זיהוי הצמחים

שיבולת שועל

שיבולת שועל (sativa (Avena

שִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל

שִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל – אחד מחמשת מיני דגן, וכך תיארה הרמב"ם בלשון הערבית: "סנבל אלת'עלב' והוא אלשעיר אלברי".[1] השם הראשון "סנבל אלת'עלב" הוא תרגום השם "שבולת שועל", כתרגום הארמי בתלמוד הבבלי "שבילי תעלא",[2] וכך גם פירשו הגאונים.[3] וכבר הפרשנים בימי הביניים התלבטו אם זהו זיהוי קונקרטי או תרגום מילולי סתמי, שהרי לא מצאנו עד כה בספרי הבלשנות, הבוטניקה או הרפואה של ימי הביניים דגניים שנקראים "שיבולת שועל". וכבר העיר על זה רבנו אברהם בן הרמב"ם: "ושבולת שועל – סנב"ל אל תעל"ב, עד כמה שידוע לי, איני זוכר מהרופאים מי שהזכירו, אולם זולתם היה מי שהזכיר מין זה ואמר שהוא ראה אותו".[4] השם השני, "שעורת הבר", הוא שם כללי ולא זיהוי מסוים. מכל מקום, אין הכוונה למשמעות רגילה של צמח בר אלא למין תרבותי שערכו פחות מן השעורה התרבותית.[5]

כמה פרשנים זיהו כשיטת הזיהוי של פוסקי אשכנז, שזהו אַוֵונה (sativa (Avena, הדגן שמכונה בימינו "שיבולת שועל".[6] ובייחוד יש לציין פרשנים אחרים שפעלו בספרד וביארו ששיבולת השועל היא האַוֵונה.[7] לפי זה, הדמיון בין האוונה ובין השעורה אינו בצורתן החיצונית, אלא בבית הגידול המשותף, בהשפעות ההדדיות שייחסו להן – כמו לזוג חיטים-זונין – ובתכונות ההתפחה המוגבלת של העיסה.[8] לפי פרשנות אחרת, האוונה מזוהה אצל הרמב"ם עם ה"שיפון" שבמשנה (ראו בערכו), ובכל מקרה הוא מחשיב אותה בתור אחת מחמשת מיני דגן.