לטוס זה מסוכן?

השבוע שמענו על מטוס שהתרסק, והדבר מעורר אותנו לחשוב, האם אנו צריכים לחשוש מדברים אלו, ואולי אף למעט בטיסות, אם אין בכך צורך?

ברכת הגומל

פוסקי ההלכה בדורות האחרונים דנו בהרחבה בדיני ברכת הגומל בדין אדם שטס במטוס. ישנם פוסקים (כבר החל מהרוגוצ'ובר והאדמו"ר מבלז וכלה בשו"ת עשה לך רב ועוד) שכתבו שכיום הטיסות מצויות כל כך, ומקרים אלו של תאונות מטוסים מאוד לא מצויות, ודאי שאין כל סיבה לברך ברכת הגומל כאשר אדם גומר את הטיסה.

לעומת זאת, יש רבים מן הפוסקים (עיין בפסקי תשובות שמביאם בהרחבה בסי' רי"ח) שכתבו שיש חיוב גם היום לברך את ברכת הגומל על הטיסה. הרב פיינשטיין הסביר את הדברים, שלמרות שודאי שכיום הסכנה פחות קיימת ממה שהייתה בעבר, שהיום טיסות נהיו דבר שבשגרה, בכל זאת טיסה היא יציאה מהסדר הטבעי, מהמקום הרגיל והבטוח של האדם, אל מציאות שיש בה סכנה, שהרי אין ספק שאדם באוויר יש בכך סכנה. בדבריו הוא משווה זאת למפליגים בים, שאף בזמן שהסכנה לא כל כך מצויה, עצם היציאה ממקום הישוב לזמן ארוך, יש בכך חיוב לברך ברכת הגומל.

דבר זה יהיה לפי דבריו ולפי דברי פוסקים נוספים תקף גם לפי הפוסקים כדעת השולחן ערוך, שברכת הגומל איננה תלויה במקום באירועי סכנה, אלא בארבעה החייבים להודות, המוזכרים בגמרא, ואין ספק שטיסה במטוס היא ממש כמו אותם המקרים המובאים.

יחד עם זאת, ישנם פוסקים (הגר"ע יוסף שליט"א בספרו יחווה דעת ויבי"א, ציץ אליעזר ועוד) שפסקו שרק בטיסה ארוכה יש לברך, טיסה של 72 דקות, אך בטיסה פחותה מיכך, אין צורך לברך. יש שנהגו רק כאשר הטיסה היא מעבר לים, אז מברכים.

בדרכים השונות של ההלכה אנו מוצאים את החיוב לברך, אך אם נתבונן בפוסקים נראה שרובם הסכימו שכיום טיסה איננה מהווה סכנה חריגה, אלא היא דבר שבשגרה, ואף שפעמים שאנו שומעים על תאונות מטוסים וכדומה, ואז פעמים שמספר הנפגעים גדול והדבר גורם לנו לתחושות שונות, חשוב לזכור שהדבר לא מצוי, ולכן אין מקום לאסור דבר זה.

הדבר דומה לכך, שלמרות המספר הרב של תאונות הדרכים, לצערנו הרב, ולמספר הנפגעים לא יאסרו לנסוע אף לא לטיולים וכדומה, אלא חובה על האדם לקחת אחריות ולהישמר ככל שהוא יכול.

לכן, מותר לטוס, ולטיסות קצרות אף לא יהיה צריך לברך הגומל, או שהמחמיר יברך בלא שם ומלכות, אך לטיסות ארוכות ובפרט מעבר לים יש לברך הגומל לאחריהן.