התורה והארץ ד

הקדמה (מצוות הפרשה ומצוות נתינה)

הרמב"ם (שורש יב) מסביר שאין למנות בכלל תרי"ג המצוות כל פרט מפרטי המצווה כמצווה בפני עצמה, אלא יש למנות את עיקרה של המצווה. למשל הקרבת המנחה היא מצווה אחת ואין למנות את פעולת היציקה, בלילה, הגשה וכו', כמצווה בפני עצמה אלא אלו הן חלק ממצוות הקרבת המנחה. דוגמא נוספת מביא הרמב"ם ממצוות הפרשת המעשר ונתינתו ללוי, שאין למנות את הנתינה ללוי כמצווה בפני עצמה. לכן כתב הרמב"ם (מצווה קכו): "והוא שציוונו להוציא תרומה גדולה והוא אומרו ית' ראשית דגנך תתן לו..."

הרמב"ן בהשגותיו (שורש יב ס"ק ג) מסכים בעיקרון לכלל שקבע הרמב"ם במניין המצוות, אך חולק עליו בהקשר למצוות המעשר. הוא מבחין בין מצוות ראשית הגז, נתינת זרוע לחיים וקיבה לבין מצוות מעשר. במצוות ראשית הגז, זרוע לחיים וקיבה אין למנות את ההפרשה כמצווה ואת הנתינה כמצווה. ודאי שאין משמעות להפרשה כשלעצמה והיא רק אמצעי לנתינת המתנות לכהן. שונה היא מצוות המעשרות, כי הפירות לפני ההפרשה אסורים באיסור טבל. האיסור שבפירות מורה שאין כאן רק חובה על האדם לתת את התרומות והמעשרות לכהן או ללוי, אלא יש משמעות להפרדה בין מה שמיועד להם לבין השיריים הנאכלים אח"כ ע"י הישראל. מאידך אין די בהפרשה והסרת איסור הטבל, על כן באה מצווה נוספת שיש לתת את האיסור המופרש לכהן וללוי.

הרמב"ן מונה א"כ שתי מצוות: א. מצוות הפרשה. ב. מצוות נתינה. מצוות הפרשת התרומה נלמדת מהפס' (במדבר טו, יט) "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה". ונאמר בספרי: "או אינו אלא בחלה... נאמר חלה תרימו - א"כ למה נאמר תרימו תרומה לה'? - בתרומה גדולה הכתוב מדבר..."

מצוות הנתינה נלמדת מהפסוק (דברים יח, ד): "ראשית דגנך... תתן לו".

יש לברר, לדעת הרמב"ם, מהי המצווה העיקרית: האם ההפרשה או הנתינה. מדברי הרמב"ן משמע שהבין לדעת הרמב"ם שהמצווה העיקרית זוהי הנתינה, וההפרשה אינה אלא אמצעי לנתינה לכהן, ללוי כדוגמת נתינת ראשית הגז, זרוע לחיים וקיבה לכהן. אך מעיון בדברי הרמב"ם נראה שאין הדברים פשוטים כל כך. הרמב"ם בתחילת הל' תרומות מפרט את המצוות הקשורות להל' תרומות וכותב: "הל' תרומות יש בכללן שמונה מצוות... וזהו פרטן: א. להפריש תרומה גדולה. ב. להפריש תרומת מעשר". לעומת זאת, בתחילת הל' מעשר כתב הרמב"ם: "הל' מעשר מצוות עשה אחת והוא להפריש מעשר ראשון... וליתנו ללוויים".

הרמב"ם הבחין בין המצווה בתרומה גדולה ותרומת מעשר לבין המצווה במעשר. בתרומה גדולה ותרומת מעשר מציין הרמב"ם שהמצווה היא להפריש ואינו מזכיר כלל שיש חובת נתינה לכהן. לעומת זאת במעשר כתב שהמצווה היא להפריש וליתנו ללוויים.

ההבדל הוא כמו שרמזו המגילת אסתר והמרגניטא טבא (רמב"ם שורש יב) שבתרומה גדולה ותרומת מעשר, הישראל אמנם מבצע בפועל את הנתינה אך הוא אינו מצווה בנתינה. הכהן אינו מקבל את התרומה מהישראל אלא הוא זוכה משולחן גבוה. לעומת זאת במעשר שהוא חולין ומותר באכילה לזרים - המצווה חלה על הישראל והוא מצווה לתת אותו ללוי; (ועי' מעדני ארץ הל' שביעית סי' ז אות טו, ולפי"ז רוב קושיות הרמב"ן על הרמב"ם מתורצות).

הבחנה זו בין תרומה גדולה ותרומת מעשר לבין מעשר הראשון מבוארת היא היטב לפי פירושו של הרש"ר הירש (במדבר יח כא) המבחין בין הפסוק העוסק במעשר שמיועד ללוי לבין הפסוק העוסק בתרומה הגדולה המיועדת לכהן.

במעשר נאמר:

"ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד"

משמע שהלוויים מקבלים את המעשר כשכר לעבודה שהם עובדים באוהל מועד. לעומת זאת התרומה הניתנת לכוהנים אינה שכר על עבודתם אלא הקב"ה מסר להם את הקדשים והתרומה, ואכילתם זהו חלק מהעבודה. לכן נחשבים הכוהנים בעיקר שלוחי דרחמנא ולא רק שלוחי דידן (יומא יט ע"א, תוס' שם ע"ב ד"ה מי).

לאור הבחנה זו מובנים גם ההבדלים בהלכות שבין התרומה הגדולה לבין המעשר: התרומה הגדולה אין בה שיעור ודי בנתינת כלשהו לכהן. כ"כ יש בה קדושה והיא אסורה באכילה לזרים. לעומת זאת, המעשר - יש בו שיעור, אין בו קדושה והוא נאכל לזרים מפני שאין הלוי אוכל משולחן גבוה אלא הוא מקבל את המעשר כתמורה לעבודתו "חלף עבדתם אשר הם עבדים"; (עי' במש"כ הגרי"ד סולובייצ'יק, ס' תרומת שמעון עמ' 315 הע' 11). מובן לפי זה מדוע מנה הרמב"ם את מצוות ההפרשה בתרומה גדולה ואת מצוות הנתינה במעשר.

אנו מגישים היום לציבור הרחב חלק ד' של ספר "התורה והארץ". הספר מרכז מאמרים רבים בנושא תרומות ומעשרות. בשנים האחרונות פרסמנו את הדברים המתחדשים בבית המדרש בחוברות "אמונת עתיך", אך החומר הרב שהצטבר הריהו מפוזר בעשרים ושש החוברות שהספקנו להוציא בע"ה עד עתה. לכן החלטנו לרכז את כל המאמרים בנושא תרומות ומעשרות ולחברם יחד בספר אחד, כיון שהפיזור מביא לידי שכחה או איבוד, כפי שהורונו חז"ל לענין חיבור תרי-עשר (ב"ב יד ע"ב).

בהזדמנות זו השתדלנו לתקן את הדרוש תיקון לשפר את הדרוש שיפור ואף להסמיך מאמרים והתגובה-השגה אליהם, ומיניה ומיניה תתברר שמעתתא.

מלבד זאת, הוספנו מאמרים שלא ראו אור בחוברות "אמונת עתיך" אם מפני קוצר הזמן ואם מפני אורך היריעה.

ספר זה מצטרף לחוברת "הפרשת תרומות ומעשרות במערכת הציבורית" של הרב עזריאל אריאל שליט"א, לספר "תרומת שמעון" של חברנו הרב שמעון בירן הי"ד ויחד הריהם תרומה צנועה של המכון להסברה, בירור והחדרת ההלכות וערכי תרומות ומעשרות בעם ישראל.

ברצוננו לברך את ראשי המכון, אלו העוסקים בספרא ואלו העוסקים בבנין ובפתוח החומרי של המכון שנמשיך יחד להגדיל תורת ארץ ישראל ובע"ה יפוצו מעיינותינו חוצה.

יואל פרידמן י"ט כסלו תשנ"ט