ברכת המצוות

אמרתי להעיר בכאן מעט בענין ברכות.

א. ברכות התורה בהרהור

הרא[1]... כת' דהיינו טעמא דאין מברכין על ביטול חמץ דאין מברכין על דבר שבלב.[2] והנה יש ליישב בזה קושיית הצל"ח[3] ושאגת אריה[4], דלמ"ד ברכת התורה דאורייתא א"כ מאי טעמא לא יברך בעל קרי ברכת התורה, דהא צריך להרהר קריאת שמע (וזהו לצד הספק שבב"י סי' מו, אם קריאת שמע כתורה להצריך ברכת התורה בעבורה). ולהאמור אתי שפיר דכיון דרק מהרהר על כרחינו אינו צריך ברכה כלל. אך מלבד ד... לדחות מכמה טעמים, י"ל בפשיטות דדווקא ברכה בפה היא דלא תקנו בפרטות על דבר שבלב, אבל ברכת התורה הרי לכל העולם שייכא שפיר על דבר שבפה, וא"כ מה בכך דבעל קרי יברך על הרהורו קריאת שמע. ותו דדווקא ברכה בפה לא שייכא על דבר שבלב,  אבל ברכה בלב ודאי י"ל דשייכא בדבר שבלב, א"כ  הכא בבעל קרי רק בהרהור הוי ליה למימר דיברך, ואף דאין צריך לברך על ביטול חמץ בלבו ג"כ,  יש לומר שם לא תיקנו כלל בפה, לא שייך  להצריך לברך בלב מה שאין כן בעל קרי, וזה ברור ופשוט.

ב. ברכת הפרשת תרו"מ

אולם קשיא לי מהא דמברכין על הפרשת תרומה דקיי"ל דמיקרי (דבר ש)בלב, וכמבואר בתוס' בכורות[5], ובכמה מקומות כמצוין שם, ולפלא שלא הביא התוס' ראיה מוחלטת לזה מהא דקדושין[6], דאמרינן מה לתרומה שכן ישנה במחשבה והוא הדבר דעיקרה בלב, (ורק י"ל תוס' שם לשי' דציינו על תרומת המשכן ע"ש[7]). על כל  פנים בירושלמי פ"ק דתרומות[8] ילפינן לכל תרומה דשם, וא"כ איך יברכו כלל על תרומה כיון דעיקרו בלב. ובודאי הא דצריך הפרשה בפה או אף בידים הוא רק מדרבנן דאם לא כן לא פליגי הגמ' שם מידי,  וא"כ דמי ממש לחמץ.

ואם תימצי לומר דל"ק בזה[9], על כל פנים קשיא לי, מהא דמבואר בתוס' בכורות ובכמה מקומות המצויינים שם, דדמאי אה"נ דמהני נותן עינו בצד זה ואוכל בצד אחר אף מדרבנן, א"כ לא פריך מידי בשבת[10], למ"ד דמברכינן אדרבנן, מאי טעמא אין מברכים אדמאי? הא י"ל דדמאי שאני דסגי במחשבה, ומהאי טעמא לא שייכא ברכה מה שאין כן בשאר מצות, והרי אף על מצוה דאורייתא לא שייכא ברכה בכה"ג, ובתרומה אה"נ דצריך דעל כל פנים מדרבנן יצטרך הפרשה, מה שאין כן בחמץ לפעמים לכתחילה בביטול בעלמא סגי, כמבואר בכמה מקומות דמבטלו בלבו ודיו[11], מה שאין כן בתרומה דצריך מן המוקף ועוד כמה טעמים[12].

ג. ברכת נשים במקרא מגילה

יש להסתפק בנשים, דרוב הפוסקים הסכימו דאין חייבין כלל בקריאת המגילה רק בשמיעה, א"כ לא יברכו כלל על מגילה, והרי פסקו[13] לברך לשמוע מקרא מגילה? וי"ל בדוחק, וקצת יש להעיר הכי נמי בהא דקיי"ל דעיקר מצות שופר בראש השנה הוא רק לשמוע ואין צריך לתקוע כלל, א"כ מאי טעמא מברכין על זה? וצריך לומר דכיון שקיי"ל[14] דצריך שיתקע בר חיובא ושיכוון להוציא ...... ממילא מחוייב לעשות מעשה, א"כ מיקרי מעשה שפיר להצריכו לברך, וה"נ י"ל במקרא מגילה לנשים דעל כרחך דצריך לקריאה ולכוון להוציאם, א"כ בעל כרחך צריך לברך. רק  קשה לנו קצת הברכה על משמע מגילה, דבעל כרחך הברכה משום הקריאה? ואולי דמי לתקיעת שופר דאין מברכין לתקוע רק לשמוע דבתר עיקר חיובא אזלינן.

ד. ברכת המצוות

ויש להעיר באמת בכל המצות, לפי מה דקיי"ל דמצוות צריכות כוונה בדאורייתא ורק בדרבנן אין צריכות כוונה[15], קשה דכשלא כיוון לא יצא א"כ הוי ליה עיקרו דברים שבלב, וכדאיתא בכה"ג בסנהדרין[16] שאני מגדף דישנו בלב, והכי נמי בעדים זוממין דישנם בראיה, וכלומר דכיון דכל עיקר המעשה בא על ידי דבר שאינו מעשה לא חשיב דבר שיש בו מעשה, א"כ הכי נמי כיון שכל המצוות אינו יוצא רק כשמכוון להם, א"כ כולם בדברים שבלב תליין, וא"כ איך משכחת ליה כלל ברכת המצוות? ולכאורה היה נראה להביא ראיה מזה דכל הך דמצוות (דאורייתא) צריכות כוונה רק מדרבנן ולא מדאורייתא, וא"כ כיון דמדין תורה אין צריך כוונה ..., על כן שפיר צריך ברכה בדאורייתא, שאינו דבר שבלב כלל.  ובזה אתי שפיר הא דכתב המג"א[17] דמצוה דרבנן א"צ כוונה, וקשה הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון[18]? ולהאמור י"ל דכיוון דמדאורייתא אין מצות צריכות כוונה כלל, א"כ בדאורייתא תיקנו דצריכות כוונה ולא בדרבנן, וכהא דגיטין (סה  ע"א) דדווקא בשיש לו עיקר מהתורה הוא דתיקון רבנן כדאורייתא עייו שם. וא"כ יש לומר למ"ד דלא סבירא ליה הכי[19], אה"נ דאי סבירא ליה מצוות צריכות כוונה בדאורייתא ה"נ בדרבנן, כמבואר במק"א אי"ה.

ה. כוונה במקרא מגילה

ודאתינן עלה נ"ל כמו שכתב הט"ז[20] בכמה מקומות בהא דמגילה הווה ליה כדברי קבלה וחמור מדברי סופרים דהווה ליה כדברי תורה,  וכדברי הגמ'[21] דדברי קבלה אין צריכים חיזוק שהם כשל תורה, דאם לא כן קשיא בהא דקיי"ל[22] דמקרא מגילה צריך לכוון להוציא השומעים וה"נ כוונה לצאת, והרי כתב המג"א16 דמצוה דרבנן אין צריך כוונה כלל? ובעל כרחינו דדברי קבלה חמירי. ואם כן נפקא מינה שפיר בהלל דהוא דברי קבלה לקרות, דצריך כוונה כמו בדברי תורה. וא"כ יש לומר דבקריאת המגילה בלילה אין צריך כוונה, דהט"א והאחרונים[23] כתבו דמדרבנן הוא.  אך אפשר לומר דדוקא כשמוציא אחרים הוא דצריך כוונה ולא כשקורא בעצמו[24].

ויש להעיר בדברי הטו"א[25] שהעיר דאיך יוכל לקטן להוציא אחרים כיון דאין לו כוונה, די"ל דאה"נ דלר"י ס"ל דקטן מוציא לגמרי בדרבנן, דבדרבנן אין מצוות צריכות כוונה כלל אף בכה"ג, וצ"ע ..... .

ו. ברכה על הזכרת יציאת מצרים

ויש להעיר מהא דאין מברכין על זכירת יציאת מצרים דמצוה עלינו בכל יום[26], די"ל דאף בהרהור נמי יוצאים כמו שכתב בתשובת שאגת אריה[27] ואין מברכים על דבר שבלב[28]. אלא דאכתי לא תתיישב מספור יציאת מצרים בליל פסח, דשם אינו יוצא  כלל בהרהור דכתיב והגדת, עי' תוס' גיטין עא ע"א[29], וגם לבנך כתיב ואי אפשר  בהרהור, יע"ש  בדברי הראשונים ישוב לזה[30].

ז. ברכה על מצות זכור

והנה דבפרשת זכור מבואר[31] דאין יוצאין בהרהור מדכתיב  לא תשכח - זכור, וי"ל דתרווייהו איתנייהו וצריך בלב ובפה, ובלא כיוון בפה (יוצא) אך ורק למ"ד דמצות אין צריכות כוונה בדאורייתא או לדברינו דרק מדרבנן מצוות צריכות כוונה. מכל מקום בזכירת פרשת זכור כשלא יבין מה שאומר, יש לומר דאינו יוצא דבעינן בפה ובלב, וראייה דאם לא כן למה לי לא תשכח לכתוב זכור לחוד.

ובזה הבנתי דברי הגרי"ב[32] בסוף ספר מיני תרגומא,  דמדכתיב לא תשכח יצא לחז"ל דהכוונה כל י"ב חודש כשיעור שכחה[33], דאין המת משתכח מן הלב אלא אחר י"ב חודש[34]. וקשה דהא צריך לא תשכח לבלב? ולהאמור כוונתו דלמה לי לא תשכח כיון דכבר כתב זכור. [ואולם מדבריו יש להעיר מה שכתבו הראשונים כל מקום שנאמר י"ב חודש אם במעוברת חודש י"ג בכלל, והרי קיי"ל  ד' פרשיות בשני והווה ליה יותר מיב"ח, עמש"כ בחידושי לאהע"ז סי' יג, וב"ב כח ע"א, בס"ד[35]].

אך י"ל דאין צריך תרווייהו ביחד רק שלא ישכח ושיזכור פעם אחת, וא"כ יש לומר דכשיאמרנה בלשון הקודש אף שאינו מבין נמי יצא[36], וראיה מדקיי"ל דזכור מצות עשה[37], ולא תשכח הוא לא תעשה[38], ויש לדבר בזה הרבה וליישב דברי החינוך[39] שסותרים לדברי הגמ', ואכ"מ ואי"ה יבואר במק"א.

ח. במקום שיש מעשה צריך לברך אפילו שעיקרו בלב

אך נראה, דבכל מקום דתרוויהו איתנייהו צריך ברכה  אף דעיקרו נמי בלב, ובעל כרחך צריך לחלק מהא דסנהדרין שזכרנו[40] באופן אחר, דבמיתה שאני וכדומה מה שיש לומר בזה.

וראיה כדברינו הראשונים שזכרנו יש להביא עוד מהא דכתב המל"מ[41] דצריך לברך על כל עבודה בבית המקדש. (ובחידושי לאו"ח[42] תמהתי עליו, שלא זאת דברי התוספתא פ"ו דברכות והארכתי בס"ד[43].)  והרי העבודות עיקרן בלב דצריך לכוון לשמה מדאורייתא, וא"כ איך יצוייר ברכה כלל? ובע"כ כדברינו.

ומסתפקינא לומר באכילת קורבנות דכשאכלן כמתעסק דלא יצא מדאורייתא, אף דנימא באכילת מצה דיצא[44], י"ל דקדשים שאני דאכילתן כעבודה היא[45], והרי בעבודה פוסל מתעסק בעלמא[46]. וא"כ מדקיי"ל[47] דצריך לברך על אכילת קדשים, ומצוות צריכות כוונה מדאורייתא, מוכח דמברכינן על הרהור הלב, ובעל כרחך דכשיש מעשה על כל פנים בהדי ההרהור דצריך לברך. והא קמן דצריך לברך על ביעור חמץ אף דעיקר הביטול  - רק לסוברים[48] דלחמץ ידוע אי אפשר בביטול אין ראיה מזה.

ויש להביא ראיה מהא דקיי"ל[49] דהרואה נר חנוכה צריך לברך והרי לא עשה מעשה כלל ולמה מברך? אלא ודאי דכיוון דאי אפשר לראותם בלא מעשה הדלקה הקודם לו מברך שפיר. ועיי' תוס' סוכה (מו ע"א ד"ה הרואה ודוק).

ט. ברכות על ראית פנים ברגל

ומסתפקנא בראיית פנים ברגל בעזרה אם צריך לברך[50], ועי' בסמ"ק שחשב למצוה בפ"ע ההסתכלות בציצית מדכתיב וראיתם אותו[51], ולמה לא תקנו לברך על ראיה זו? אלא ודאי משום דאין בו מעשה כלל.

מספקא לי בעדים שרואים להעיד באופן שאי אפשר למחול בזה, ולא שייך טעם הרשב"א בת' סי' יח, ואבודרהם שער ג[52], די"ל דצריכים לברך. אבל דכיוון דעיקרן בראיה[53], כסנהדרין סה ע"ב, אין צריכים לברך (ועי' ב"ק ד ע"א ודוק).

י.  ברכות הקרבנות

ומספקא לי במקדיש פסח בזמנו, והכי נמי  בעולות ראיה וש"ש? דחובה נינהו אם צריך לברך על ההקדש, אה"נ יש לומר דכיון דעיקרו תלוי בלב יש לומר דאין צריך, דדבר שבלב אין מברכין עליו, ואם תמצא לומר דצריך לברך, מספקא לן במקדיש בכור דקיי"ל דאם לא קדשו מעצמו נמי  קדיש[54]. דיש לומר דכהאי גוונא גרע טובא ואין צריך לברך כלל. ועי' תוס' שבת כה ע"ב, מש"ש לענין הדלקת הנר אם צריך לברך[55], והכא גרע טפי מדשם[56], וצ"ע. 

וד' יאיר עינינו בתוה"ק.