באהלה של תורה ה

בפתח האהל

אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה

(תהלים סא ה)

האהל נחשב ארעי ביחס לבית היציב והקבוע. אולם יש לאהל מעלה מסוימת על הבית. בית כי ייפול יש לבנותו מחדש מהמסד עד הטפחות. הוא לא יהיה אותו הבית, גם אם ייראה דומה לו, פנים חדשות באו לכאן. אהל כי יתמוטט קל להקימו מחדש. והוא יחזור להיות אותו אהל לפני שנפל.

המהר"ל מפראג ביטא רעיון דומה ביחס לפסוק (עמוס ט) "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן".

הבית כאשר נופל, נתבטל ענינו הראשון שהיה לו. ואם חוזר לבנות, הוא בית חדש. ולא נקרא שהקים בית נופל, שכבר נתבטל, רק כאילו בנה בית חדש מתחלה. אבל הסוכה, שאינו בית שהוא בנין גמור וקבוע, ובקלות הוא חוזר ומעמידו, לכך אם נפל שייך בו הקמה, והוא חוזר לענין הראשון בקלות. וכן מלכות בית דוד.

(נצח ישראל - פרק לה)

מלכות בית דוד לא נפלה, היא רק מסתתרת, כאותה לבנה שבסוף כל חודש נעלמת מעינינו והיא שבה להתחדש מחדש מדי חודש בחודשו. דוד מלך ישראל חי וקיים!

רעיון דומה הביעו חז"ל על הקנה:

מה קנה זה עומד במקום מים, וגיזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדוממו הרוחות - עמד קנה במקומו. אבל ארז זה - אינו עומד במקום מים, ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית - מיד עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספרי תורה נביאים וכתובים.

(סנהדרין קה, ב)

ואכן רבים נוהגים לכתוב ס"ת בקנה. לא רק משום שהקנה רך ודרכיה של תורה הן דרכי נועם. אלא גם משום שהתורה דומה לקנה, שגם אם נדמה לנו שהוא נע ונד, באמת הוא קבוע ויציב במקומו. כך גם יישומה של התורה בחיי המעשה. הוא נראה כביכול בעיני ההדיוטות כמשתנה. ולא היא! רק התנאים החיצוניים משתנים, אך לא התורה עצמה. בהתחלף הנסיבות משתנים בהכרח היישומים. לא הרי שעון שבת קפיצי לשעון חשמלי ולא הרי שעון לחצנים כהרי שעון דיגיטאלי. ומי יודע מה צופן העתיד? מי שאינו מכיר את ההלכה מתוכה סבור בטעות שהפוסק משנה את דעתו מעת לעת. אך באמת לא ההלכה משתנה אלא המציאות היא שמשתנה. ודבר אלקינו יקום לעולם.

רעיון זה מצא את ביטויו ע"י השפת אמת (פרשת בא תרנט):

בכל יום הקב"ה מחדש הלכה בישיבה של מעלה. כן אותיות התורה החקוקים בכל נפש ישראל מתחדשין בכל יום. וזה שאמרו ז"ל "כל השונה הלכות בכל יום הוא בן עוה"ב שנאמר 'הליכות עולם לו' אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'". פי' הליכות עולם להקב"ה שהוא מנהיג ומחדש העולם בכל יום בסדר חדש כן צריך האדם לחדש הילוך בעבודת הבורא בכל יום ויום. וזה נק' שונה הלכות. כי האדם נק' מהלך.

השפ"א מדגיש בעיקר את התחדשות העבודה בכל יום אך מדרשת המילה "הלכות" משמע שגם יישום ההלכה (ולא ההלכה עצמה!) משתנה בהתאם לשינויים המתחוללים בעולם. הקב"ה מחדש בכל יום מעשי בראשית ומעמיד בפנינו בעיות חדשות כדי שנתמודד איתן. על מנת שנתעמק בתורה ונדלה מתהומותיה את ההבנות הנחוצות לצורך יישומה האקטואלי בחיי המעשה. לכן היא נקראת "הלכה".

בעקבות דבריו יש לומר ש"השונה" הלכות אינו רק המשנן אלא גם זה שנראה כמשנה כביכול. מי שמתמודד יום יום עם המציאות הדינאמית ומיישם את עקרונות ההלכה הנצחיים והקבועים בתנאים המשתנים הוא בן עולם הבא. למרות שהוא נראה לכאורה כמשנה ומחדש, בעצם הוא מקבע את ההלכה והופך אותה לנצחית ולכן יש לו חלק בעולם הנצח.

ומימד נוסף לחולשתם המדומה של הקנה ושל האהל. מה שנראה חלש הוא חזק יותר ממה שנדמה לכאורה כחזק. וכבר רס"ג בספר האמונות והדעות (מאמר ב) תמה על כך:

איך יהיה מה שהוא יותר דק מכל דק בענין חזק מכל חזק?

והיא הנותנת. דווקא משום שהדק מכל דק הוא מופשט ונעלה מכל חומר מוחשי הוא חזק יותר מהחומר. בימינו, שמדע הפיסיקה התקדם אנו יודעים שהאנרגיה שאינה נתפסת בחושים היא מקור החומר. לא כל מה שנראה בעיני הבריות הוא כממשות הוא אמיתי. הרבה תופעות אינן אלא אשליה אופטית. מאחריהן מסתתר העצם האמיתי הבלתי נראה. הנשמה המחיה את הגוף לא נראית והיא מהותו של האדם ולא גופו. כך גם היקום כולו. את הבורא איננו רואים ודווקא משום כך הוא עילת העילות וסיבת הסיבות. וכלשון רס"ג שם:

הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מכל גבוה, עד שלא יתכן לעמוד על קצתו כלל. ובזה אמר הכתוב (איוב יא, ז) החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא גבי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.

"אכן אתה א-ל מסתתר". (ישעיהו מה, טו).

התורה היא שמו של ה'. וכמו שה' מקיים את העולם כך גם התורה היא מקור החיים לעולם כולו. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ומכיון שכך גם בה גלומות תכונות אלו של דקות ועוצמה, של גילוי והסתר. מאחרי החלק הגלוי שבה מסתתר החלק הסמוי. ואיננו עוסקים בנסתרות. גם מה שקרוי בפינו "נגלה" - ההלכה - החלק שאינו נראה לעינינו במבט ראשון הוא רב יותר מזה הניכר לעינינו. העתיד צופן בחובו תופעות רבות שהם בבחינת "נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה". אולם לכל האירועים שיהיו ולכל ההמצאות שיתגלו כבר הוכנה תשובה. הכל מקופל וגנוז בתורה. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני.

ויש מצבים זמניים שבהם לדאבוננו ההלכה אינה מתקיימת למעשה. או משום שהתנאים אינם מאפשרים, או שאין לה דורש. יש המנסים להתעלם מההלכה או להעלימה. אולם כמו אותו קנה כך התורה חוזרת ומזדקפת לאחר שעברו עליה המים הזידונים. גזרה עבידא דבטלה, אולם תקנת חכמים לעולם עומדת (ר' כתובות ג, ב). כך גם אהלה של תורה. רוח סערה עלולה להפיל אותה למראית עין, אולם כעבור הסופה ניתן יהיה להחזיר את אותו אהל ולזוקפו מחדש.

חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ.

(ישעיהו לג, כ-כג)

אָהֳלִי שֻׁדָּד

אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי ...אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה.

(ירמיהו י, יט-כא)

מאז תקעתי את אהלי הקודם נפל דבר בישראל. גוש קטיף, שזכיתי להיות בין הראשונים שתקעו בו יתד, יחד עם ישיבת ההסדר בנוה דקלים, נעקר ממקומו. גוש קטיף היה לשם ולתהילה בכל רחבי הארץ, בשילוב ייחודי של תורה, עבודה וגמילות חסדים.

תורה - מספר מוסדות התורה והחינוך שהיו בו, יחסית למספר תושביו, עלה על כולנה, יותר מכל אזור אחר בארץ, גם כזה הנחשב תורני מובהק. (חלקם נתמך ע"י החקלאים בתורת שותפות של יששכר וזבולון).

עבודה - החקלאות הייחודית שפותחה בגוש הגיעה להישגים בינלאומיים. היא הצליחה בס"ד לנצל את הדיונות השוממות מאדם ומכל גידול חקלאי ולהופכם לזהב הארץ ההיא טוב. מכאן יצאה הבשורה הגדולה של ירק ללא חרק. גוש קטיף הפך למותג. עד היום חברות רבות, שלא כולן עומדות בתקנים המהודרים של הכשרות, מתהדרות בשם "קטיף".

וגמילות חסדים - החברה שנוצרה במקום התגבשה מכל שכבות האוכלוסייה, מיוצאי עיירות הפיתוח ומושבי הנגב ומתושבי ערים במרכז הארץ, מעדות שונות, ברמות השכלה וכלכלה מגוונות. בזכות החברה המגובשת וחדורת האידיאלים והעזרה הדדית הצליח הגוש להתמודד עם הפיגועים שהיו מנת חלקו משך שנים. בזכות כל אלו הצליח הגוש באותן שנים קשות, שמשך אליו את האש שהופנתה אח"כ ליישובי הדרום, אפילו להגדיל את אוכלוסייתו.

כל המפעל האדיר שנבנה בעמל רב במשך למעלה מ-30 שנה ומנה כרבבה של אנשים נשים וטף נעקר תוך ימים ספורים בחודש החורבן אב ינחמנו שנת תשס"ה, שנה בה התקיים הכתוב: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעיהו מב, כד).

עד היום אין הסבר הגיוני למניע של הריסת חבל ארץ פורח ומשגשג חדור אמונה ואידיאלים. כיצד הותרה הרצועה ונתאפשרה חדירה עזה של אמל"ח ורוח טרור המאיימת על כל חציה הדרומי של מדינת ישראל מגדרה ועד באר שבע?! נשגבה מבינת אנוש הפיכת נחלתנו לזרים ובתינו לנוכרים, וגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְמִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

אולם רוחו של גוש קטיף לא נפלה. הרעיון ממשיך להתקיים ולדחוף את העקורים להקים מחדש את האהל שהופל. וחרף הניסיונות בהם הם עומדים מול צעדי צב ואטימות בירוקראטית, רובם של העקורים ממשיך לדבוק בקהילותיהם ומצפים לשיקומן מחדש. לצערנו, לא הועלה כלל על דעתם של המפנים הצורך האישי והלאומי לשקם את הקהילות, אלא להפיצן ביעקב ולחלקן בישראל, כמוץ אשר תדפנו רוח. לאהליך ישראל ולא ייזכר חלילה שם קטיף עוד. עקירת הגוש היתה עלולה להיות גם עקירת הרוח של האמונה, התורה ההתנדבות והחלוציות, של מקום שסימל יותר מכל את השילוב המיוחד של תורה עם וארץ.

עצם הרעיון להרוס ישוב יהודי בארץ ישראל על מנת למוסרו לידי זרים הוא מעין נסיון לעקור אות מהתורה. שהרי מדובר במצוות מפורשות: גם מצות ישוב ארץ ישראל, שעבורה מותר לקנות קרקע אפילו בשבת, גם איסור לא תחנם וגם ביטול מצוות תרומות ומעשרות משדותיהם של ישראל (ר' ע"ז כא). כל אלו מצוות שבין אדם למקום אולם לא פחות מאלו, אם לא יותר, הן המצוות שבין אדם לחברו: גם גרימת צער לגוף ולנפש, גם הפסד ממון ומקורות פרנסה ללא תמורה הולמת, אם בכלל, ועוד. (היכן היו כל הארגונים שרוממות הנושא החברתי בפיהם?) לצערנו, גם בין לומדי התורה היו שלא ראו בכל אלו שאלות הלכתיות חמורות. לדוגמא, על היתר המכירה בשמיטה הזדעזעה הארץ ת"ק על ת"ק. וכידוע עיקר ההתנגדות להיתר המכירה הוא בגלל איסור לא תחנם, למרות שהמדובר במכירה זמנית שנועדה לקיים התיישבות ישראלית, בעוד שעקירת ישובים ששמרו שמיטה כהלכה יחד עם מצוות רבות אחרות ומסירתם לזרים עברה בקול ענות חלושה. (אלא א"כ נניח שהיה כאן שיקול של פיקוח נפש. אם כי נימוק זה היה מפוקפק גם בשעתו, דבר שהוכח בעליל לאחר מעשה).

אולם תורתנו לא ניתנת לעקירה כלל. אדם וחברה יכולים, בבחירתם החופשית שניתנה להם ע"י הבורא, להתעלם חלילה מדרישותיה ולהתכחש למורת רוחנו, לציווייה, לזלזל בערכיה ולהעמיד מעליה ערכים מדומים וחולפים. אולם זאת התורה לא תהא מוחלפת. עקרונותיה לא ניתנים לשינוי רק בגלל שמקבליה לא מקיימים אותה. אפילו קוצו של יוד ממנה לא יזוז ממקומו.

הבתים, כולל בתי המדרש ובתי הכנסת, נהרסו לדאבון לבנו. ערו ערו עד היסוד בהם. אולם האהל, המכנס ברוחו את הרעיון, הדרך, האמונה והתקווה, לא ניתן להריסה, הוא נופל וקם, ולא רק במקום אחד אלא בארבעה וחמישה מקומות חדשים. כל אחד מהם ימשיך את הרוח ביתר שאת וביתר עז. כל אחד מהם יגדל בכמות ובאיכות. המותג האמיתי של קטיף ימשיך להתנוסס ברחבי הארץ להגדיל תורה ולהאדיר. ויתקיים בהם הכתוב:

כִי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב.

(ירמיהו ל, יז-יח)

חלק מהתשובות בכרך זה עוסק ישירות בנושאים שהועלו בגוש קטיף. אך הספר כולו נערך בשלוחותיו של הגוש. תודות לעורך הנאמן, הרב יעקב אפשטין, מעקורי עצמונה, כיום בשומריה ה' ישמרם, מחבר שמונת הספרים "חבל נחלתו" ישיבהו ה' לנחלתו בקרוב. יישר כח לבני הרב איתיאל שסייע רבות בעריכת התשובות. יבורך מכון התורה והארץ המוציא לאור של ספר זה השוכן כרגע באשקלון (משכנו בכפר דרום הוא המבנה היחיד העומד על תלו ומצפה להשבתו לייעודו), והעומדים בראשו הרב יהודה עמיחי והמנהל הנמרץ איש כפר דרום אליעזר ברט המצפה עם קהילת כפר דרום לשיקומם, בכולם יתקיים הכתוב בקרוב: "ושבו בנים לגבולם".

רמת גן פורים דמוקפין תשס"ט