קדימות בפירות ארץ ישראל ובפירות שביעית

שאלות

אדם העומד לאכול כמה פירות, ואחד מהם הוא פרי מא"י, האם יש לברך את ברכת 'העץ' דווקא עליו? אם אכן פרי מא"י קודם – האם הוא קודם אף לפרי שהוא משבעת המינים או לפרי שלם וכו'? האם יש עדיפות לפרי שיש בו קדושת שביעית? והאם יש קדושה בפירות ארץ ישראל ובפירות שביעית?

מבוא

כאשר מונחים מאכלים שברכתם שווה יש להקדים ולברך על המאכל החשוב יותר, לפי הסדר הבא: ז' המינים, שלם, חביב, נקי, גדול. כל הקודם ברשימה זו קודם לברכה (הקדימות נוגעת רק לפרי שעליו מברכים, אולם אחרי שכבר בירכו על הפרי הראשון ואכלו ממנו מעט, מעתה אין סדר לאכילת שאר הפירות). לדוגמה: אדם העומד לברך 'העץ', ולפניו מונחים כמה פירות, עליו לברך על הפרי שהוא מז' המינים (ואם יש כמה – יברך על הפרי שקרוב יותר לתיבת 'ארץ'), ואם כל הפירות אינם מז' המינים – יברך על הפרי השלם, ואם יש כמה פירות שלמים, או שכל הפירות חצויים – יברך על הפרי שחביב עליו. אם הפירות שווים בחביבותם – יברך על הפרי ה'נקי' (יפה וטרי) יותר, ואם הפירות שווים באיכותם – יברך על הפרי הגדול יותר.1 השאלה בה נעסוק כעת היא: האם יש משמעות בדיני הקדימות לכך שאחד הפירות גדל בא"י?

א. הסוברים שאין קדימות לפירות א"י

בראשונים ובאחרונים לא נזכרת עדיפות לפירות א"י. נראה שזו הסיבה המרכזית לכך שרוב הפוסקים בזמננו נקטו שאין קדימות לפרי מא"י.2 היה מקום לדחות ולומר שקדימות זו לא נזכרה בקדמונים משום שבדורות הקדומים לא היה מצוי בחו"ל פרי מא"י. אולם, טענה זו קשה, שהרי בכמה מקומות מצאנו דיונים הלכתיים על פירות א"י הנמצאים בחו"ל וכדו'.3 בסעיפים הבאים ננסה להסביר מדוע רוב הפוסקים לא נתנו קדימות לפירות א"י.

ב. השוואה לדין שבעת המינים

יש שכתבו שמצאנו קדימות לפירות ז' המינים שנשתבחה בהם א"י, ואם כן יש ללמוד מכאן שיש קדימות לפירות שגדלו בא"י.4 אולם יש להשיב על ראיה זו: התורה לא שיבחה את ז' המינים בזה שהם גדלים בא"י, אלא להיפך: התורה שיבחה את א"י בזה שגדלים בה ז' המינים שהם מינים משובחים ביותר מצד עצמם.5 לפי זה מובן בפשיטות מדוע יש דין קדימות לז' המינים אף אם הם גדלו בחו"ל. זאת ועוד, גם אם נאמר שהסיבה להקדמת ז' המינים היא בגלל מעלת א"י ולא בגלל חשיבותם העצמית כפי שהבאנו לעיל, אין מזה ראיה לנידון דידן, שהרי ייתכן שנותנים קדימות רק ל'מין' פרי שיש בו שבח א"י, כגון למין התמר או למין הרימון, אך אין לתת קדימות לפרי מסוים שגדל בא"י, למשל תפוז, שהרי לא ניכר בו שום שינוי לעומת התפוז האחר שגדל בחו"ל, ומטעמים נוספים.6

 ג. קדושה בפירות א"י

בפירות א"י יש מעלות רוחניות, וכדברי הידועים של הב"ח7 שיש קדושה בפירות א"י. מדוע אם כן לא יקדמו הפירות? נציין שלשה טעמים לכך:

1) נראה שקדושת פירות א"י הנזכרת בדברי הב"ח8 היא עניין פנימי, השייך יותר לתורת הנסתר, בה עסק רבות רבנו הב"ח,9 אך בענייני הלכה לא נותנים מקום לעניין טמיר זה. יש להוסיף שאף הב"ח רק הסביר את הגרסה 'ונאכל מפריה' שהייתה לפניו, אך הוא לא אמר שיש לגרוס 'ונאכל מפריה' ע"פ דבריו העמוקים, ובוודאי שלא נתכוון הב"ח לחדש הלכה.

2) לפי דברי הב"ח אין כל הזמנים שווים, ואם חס וחלילה ישראל מטמאים את הארץ הרי אז נמשכת הטומאה גם בפירותיה, וכעין זה כתבו חכמים נוספים, ויש חכמים שכתבו שגם כאשר יש קדושה בפירות מכל מקום אם אדם אוכל מהפירות לשם הנאה גשמית גרידא, אכילת הפירות אינה מרוממת אותו, אלא להיפך. מעתה, יש מקום לומר שאין להקדים את פירות א"י כל עוד לא זכינו לגאולה שלמה, שהרי עדיין לא ברור האם כבר יש בהם קדושה ומעלה. כעין זה יש לדון: האם כאשר בעל המטע שמגדל את הפירות הוא אפיקורס או גוי שונא ישראל – האם גם אז תהיה קדושה בפירות?! אם הפירות גודלו חס וחלילה באיסור של חילול שבת והשמיטה וכדו' – האם גם אז תהיה קדושה בפירות?!10 זאת ועוד, מכיוון שקדושת הפירות אינה קיימת תמיד, אם כן מסתבר שאין לפירות דין קדימות אפילו בזמן שיש בהם קדושה, שהרי בדרך כלל לא קובעים הלכה שאינה שווה בכל זמן.

3) נראה שדברי הב"ח אינם מוסכמים: כמה ראשונים ואחרונים נקטו שלא לומר 'ונאכל מפריה' בסיום ברכת מעין שלוש, משום שלא ראוי לבקש לעלות לא"י כדי לאכול מפירותיה. הב"ח חלק עליהם והטעים את הגרסה הזו, שהרי יש קדושה בפירות א"י. נראה שרבים חלקו עליו, שהרי מדברי הסמ"ג, הסמ"ק, הרקנאטי, ה'לבוש', וכנראה גם ה'טור', עולה בפשטות שאין קדושה בפירות, וכך נראה גם מדברי ה'בית יוסף' ה'פרישה' והיעב"ץ ועוד חכמים, וכך עולה לענ"ד גם מדברי ר"י אבן שועייב, ה'מגלה עמוקות', הגר"א, ועוד.11 יש לשים לב לכך שלמעלה מ-25 ראשונים אינם גורסים את המילים 'ונאכל מפריה',12 וגם רבים מהאחרונים נקטו שלא לומר תיבות אלו (כגון המג"א, ה'לבוש', הגר"א, 'ערוך השלחן', ו'שער הציון'13), וכן המנהג בימינו אצל יוצאי ספרד,14 וכן נהגו בעבר חלק מיוצאי אשכנז.15 יש להביא ראיה לדעת החולקים על הב"ח מן העובדה שלא מצאנו מקור קדום שיאמר שיש לפירות ארץ ישראל מעלה רוחנית, ורק מתקופת הב"ח והלאה מצאנו כן, למרות שמקורות קדומים רבים עוסקים בשבח א"י הן מבחינה גשמית הן מבחינה רוחנית, ובשבח הגשמי של פירותיה.16 נראה לבאר שאף על פי שיש קדושה בפירות א"י, כפי שכתב הב"ח, מכל מקום החולקים עליו סוברים שאין קדושה זו מורגשת דיה כדי שנוכל לומר שמצידנו יש בהם קדושה.

ד. קדימות משום 'כיוון שנתקיימה בהם מצווה אחת'

כלל נקוט בידינו בכמה מקומות 'כיון שנעשתה בו מצוה אחת תיעשה בו מצוה אחרת'. למשל, משום כך ראוי לעשות 'לחם משנה' בשבת על פת שעליה נעשה העירוב.17 לפי זה, מכיוון שבפירות א"י נתקיימו המצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות, ראוי היה לעשות בהם מצווה אחרת ולברך עליהם 'העץ'.18 אולם יש מקום לדחות זאת, שהרי אינה דומה מצוות תרומות ומעשרות למצוות עירוב, משום שכאשר עושים עירוב המצווה נעשית בפת עצמה, ואילו בתרומות ומעשרות המצווה נעשית בחלק התרומה שהופרש, אך שאר החלקים שנותרו רק הותרו ע"י ההפרשה והמצווה לא נעשתה בהם עצמם. כך נקטו כמה חכמים (ואחרים נחלקו עליהם בזה).19 בזה יובן מדוע לא אומרים שיש להעדיף לחם שהופרשה ממנו חלה לעירוב תבשילין, או בשר מבהמה שנמנתה בתהליך מעשר בהמה. היה מקום לדחות מצד נוסף, ולחלק בין לחם משנה לבין ברכת 'העץ': כשעושים לחם משנה משתמשים בחלה עצמה לשם קיום המצווה, אולם כשמברכים 'העץ' אין המצווה נעשית בפרי עצמו אלא בדיבור והפרי אינו אלא החפץ שבגללו האדם מחויב לברך. אולם, מדברי 'ספר העתים'20 נראה שכלל זה קיים גם לגבי ברכת 'העץ'. במאמר הארוך ביררנו עוד את גדרי הכלל 'תיעשה בו מצוה אחריתי', והבאנו את כל המקומות בהם נאמר כלל זה. עוד יש לדחות ולהעיר: אף אם נאמר שיש קדימות לפירות א"י בגלל שנעשתה בהם מצווה אחת, מכל מקום ייתכן שהם קודמים רק ל'שלם', או אולי רק ל'חביב', ואולי אף הם בסוף רשימת הקדימויות?!21

ה. דין חביב בפירות א"י

אחת מהמעלות שנזכרות בדיני קדימות בברכות היא מעלת 'חביב', דהיינו פרי שהאדם מחבב אותו בדרך כלל, בגלל טעמו וכדו'. אם כך, יש מקום לומר שאדם שמחבב את פירות א"י יהיה לפירות אלו גדר 'חביב' אצל אותו אדם, ואכן כך כתבו כמה חכמים.22 יש מי שטען שאין מתחשבים בחביבות רוחנית,23 אולם לענ"ד טענה זו מחודשת, ולא מצאתי לה ראיה. הגרי"ש אלישיב סבר, כפי הנראה, שיש דין 'חביב' בדבר שחביבותו נובעת ממעלתו הרוחנית, שהרי מובא בשמו שאדם שקיבל פרי מה'שיריים' של האדמו"ר שלו, ולכן אותו פרי חביב עליו ביותר, יש בזה דין 'חביב'.24 מצאתי ראיה לזה גם מדברי הרב פנחס הלוי אב"ד ברודשין25 ועוד חכמים, וכמה חכמים כתבו שיש מעלת 'חביב' לפרי שביעית.26 ניתן להציע ראיה לשיטתם: מצאנו בהלכות קדימות בברכות שפת טהורה נקייה קודמת לפת טמאה נקייה, ואם הפת הטמאה נקייה והטהורה איננה נקייה – יקדים איזה שירצה, ומכך למדו הפוסקים, שפת ישראל נקייה קודמת לפת נקייה שאפה נכרי במאפייה שלו, ואם פת הנכרי היא נקייה ופת הישראל איננה נקייה – יקדים איזה שירצה.27 הרי לנו שיש קדימות לפת טהורה ולפת יהודי, אף על פי שהמעלה שיש בהם היא מעלה רוחנית. יש אמנם לדון האם מעלת הפת טהורה/פת ישראל היא מדין 'חביב', ובמאמר הארוך הרחבנו בכך. נראה שיש שסברו שיש לפירות א"י מעלת 'חביב' אף אצל אדם שאינו מחבב אותם.28 שיטה זו היא שיטת יחיד, ונראה שהסיבה שרוב הפוסקים לא כתבו כן היא משום הקושי שיש בשיטה זו, שהרי במציאות יש לצערנו בני אדם רבים שיחבבו ויחשיבו יותר את הפרי מחו"ל מכל מיני סיבות, כגון טעמו, מרקמו, נדירותו, ולפיכך לא ניתן לומר ש'בטלה דעתם אצל כל אדם'. אלו שמעדיפים את פירות א"י קדוש ייאמר להם, אך אין זו הנהגה מחייבת לכול, והפוסקים לא קבעו להלכה קדימות לכולם על פי מידת חסידות זו. בנוסף, הרי בסדר המעלות בברכות הנהנין מעלת פרי 'חביב' קודמת למעלת פרי 'נקי', והרי במציאות יש לצערנו בני אדם רבים שיעדיפו פרי יפה וטרי מחו"ל על פרי מא"י שאינו יפה וטרי.

ו. קדימות בסוף כל המעלות

כאמור לעיל, רוב הפוסקים נקטו שאין קדימות לפירות א"י, ויש ראיה חזקה לשיטתם. אולם, מכיוון שפוסקים אלו יסכימו שאפשר להקדים את פירות א"י לאחר כל שאר המעלות, דהיינו אחר מעלת 'גדול', לכן נראה שכדאי לנהוג כך, הן כדי לצאת ידי השיטה שנקטה שהם ראשונים בסדר המעלות וקודמים אף לז' המינים,29 הן כדי לצאת ידי שיטת הפוסקים שסברו שיש להם קדימות, והיא האחרונה בסדר הקדימויות.30

 ז. הדין בפירות שביעית

רוב ככל הסברות שהבאנו, לכאן ולכאן, בנוגע להקדמת פירות א"י לפני פירות מחו"ל, נכונות גם לגבי הקדמת פירות שביעית, ואין צורך לפרטן שוב. מכל מקום, קיימים כמה הבדלים בין שני הנידונים, ונציין רק את ההבדל הבולט ביותר: לגבי פירות שביעית יש מחלוקת האם יש מצווה באכילתם,31 ולדעת ה'חזון איש' ושאר החכמים שנקטו שאין בזה מצווה ייתכן שגם אין בהם כל קדושה. כלומר ייתכן שאף שיש קדימות לפירות א"י מפני קדושתם אין קדימות לפירות שמיטה על פני פרי מא"י מהשנה השישית, משום שאין בהם כל קדושה הנובעת מהשמיטה. ניתן לחלק בין המקרים גם להיפך, כלומר ייתכן שלפרי מא"י אין קדימות, מפני שאין בו קדושה, ומכל מקום יש מצווה באכילת פרי שביעית ויש בו קדושה וממילא יש להקדימו. כמה מחכמי דורנו נשאלו האם יש קדימות לפירות שביעית, ותשובותיהם נחלקות לכמה שיטות: יש מהם שכתבו שאין שום קדימות לפירות שביעית, בגלל שקדימות כזאת אינה נזכרת בפוסקים.32 יש שנקטו שפירות שביעית קודמים לכל המעלות, ואפילו לפרי מז' המינים שאין בו קדושת שביעית.33 יש שכתבו שלפירות שביעית יש מעלה של 'חביב', אם אותו אדם אכן מחבב אותם.34 יש שכתבו שיש בהם מעלה רק לדעת הנוקטים שיש מצווה באכילת פירות שביעית,35 ולשיטתם יש לדון האם מעלה זו נמצאת רק בסוף סדר הקדימויות.

מסקנות36

1. מעלת א"י גדולה מאוד, כפי שנאמר במקורות רבים מאוד. פירות א"י משובחים במראיהם וכו', כמובא בחז"ל, והאחרונים כתבו שיש להם גם מעלות רוחניות. העיקר להלכה הוא כשיטה שנקטה שאין לכך השלכה הלכתית, ואין לפירות אלו קדימות בברכות.

2. למרות זאת, מי שיש לפניו שני פירות ששווים בכל גדריהם, דהיינו ששניהם אינם ממין שבעה, והם שווים מצד שלמותם וחביבותם וטריותם וגודלם – טוב ויפה שיקדים לברך על הפרי מא"י, שהרי אינו מפסיד בזה מאומה, והוא רק מרוויח לצאת ידי השיטות שנקטו שיש קדימות לפירות א"י, וגם זוכה להדר בחיבת ארצנו הקדושה. לענ"ד יקדים את הפרי מא"י לפני הפירות שנשתבחו בהם ישראל, כגון אגוז ותפוח.

3. אדם שיודע בעצמו שהוא רגיל בכל השנה להחשיב יותר את פירות הארץ הקדושה ולהעדיפם בקניותיו וכדו', יש שסברו שפירות א"י אינם נחשבים אצלו בגדר 'חביב',37 אך נראה לענ"ד יותר כדעה האחרת, שנקטה שבגלל חביבותם אצלו הם אכן נקראים 'חביב' אצלו,38 ולכן אדם כזה יקדים את פירות א"י לפרי אחר שהוא 'גדול' או 'נקי'. אולם אדם כזה לא יקדים את הפרי מא"י לפרי שהוא 'שלם' או לפרי מז' המינים, שהרי להלכה נפסק שז' המינים קודמים ל'חביב'39 ואפילו 'שלם' קודם לחביב. מכל מקום, מי שמקדים את החביב לפני 'שלם' ולפני ז' המינים – אין למחות בידו, שהרי יכול לסמוך על הרממ"ח לנדא וסיעתו (שנקטו שפירות א"י קודמים לז' המינים), ובוודאי יכול לצרף לזה את שיטת הרמב"ם40 שנקט שחביב קודם לשבעת המינים, והיו מהאחרונים שכתבו שאין בזה הכרעה ושלכן מי שרוצה יכול לנהוג בזה כרמב"ם.41

4. לדעת רוב הפוסקים גדר 'חביב' הוא הפרי שחביב עליו בדרך כלל, ולא הפרי שחביב עליו כעת.42 לכן, מי שאינו רגיל בדרך כלל להחשיב יותר את פירות א"י כנ"ל, אולם ביום מסוים, כגון בט"ו בשבט, התעוררה בליבו חיבת הארץ והוא מחשיב אז יותר את פירות א"י ורוצה להקדימם באותו היום, לא יקדים את הפרי מא"י שחביב עליו כעת לפני הפרי ה'חביב' עליו בדרך כלל, ובוודאי שלא יקדימנו לפני 'שלם' ולפני ז' המינים.43 ומכל מקום, מי שכן יחשיב את הפרי מא"י ל'חביב' ויקדימו לפני הפרי שחביב עליו בדרך כלל – יש לו בהחלט על מי לסמוך, שהרי הרמב"ם ועוד חכמים44 נקטו שגדר 'חביב' הוא מה שחביב עליו כעת, וכמה אחרונים חשובים פסקו שאין הכרעה הלכתית כמי לפסוק בזה ושלכן הרוצה יכול לפסוק כרמב"ם,45 וכאן יש גם לצרף את השיטות46 שנקטו שתמיד יש להקדים פרי שגדל בא"י. מעתה, אם יקדים את הפרי מא"י אף לפני מעלת 'שלם' ואף לפני ז' המינים – אין למחות בידו.47

5. מי שפירות א"י אינם חביבים עליו בדרך כלל, וגם אינם חביבים עליו באותה העת, ומכל מקום הוא חושב להקדימם לז' המינים משום ששמע שכך ההלכה וכדו', ראוי לסובבים אותו לתקנו וללמדו בנחת את הדינים שהובאו לעיל, ומכל מקום אין למחות בו, שהרי סוף סוף כך היא דעת כמה חכמים,48 והאמת והשלום אהבו.

6. קדימות פירות שביעית: נראה שכל הדינים הנ"ל נכונים גם לגבי הקדמת פירות שביעית. דהיינו, טוב להקדימם, אולם רק לאחר העדיפות של פרי שלם וחביב ונקי וגדול. ומכל מקום נראה שיקדים אותם לפני אגוז ותפוח וכו' שנמשלו להם ישראל. אם הוא רגיל לחבב את הפרי של השביעית אז יש לפרי דין 'חביב', ולכן הוא קודם לפרי גדול ונקי, אך אינו קודם ל'שלם' ולפרי מז' המינים, ומכל מקום במקרה כזה אם יקדים את פרי השביעית לפני 'שלם' ולפני ז' המינים – אין למחות בידו. וכן הלאה.