זיהוי הצמחים

שיפון

שִׁיפוֹן

השִׁיפוֹן – אחד מחמשת מיני דגן. הרמב"ם ביאר במשנה במסכת כלאיים שזהו מין של "אלשעיר אלברי" (שעורת הבר).[1] כפי שהראנו בערכים אחרים, המונח "בר" אצל הרמב"ם עשוי להתייחס למיני תרבות שחשיבותם פחותה[2] או אפילו לצמח שדומה בטבעו הרפואי לשעורים, אף על פי שהוא מין קטנית.[3] עם זאת, במשנה במסכת כלים פירש הרמב"ם: "אלדוסר – והוא ממיני השעורים כמו שביארתי כמה פעמים, והכוונה בזה כאן קנה שבולת השיפון (סנבלה אלדוסר)".[4]

השם "דַּוְסַר" (دوسر) בערבית הוא כינוי לשני מיני דגניים: בן-חיטה (Aegilops) ואַוֵונה ((Avena.[5] לסוג בן-חיטה למיניו יש שיבוליות מתפרקות וגרגירים קטנים ביחס לגרגירים של צמחים אחרים. חשיבותו לתזונת האדם פחותה מזו של האַוונה, שגוּדלה כדגן תרבותי בעיקר למאכל בהמה, ובימי רעב ומחסור גם למאכל אדם. לכן, שמו הערבי (כשמו היווני: Siphon) עבר מעתק משמעות, והשם דוסר נעשה שם משותף גם לשם אוונה, או סינונים שלו, כפי שמציין הרמב"ם: "דוסר – הוא אלח'רטאל, מין ממיני התבואה הדומה לחיטה (קמח); הוא נמנה בין מיניו".[6] מכאן אפשר להסיק שכאשר מקורות מימי הביניים מתייחסים לדגן הדוסר כמין דגן תרבותי חשוב, כוונתם לצמח אַוונה (sativa (Avena ולא לצמח הבר בן-חיטה.[7] תמיכה אפשרית בזיהוי זה יש במהדורה המודפסת של פירוש המשנה לרמב"ם, ובה במקום "דוסר" נכתב "ויילה" (וכנראה צ"ל אוונה).[8] לזיהוי זה נמשך ר' עובדיה מברטנורא, אף על פי שהוא אומר במקום אחר שהוא שיבולת שועל.[9]

בערך שִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל העלינו אפשרות שהרמב"ם התכוון לאַוֵונה (Avena), וברור לגמרי שלא ייתכן שהרמב"ם יזהה אותה ואת השיפון עם אותו צמח. אפשר שיש לכך פתרון שרמוז בפירושו למשנה, בכותבו שצורת הכוסמין וצורת השיפון שוות.[10] אם נניח שהוא מתכוון לצורת הצמח, תיאורו תומך יותר את מסורת הזיהוי ולפיה השיפון הוא דגן הסְקָלֶה (Secale cereale), כשיטת הזיהוי של פרשני אשכנז, או מין דגן אחר שיש לו שיבולת שדומה לכוסמין ולא לאַוֵונה (Avena), שכן לדעת כמה פרשנים הרמב"ם מזהה אותה כאמור עם שיבולת השועל. ולבסוף, השם "שיבולת שועל" אכן מתאים יותר לאַוֵונה בגלל תפרחת המכבד הרחבה שלה, והוא אינו מתאים לשעורה. מכל מקום, העניין החשוב הוא שמבחינת ההלכה אפשר לומר שלפי שיטת הרמב"ם, האַוֵונה נמנית בכל מקרה עם חמשת מיני דגן, בין אם היא שיבולת השועל בין אם היא השיפון.