שער החצר (שני כרכים)

הערה :
המחיר כולל משלוח עד בית הלקוח! 

'צוף דבש אמרי נועם'
'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. הנה זוכים אנו בעזרת ה' ית' להופעתו המחודשת של ספר 'שער החצר' לרב הגאון רבי דוד בן שמעון זצוק"ל, זוכים אנו לבוא בשעריו ולגלות את צפוניו ברוב סדר והדר, מעוטר ומפואר. בעוברנו את מפתן השער והיכנסנו ביני עמודי 'שער החצר' לטעום מצו'ף אמריו, לא נוכל שלא לחוש שכולו רצוף אהבה, אהבה המתוקה מדב'ש.

אהבת ישראל, עם סגולה, הקרויים בנים למקום, שבסימנים רבים משַ בחם רבנו המחבר ותולה בצווארם אבנים טובות ומרגליות בזכות היותם 'בני אל חי' (למשל בסי' ז, קו, קלז, רנז ועוד). ובמיוחד משבח הוא את ישראל הדרים בארץ הקודש, הנקראים 'צדיקים', אף כשאין הדבר ניכר כלפי חוץ (סי' כ וקלא). את אחדותם ושלומם של ישראל הוא נאה דורש ונאה מקיים. נאה דורש ליישב מחלוקות, לדון לכף זכות, לאהוב ולחון, ובמיוחד בארץ ישראל, שהרי "איך יתכן לדבר קשות זה לזה בתוככי ירושלים, הלא אמרינן 'נועם' - אלו תלמידי חכמים שבא"י. ואמרינן עוד: 'ושנים זיתים עליה' - אלו תלמידי חכמים שבא"י שנוחים זה לזה בהלכה. הרי דתלמידי חכמים שבא"י נוחים זה לזה בהלכה כשמן זית" (סי' ו).

ונאה מקיים בקבצו מארבע כנפות הארץ דברי חכמים וחידותם, מאשכנז וספרד, ראשונים ואחרונים, צעירים וזקנים, חסידים ומתנגדים. דברי הגאון רבי אליהו מוילנא ו'פאת השלחן' לצד דברי רבי נחמן מברסלב ו'הבני יששכר', דברי ה'פלא יועץ' וה'אגדת אליהו' לצד דברי ה'ערוך לנר' וה'פני יהושע'. אהבת התורה הקדושה, אשר בה משתעשע כמונה מרגליות, בבואו לפרד"ס ובצאתו בשלום מעניין לעניין, בבקיאות אדירה, בדקדוק נפלא ובהרגשה עדינה. מאות ספרים מובאים בשעריו; ספרי הלכה ודרוש, חידושי סוגיות ופירושים על התורה, ספרים מצויים וספרים נדירים, ואף כתבי יד ששזפתם עינו הטובה. בדבריו שוזר הוא פסוקים ומאמרי חז"ל רבים ומבארם בגאונות וחן. וכך הולך רבנו וחורז תורה שבעל פה עם תורה שבכתב, דברי ראשונים עם דברי האחרונים, ומכולם יחד מעלה עולה ריח ניחוח לה'. ובאהבת תורת ארץ ישראל ישגה יותר ויותר, ויאכל מפריה וישבע מטובה, כמידת תלמידי חכמים שבא"י, ש"כל כך יהיה להם חשק בתורה עד שלא ידרשו איזהו מקומן של זבחים הרוג צאן ושחוט בקר, אלא יסתפקו בלחם לבד. ואל תאמר שבעבור זה יותש כוחם, אלא יהיו חזקים כברזל, כי התורה תוסיף תת כוחה להם" (סי' עד). 

אהבת ארץ ישראל, לכבודה עמל לפתח פיתוחי זה השער, ללקט אל בית אוצרו מדברי הקדמונים ששתו לבם לחילה ומנו מעלותיה, ובאהבתה הבוערת בקרבו עוד הוסיף עליהם מדיליה כיד ה' הטובה עליו, כדבריו: "כי כוונתי בקונטרס זה להודות ולהלל, להגדיל ולהאדיר מעלת ארצינו ונחלת אבותינו אשר אהבת עולם אהבתיה, בצדקתי החזקתי ולא ארפיה, למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט" (סי' קצ).

ומה נפלא הוא גילוי לבבו, שכל דברי אהבתו לארצו הם אך לפארה, כעדותו הנאמנה: "ה' יודע מחשבות, חוקר לב, בוחן כליות, כי דברי בלתי שום פנייה, אפס לכבוד הארץ הקדושה אשר אהבתה בין מורשי לבבי חרושה" (סי' רמט). בעוז יצא להגן על כבוד בניה, וגינה בכל פה את המפרסמים מומי יושביה ברבים, בקוראו בשער בת רבים כי "האיש הנלבב ישים משמרת למשמרתו ויחסום פיו ושפתיו... ואם בעיניו יראה שיש איזה דבר שלא כהוגן, לעולם ידון לכף זכות... ועל כל פשעים תכסה אהבת הארץ הנבחרת והמאושרת לשם ולתפארת" (שם). כי ידע שכבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם "יש בזיון וצער לארץ הקודש חס וחלילה. הא למה זה דומה, לאחד שהיה משבח לאשה יראת ה' במעשיה הטובים, וכה היו דבריו אליה: ברוכה את וברוך טעמך על גודל הצניעות והיראה והקדושה שבך, לא ראיתי אשה יפה במעשים ובמידות כמותך, לך נאה ולך יאה השבח וההלל, אפס כי בניך אשר ילדת ממעיך הם פריצי הדור, פרוץ מרובה על העומד. הנה זה סתר כל הבניין אשר בנה אשר נטע, כי היכן הצניעות של האשה אם בניה הם פריצים, כן הדבר הזה" (שם).

16 בשער הספר דרש רבנו בשלום ארצו דבעי דרישה, התפלל לפריחתה וציפה לבניינה, וכך לימדנו: "שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך", שראוי "לשאול תמיד בשלומה. ופשוטו כמשמעו, לשאול על איכות ומהות א"י וירושלים ומקום מקדש בכל פרטיה ודקדוקיה, ולהשתוקק להשיג מאבניה ועפרה הקדושים, ולרצותם ולחבבם... דכתיב: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו'... וגם להשתוקק לזכות לעלות להר ה' ולעמוד לשרתו, כי רבה היא מצוות ישיבת א"י" (סי' רמ). לכן בא רבנו ומעורר אהבתה, מנשיקות פיהו יישק אבניה ורגבי אדמתה, "דכיון דא"י היא מושב השכינה, היא בעצמה קודש קודשים, כתיק של ספר תורה שהוא מקודש, ונמצא נשיקת אבני א"י כאילו מנשק את השכינה השוכן בה" (סי' רכה).
ומעל כולם וכוללם יחד -אהבת ה' ית', שממנה הכל יוצא ואליה שב, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור ועשה לו מטעמים כאשר אהב, כי זה כל האדם. אהבה זו עמדה לו בבואו אל ארץ הקודש, כי "מי שכוונתו לשמים באמת, שנסע לא"י כדי לשוב על ידי זה להשי"ת, בודאי מועיל א"י מאוד, כי על ידי שנכנס לא"י, על ידי זה לבד נאצל אצלה ונתהפך למהותה הקדוש" (סי' רלט).

ובבואו שמה נתעצמה האהבה, מפני ש"'היכל אהבה' היא ירושלים העליונה, שמשם יורד השפע לתחתונה" ולכן עובדי ה' אשר בארץ נקראו "'אוהבים' על שם ההיכל שנקרא 'אהבה'" (סי' כג). וכמאמר הזוהר הקדוש, שכל עבודת ה' בזו הארץ - עבודה מאהבה היא, כי "כשתכנס לא"י אז אין הקב"ה מבקש עבודתך ביראה רק בשמחה... בבואך אל מקום המנוחה והנחלה, אז העבודה צריך שתהיה מאהבה, וזה שכתוב: 'ולאהבה אותו', דהיינו עבודה בשמחה" (סי' תח).
ועתה באנו בע"ה ית' לאחוז בשיפולי גלימת מלכותו של רבנו זיע"א, לבוא שערי'ו בתודה, חצרותי'ו בתהילה; לחזור ולהוציא לאור עולם את ספרו הבהיר, ממנו אור האהבה לכל אפסי ארץ יאיר, בו יהגו זקן וצעיר, את האהבה עד שתחפץ לעורר ולהעיר, עד יבקע כשחר אורך ותיבנה העיר.

מן העיתונות על הספר

• כתבה מאת אלידע בר שאול במעייני הישועה- צפה בכתבה.
• כתבה מאת יוסף לייכטר בקריאת 4- צפה בכתבה.
• סיקור הספר מאת ישי קרוב בערוץ שבע- צפה בכתבה בערוץ 7.
• כתבה מאת יואל יעקובי בערוץ שבע- צפה בכתבה המלאה.