זיהוי הצמחים

פטריות

אמנית המוות (Amanita phalloides), מין פטריית כובע רעילה

פִטְרִיוֹת

הרמב"ם מתאר את הפטריות כך: "'אלפטר' והוא הידוע בארצות המערב בשם 'אלפקאע'. והוא צמח שאין לו שרשים ולא זרעונים ואוכלים אותו רוב בני אדם מבושל ושלוק".[1] ה"פטר" (فطر) הוא שם כולל לפטריות הגדלות על פני הקרקע ומכונות בימינו פִּטְרִיּוֹת הַכּוֹבַע (Fungi)[2] על שם צורתן. אפשר לאכול מינים רבים שלהן, אך מינים אחרים רעילים מאוד.[3]

בקבוצה זו נכללו גם הכְּמֵהִין, שנקראו בערבית "כמאה" (كمأة).[4] זו קבוצת פטריות שגוף הרבייה שלהן תת-קרקעי (Truffles), מסדרת הכמהיאים .(Tuberales) הפטריות הם יצורים שקרובים לצמחים בשל מבנה התאים בעלי הדופן שלהן ובשל רבייתן בנבגים. גופן בנוי מסבך קורים שנקרא "תפטיר", ודרכו הן סופגות את מזונם האורגני ואת המים, שכן הן יצורים צרכניים, חסרי כלורופיל ומערכת שורשים אמתית. לכן, הן אינן נחשבות גידולי הארץ, ולפיכך אינן חייבות בפאה.[5]

כאמור, יש פטריות רעילות שעשויות להרוג את מי שאוכלן, ובחיבורו על סמי המוות הרמב"ם מציע טיפול רפואי להרעלות אלו.[6] הוא גם כלל את הכמהין והפטריות ב"מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד, וראוי לאדם שלא לאכלן לעולם".[7]

בשל היזקן לבריאות פסק הרמב"ם שאין להשתמש בהן בתור מזון לצורך עירובי תחומין: "אין מערבין ומשתתפין לא בצמח הידוע אצלנו בשם 'אלפקאע' והוא הפטריות, ולא בכמהין, שלפי שהם מזון גרוע מאד והיותם רעים בתכלית, אינן נחשבין ממיני המזונות".[8] עם זאת, כפי שראינו בפירושו למשנה יש אנשים שבכל זאת נהגו לאוכלן, ולכן הוא מציין שעל אכילתן מברכים "שהכל".[9] ערכן התזונתי הנמוך של הפטריות מסביר אפוא מדוע הן נמנו במשנתנו (על פי גרסת הרמב"ם)[10] בין דוגמאות לצמחים שבדרך כלל בני אדם אינם אוכלים אותם, ולכן הם צריכים מחשבה כדי לקבל טומאה.[11]