קוק זצ"ל ששלח לו מברק בהול בו הוא מספר לו סכנת המוות המרחפת עליהם, ובזכות השתדלותו של הרב קוק זצ"ל אשר פנה באופן דחוף  לנציב העליון אשר הורה לשלוח להם אשרת כניסה לארץ ישראל, וכך באמצעות אישורים אלה השלטונות הפולניים ניאותו שלא להסגירם לרוסיה אלא "לגרש" אותם לארץ ישראל. מיד עם עלייתו ארצה הסתופף הרב ישראלי זצ"ל בצילו של הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב מרן הגראי"ה קוק זצ"ל ולמד גם בחברותא עם התלמיד הגדול הרה"ג יעקב משה חרל"פ זצ"ל.

הרב ישראלי זצ"ל היה בוודאי אחד מגדולי הפוסקים שבדור, אך התייחד לו מקום של כבוד כמי שלימד והעמיד הלכה למעשה את הלכות "ארץ חמדה". הן בתחילת כהונתו כרבו הראשון של "כפר הרוא"ה" במשך חצי יובל שנים, כאשר הקים בכפר בית מדרש לחקלאים ללימוד הלכה למעשה של מצוות התלויות בארץ, כשהשיעורים שהוא נתן באותם שנים היוו במידה מסוימת את הבסיס לספרו היסודי "ארץ חמדה" המכיל שני כרכים המלבנים באופן מעמיק סוגיות שונות בהלכות הארץ מהגמ' דרך הראשונים עד ההלכה למעשה כולל הסוגיות הסבוכות בהלכות כלאים.

אך לא רק בהלכות זרעים הוא עסק, כי בבד בבד עם עבודת הרבנות בכפר הרא"ה הוא נכנס לעובי הקורה לערוך את הקובץ השנתי "התורה והמדינה" בה לובנו על ידי גדולי הרבנים באותה תקופה ההלכות הנוגעות להנהגת מדינת ישראל המתחדשת בארץ הקודש. לאחר מכן נכנס הרב ישראלי זצ"ל להיות מעורב יותר בהנהגה הציבורית התורנית של מדינת ישראל כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, כיו"ר וועדת השמיטה ושאר המצוות התלויות בארץ מטעמה במשך שנים רבות וגם כחבר בוועדות שונות בעניינים הלכתיים ציבוריים הנוגעים לצביונה היהודי של מדינת ישראל.

משנבחר הרב ישראלי זצ"ל לשמש כדיין בית הדין הגדול, הוא עלה לעיר הקודש ירושלים ולבקשת מו"ר הרב צבי יהודה הכהן זצ"ל הוא ניאות להתחיל להעביר בה שיעורים בישיבת מרכז הרב, דבר שהוא התמיד בו עד סוף ימיו, כשאת השיעור הכללי האחרון הוא נתן בסוף חורף ה'תשנ"ה סמוך מאוד לפטירתו.

מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל היה בבחינת "פה מפיק מרגליות" הן בשיעוריו הכללים בישיבה הן בכינוסים הלכתיים שונים, והן בדרשותיו הרהוטות, הבהירות והשנונות שנאמרו בשמחות ובהזדמנויות שונות. וכבר למדונו חז"ל: "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זיכרונם", לכן מן הראוי להביא לקראת יום פטירתו את אחת מדרשותיו לפרשת השבוע פרשת "שלח" של שנת ה'תשי"ד בהיותו משמש בקודש כרבו של כפר הרוא"ה, וכך דרש הרב שאול ישראלי זצ"ל בשבת זו לפני ששים ושמונה שנים:

"אם כל דברי תורה צריכים לימוד, הרי פרשתנו שממנה תוצאות לכל דור ודור דורשת לימוד ועיון מדוקדק. מה היה חטאם של המרגלים? לכאורה, נדמה שמלאו שליחותם בנאמנות. הן נתבקשו הם לתור ולראות את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ואת הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. והרי בכל השטחים מסרו את כל אשר ראו. ומהי אשמתם אם עז העם היושב בארץ ואם הערים בצרות גדולות מאד? הרי נכון היה כל זה, והם את האמת מסרו. האם נדרשו לשקר ולהעלים את אשר ראו?

אכן, אם נדקדק נמצא, שבין כל הפרטים האוביקטיביים שמסרו התגנב גם פרט קטן, לכאורה צדדי, לכאורה בלתי חשוב, אולם ממנו המפתח להבנת ההבדל בהערכת הנתונים הממשיים שבין המרגלים לבין יהושע וכלב. זוהי התוספת הקטנה והתמימה “ונהיה בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם”! (במדבר י”ג, ל”ג).

הדור אשר ראה נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף, אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר אליו מתוך האש, דור זה שכח את גדולתו ותפארתו. ענקי הרוח מתחילים להסתכל על עצמם בביטול ובלעג, הם רואים את עצמם כחגבים. לעומת זאת, וכתוצאה מזה, הם רואים את האחרים כבני ענק. הם אינם רואים, אינם יכולים לראות, מה שראו יהושע וכלב, כי ענק זה עומד על כרעי תרנגולת, כי העמים אכולים שנאה ותחרות הדדית, שהשלטון מפורר, שהתרבות רקובה, שהתועבות עשו בהם כלה. “סר צלם מעליהם וה” אתנו” (שם י”ד, ט”). לעומת זאת, הם מרשים לעצמם להוציא משפט על הרהורי לבם של אחרים – “וכן היינו בעיניהם” (שם, ל”ג)!

זה היה החטא! הביטול העצמי, חוסר ההערכה של הסגולתיות הישראלית, של כוחות הנפש העצומים הגנוזים בעם זה, זהו שהוליד את הפחד בפני התנגשות עם עמי נכר ועם תרבויות נכר. זהו שהוליד את הבהלה שלא יוכלו להחזיק מעמד כשיבואו במגע עם בעיות מדינה, זהו שהוליד את השיטה שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ולאוכלי תרומה, שחיי עם נורמליים בארצו בהכרח יביאו לפריקת עול תורה, ואשר על כן מוטב לשבת במדבר לאכול את המן ולדחות את הכניסה לארץ עד אין קץ… “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו” (שם, ל”א). וחז”ל בהרגשתם הנפלאה מוסיפים: “דבר גדול דברו המרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו – ממנו כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם…” (סוטה ל”ה, א”). אי-אימון בישראל, אי-אימון במושיעם של ישראל.

לא רק סיפורים ממה שעבר רוצה התורה לספר לנו, לא רק בכיה לדורות משמש מאורע זה. יותר ראוי שיהא זה לימוד לדורות. שבימי מבחן נדע שלא להיתפס לרגשות של ביטול עצמי ופחד בפני אפשרות עמידה במערכה. שנדע שהיעוד הישראלי מודרך ע”י ההשגחה האלוקית. שאם גם יש מורדות ברוח האומה, תתחזק ותתגבר הסגולתיות הישראלית. ואם כהנה וכהנה יתנפחו כענקים סביבותינו – “סר צילם וה” עמנו”. אל ניראום.  אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות, כי אז נתגבר על משברים מבפנים, גם על קשיים מבחוץ".

דברים אלו שאמר מו"ר הרה"ג הרב שאול ישראלי זצ"ל בשנת ה'תשי"ד לפני קרוב לשבעים שנה היו יפים לשעתם ונכונים כיום שבעתיים. תפילתנו לבורא עולם שייתן לכולנו חן ושכל טוב לחזור ולהאמין בעצמנו ובייעודינו כעם קדוש וכבניו של הקב"ה, ובזכות זה נזכה לראות כולנו את עם ישראל כולו חוזר לייעודו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" ולעסוק בבניין ארץ חמדה בקדושה ובטהרה.