קדימה בברכת העץ

א. נאמר בשו"ע (סי' ריא סעי' ג):

ואם הביאו לפניו פרי עץ ופרי אדמה איזה שירצה יקדים, ויש אומרים שפרי העץ קודם.

וכתב ה"ארץ חיים" (סיתהון, שם סעי' ג), שלפי כללי הפסיקה בשו"ע יוצא שיכול לברך על איזה פרי שרוצה. אך הט"ז (שם ס"ק ב) והמ"א (ס"ק ד) הכריעו שחביב עדיף. חביב, לדעתם, הוא אותו מין האהוב עליו בדרך כלל.

למעשה קיימים חילוקי מנהגים בדבר: נאמר בירושלמי (ברכות פ"ו ה"ד) שאם יש לפניו תורמוס (שהוא מין ירק) עם פירות העץ - יברך על התורמוס ויפטור בזה את פירות העץ שלפניו. וכתב היש"ש (סוף ב"ק) שכך הוא המנהג בארץ ישראל. אולם ב"כף החיים" (שם ס"ק יד) נאמר שאף אם להלכה החביב עדיף - המנהג כיום הוא להקדים את ברכת בורא פרי העץ.

ב. כשמדובר בפירות משבעת המינים, למדנו שהקרוב למילה "ארץ" הוא הוא הקודם (ברכות מא ע"א). לפי זה, החיטה צריכה להיות קודמת לענבים וזיתים. ומכאן ראיה לכאורה לדעה הסוברת שאין חובה להקדים "עץ" ל"אדמה". אולם ביארו הראשונים (וכך פסק השו"ע סעי' ה), שהחיוב להקדים חיטה לשאר המינים הוא דוקא כאשר מברכים עליה "מזונות", שהיא ברכה חשובה. אך חיטה קלויה, שברכתה "אדמה" - אין חיוב להקדימה לפני זיתים וענבים.

ג. בנוגע להעדפת פרי משבעת המינים על פני מינים אחרים, כשברכותיהם שונות - דעת הרבה ראשונים היא, שבמקרה זה אין כל עדיפות לשבעת המינים, וכך פסק השו"ע (סי' ריא סעי' א). אולם המרדכי כתב (ברכות פרק ו אות קלב, כלשון הב' בדעת רבי יהודה), שתמיד יש עדיפות לפרי משבעת המינים. ולכך נוטים דברי הרמ"א (דרכי משה שם ס"ק א, וכך פסק המ"ב בס"ק יח, ובשעה"צ ס"ק יא).

לסיכום:

כאשר יש לפניו פרי עץ ופרי אדמה אשר שניהם אינם משבעת המינים או שניהם משבעת המינים - כבר נהגו לברך על העץ תחילה. אולם כאשר יש לפניו חיטה קלויה, שברכתה "אדמה", ופירות העץ שאינם משבעת המינים, ושניהם חביבים עליו - נראה שכולם יודו שיש להקדים לברך "אדמה" ולהתכוון שלא לפטור בברכה זו את פירות העץ.