גאוותן של ישראל

במשך אלפי שנים עבר עם ישראל תהליכים רבים. גלות וגאולה, חורבן ותקומה, רדיפות והריגות ועוד ועוד. במצבים השונים התמודד עם ישראל, וראה אלפי שנים של חורבן, של כאב, של שיעבוד אל אומות העולם. והנה אנו רואים מצב אחר. עם ישראל זוכה לעלות שוב על במת ההסתוריה, זוכה להופיע כעם המנופף בדגל, מביע את דבריו, דורש דרישות מהעולם, ומביע אותן בבהירות מעל במת העולם.

זכינו לשמוע את ראש ממשלת ישראל עומד בפני כל העולם, ומול נשיא ארצות הברית, המעצמה מספר אחד בעולם, ומביע את אמירת עם ישראל, מביע אמירה ברורה וחדה של האמת הישראלית, ואמירה זו זוכה לפעול רבות, לעשות תהפוכות בארה"ב, זוכה לקולות רבים ולהשפעה רבה. האם זו דרכה של תורה? האם שמחה של בשורה יש באירוע זה, או שמא דבר הנוגד את דרכה של היהדות?

ירמיהו הנביא, נביא החורבן, מנסה להשפיע על עם ישראל ונתקל בחומה של גאווה. דבריו לא נכנסים לליבות עם ישראל, וכך הוא מנבא אותם: שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל־תִּגְבָּהוּ כִּי ה' דִּבֵּֽר: תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִֽתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת ישית וְשִׁית לַעֲרָפֶֽל: וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'"

הצער גדול, הכאב נורא, ויש בכי. הבכי הוא על "כי נשבה עדר ה'". בפשטי הפסוק משמע שהבכי הוא על יציאת עם ישראל לגלות, נשבה עדרו של ה'. אך בחז"ל אנו מוצאים דברים מופלאים: "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים"...

הבכי והצער הוא על גאוותן של ישראל שניתנה לגויים. מה היא הגאווה היהודית? הרב ישראלי זצ"ל בנאום נפלא אמר על כך: "ילדים שבקרו באושוויץ והתרשמו מהמציאות הזאת של אפר קדושינו, ואמרו שהם מלאים גאוה על הדגל שלנו. מה פירוש מלאים גאוה? מלאים גאוה, שבעוד שהגויים הפכו להיות חיות טרף ויכלו לכלות שארית ישראל באותה שמחה, באותו רצון בלתי שבע, בו קיבלו את כל הפאר והיופי שהיה לעם-ישראל; הרי אנחנו - באותו מקום עצמו, באותו מעמד עצמו, לא הגענו למצב כזה, לא יכולנו להגיע למצב כזה של לכלוך עצמי, של ירידה עצמית, של ירידה בהמית. אז אנחנו גאים מהדגל שלנו, מהמדינה שלנו. ומה היא בעצם הגאוה שלנו? הגאוה שלנו היא על "אשר בחר בנו מכל העמים", ויחד עם זה: "אשר נתן לנו את תורתו". זה מחייב אותנו משהו, יש לנו תרי"ג מצוות, יש לנו חיוב שלאחרים אין. אנחנו קבלנו מרצון את ההתחיבות הזאת, למלא את השליחות האלוקית, להודיע כי יש אלקים שופטים בארץ, כי יש אלקים שמביט ומכונן את כל צעדי איש ואיש, וכל-שכן צעדי מדינה, כל מדינה ומדינה, ששופט ויתן לה על מעלליה. האמונה הזאת, שמחייבת אותנו בכל אותם חיובים מיוחדים, היא אשר נותנת לנו את הבחירה, היא שמחייבת את הבחירה. היא מחייבת את ההכרה הזאת, את הזכות הזאת שיש לנו, לא פחות מאשר כל העמים, למדינה משלנו, וזהו הרצון שלנו".

גאווה יהודית היא שעם ישראל מתגלה בגדלות שלו. בהיותנו עם שה' בחר בו להיות לו לעם סגולה, עם שמגלה את ה' בעולם. עם שחי חיים מתוקנים, חיים של מידות, חיים של מוסר, חיים של קדושה.

בספר על דגלו נכתב: "השכינה בוכה על הגאווה הלאומית של ישראל שנדרסת, ועל גאוות מלכות שמים שמעומעמת. הכל אותו דבר, גאוות מלכות שמים היא גאוות ישראל. ב"ה שבדורות אלה גאוותם של ישראל עולה, עולה פלאים"...

גאווה היא שלילית כשהיא משימה מחסום בין האדם לבין ה', אך כאשר היא גאוות שמים, היא מחברת, היא מהווה מעלה גדולה. כאשר ראש ממשלה עומד במעמד מיוחד זה ואומר את דבר האומה, אין לך קידוש ה' גדול מזה. זכינו, זכינו למה שלא זכו אלפי שנים, ואנו ממשיכים להתפלל לקדש את ה' בעולם, באמירה גדולה, בהתנהגות עליונה, בקביעות של דרך עליה, ויהי רצון שנזכה לקדש את ה' בעולם, בחיים של קדושה.