המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
פירות השקד
השָׁקֵד נקרא בערבית "לַוְז" (لوز).[1] העץ ידוע בשם זה גם בימינו (Amygdalus communis).
הזרעים של זני השקד התרבותי הם בדרך כלל מתוקים, ואילו שקדי הבר מרים.[2] הראשונים ראויים לאכילה בגמר הבשלתם, ואילו האחרונים ראויים לאכילה רק כשהם קטנים.[3]
בהלכות שבת הרמב"ם מזכיר משחק של נשים בשקדים ובאגוזים,[4] והוא שיבח את השקדים למאכל: "והענבים והשקדים טובים לעולם בין רטובים בין יבשין, ואוכל אדם מהן כל צרכו. אבל לא יתמיד אכילתן אף על פי שהן טובים מכל פרי האילנות".[5]
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
