האם ליזום התהפכות

העצה שהועלתה על ידי מומחים - לשלב להילוך נמוך ולבסוף לעצור עם בולם יד, ואם הדבר לא עוזר יש ליזום התנגשות מכוונת במעקה הבטיחות.

ברצוני לבחון הצעה זו במבט הלכתי. הנהג נדרש ליזום תאונה שבה הוא מסכן את עצמו ואת בני משפחתו מתוך הערכה שללא התערבות זו התוצאה תהיה חמורה יותר.

הבעיה שאין מידע מדויק על מה שצפוי. הרי באותה מידה אם הנהג לא יסיט את ההגה יכול להיות תרחיש שתנאי הדרך יגרמו להאטת הרכב ואז הוא יתהפך הצידה עם פחות נפגעים.

כאשר ישנו ספק שקול ההדרכה התורנית היא שב ואל תעשה עדיף. לכן אם אדם לא מכיר את תנאי הדרך וישנה אפשרות שהרכב ימשיך במסלולו ולבסוף תהיה פגיעה קטנה, עדיף להשאיר את המצב על עומדו ולא להכניס את עצמו לסיכון חדש.

הדבר נכון גם לגבי כניסה לניתוח מסוכן - "כל ההיתר לאדם לסכן עצמו בריפוי הוא דווקא כשיש וודאות בצורך בניתוח, שאם לא כן החולה ימות בוודאי, אבל כשיש ספק אם יש צורך בניתוח, ואולי יוכל החולה לחיות גם ללא הניתוח, ומאידך יש ספק שהניתוח יקרב מותו - אסור להכניס עצמו לספק זה"(אנציקלופדיה הלכתית רפואית).

לעומת זאת כאשר תנאי הדרך ידועים וההערכה שישנו סיכון גדול לחיי אדם אז מותר ליזום כניסה לסכנה חדשה- להסיט את ההגה ולהתנגש עם מעקה החרום. אנו מגדירים את הסטת ההגה כפעולת הצלה למרות שעל פניו מדובר על מעשה של פגיעה ברכב. ניתן להביא לכך דוגמא מדברי החזון אי"ש שהגדיר מעשה הצלה מקרה שבו אדם רואה חץ העתיד לפגוע בקבוצה גדולה של אנשים והוא מסיט אותו הצידה לפגיעה באדם אחד (סנהדרין סימן כ"ה)

הכלל אומר שמותר לסכן "חיי שעה" על מנת לנסות ולזכות בחיי עולם. זו הסיבה שמותר לאדם להכנס לניתוח מסוכן כאשר הוא מוגדר חולה מסוכן. יהי רצון שלא נזדקק למעשה לדברים אלו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".