זכויות יוצרים, והעתקת תרופות

בדורות שלנו מתעוררות שאלות חדשות, שאלות המתמודדות עם מציאות יום יומית מאוד משמעותית, שלא הייתה קיימת בדורות עברו. בעבר כאשר אדם היה לוקח לאחר חפץ, בגנבה או בגזלה, הנגזל או הנגנב היה חסר את החפץ. הגנב או הגזלן היו נוטלים אותו מידו וכך החפץ עבר מיד ליד באיסור. אלו הכללים שההלכה עסקה בהם בעיקר. כיום בנושא שמירת הזכויות, מצב זה לא קיים. כיום לא מדובר על לקיחה מאחר דבר ממשי שלו, אלא לקיחת זכות, לקיחת יכולת להפיק מכך רווח כספי וכדומה.

דבר זה עורר את פוסקי הדורות האחרונים לדון בשאלות אלו שעלו ונהיו מאוד משמעותיות. הנושא הראשוני שבו כבר עסק הרמ"א בתשובתו הוא זכויות היוצרים וההעתקה והדפסה של הספרים שהוציא המהר"ם פדאווה. בשל חוסר כביכול במקורות קדמונים שיעסקו בסוגיא זו, גייס הרמ"א סוגיא אחרת שראה אותה קשורה לעניין הוא דין "יורד לאומנות חברו". הדפסת הספר על ידי אחר תגרום לנזק כספי למהר"ם פדאווה, שהוא לא יצליח למכור את הספרים שהוציא, וממילא יתקשה להשלים את הסכום שהשקיע בהוצאת הספרים. דיונים רבים היו בעקבות דבריו של הרמ"א, ורבים באו לדחות את דבריו, שכן יורד לאומנות חברו יש לה הגדרות ברורות בהלכה, מה שלא מתקיים במצבים השונים, כגון, שביורד לאומנות חברו מדובר באותו המקום, ואילו הדפסת הספרים ומכירתם במקום אחר, לא נכנסת לגדר זה ועוד סיבות שונות. וכבר הרחיב את הדיבור על כך במאמרו של הרב עזרא בצרי בתחומין (ח"ו).

יש שדנו בסוגיא מדין "נהנה", אך גם כאן ישנו כר רחב לדיון, שיש שתלו את הנושא בדין "קול מראה וריח אין בהם משום מעילה", אך רוב הפוסקים דחו הסבר זה, שכן אף שאין בכך מעילה, ודאי שיש בכך איסור (מדרבנן או מדאורייתא כפי שדנו בחוברות הלכה פסוקה). ויש שדנו שכאן ההנאה עקיפה, שלא נהנה בהשתמשות בדבר עצמו אלא בהעתקה שלו (שו"ת דברי מלכיאל דן בכך באריכות).

הגרז"נ גולדברג שליט"א האריך בדיונו בנושא, וטען שאין אפשרות לאסור העתקות וכדומה, אלא על ידי שיור זכויות, ובעקבותיו הלכו רבים וטובים (כגון פרוייקט השו"ת ועוד), אך גם את דרכו מצאו הפוסקים מקום לדון האם אפשר באמת לשייר דבר זה, האם המכר כלל חל או בטל מעקרו, או אולי כל השיור בטל (כפי שהרחיב הרב בצרי ועוד במאמרים השונים בנושא).

אחר הדיון הרחב בנושא, מצאנו גם כאלו שחילקו בדברים שבהם יש יותר מקום להתיר ודברים שבהם יש יותר מקום להחמיר. בספר חישוקי חמד הביא סברא להבדיל בין עיון בספר רפואה, או בספר חידושי תורה, כדי להבין את הדברים, או כדי לעזור לחולה, אף שהבעלים לא מרשה בכך, אך הגביל את הדבר, שלא יהפוך את הדבר להיות דבר הגורם לרווח כלכלי, אלא ישאיר זאת בגדר המצווה העצמית שלו.

נראה שאף שרוב רובם של הפוסקים אסרו את העתקת החומרים מאחד לאחר, כאשר נעשה הדבר בלא רשות הבעלים, עדיין הפרצה גדולה, הן מאלו שמעדיפים לסמוך על המתירים, והן בשל אלו שאין דעת התורה נר לרגליהם, דבר זה גורם לנזקים גדולים הן למפיקים ולמיצרים, והן לעם ישראל ש"זכה" במשך שנים להיות ברשימה השחורה בנושא, וממילא הדבר גרם לחילול ה' גדול. התיקון גורם לקידוש ה' גדול, וככל שהנושא יעלה למודעות וליתר תשומת לב, ליתר הקפדה כך הדבר יגרום לעם ישראל להיות יותר מאור לגויים.