זיהוי הצמחים

עכביות

קנרס הארטישוק

עַכָּבִיּוֹת

הרמב"ם מתאר את העכביות כך: "הוא צמח דומה ל'קֻלְקַאס' ועליו קוצים רבים. קולפים הקוצים וזורקים, ואחר כך קולפים אותו הקלח. ונאכל חי ומבושל עם בשר וגם מטוגן. והוא רב מאד בארצות המערב ואיי ספרד. והספרדים קוראין אותו 'אַלְכֻ'רְשֻׁף', ושמו הידוע במערב 'אַפַזַאן אלְמַקְלוּבּ'. והוא מכלל מיני הקוצים. תרגום 'כערער בערבה' – 'כעכוביתא', ובבראשית רבה אמרו: ו'קוץ' זה קנרס ו'דרדר' אלו העכביות".[1] בחיבורו על ביאור שמות הרפואות הרמב"ם מזכיר את צמח החרשף (حرشف) גם בשמות "עכובה" (عكوبه) ו"קנאריה" (قناريه).[2]

אף שמדברי המשנה עולה לכאורה שזהו צמח בר שנאכל, לפי מסורת הזיהוי של הרמב"ם – מסורת שכנראה הייתה מקובלת בספרד – זהו הצמח התרבותי קִנְרָס הָאַרְטִישׁוֹק (Cynara
scolymus). הוא מזכירו בשם "קנרס" (ראו בערכו) לצד גידולי תרבות אחרים, כגון קנבס וצמר גפן (כותנה).[3]

לעומת זאת, פרשנים אחרים זיהו את העכביות עם צמח בר שנקרא בערבית "עכוב" (عكوب). כיום נקרא בשם זה הצמח עכובית הגלגל (Gundelia tournefortii) או מין קוץ דומה. עם זאת, מחברים ארץ ישראליים מימי הביניים מתארים בפרוטרוט את הצמח והתקנתו לאכילה כפי שמובא בספרות חז"ל.[4] הכוונה היא לצמח גדילן מצוי (Silybum marianum), שמתואר כצמח קוצני נאכל שגובהו כמטר, עליו הירוקים מנומרים בכתמים לבנים וזרעיו מכילים שמן. ויש שסברו שהוא מין הבר של קנרס הארטישוק.[5] אפשרות אחרת, שעולה מתיאורו של תנחום הירושלמי, היא שמדובר בחוחן הקנרס (Onopordum cynarocephalum), צמח קוצני נאכל שדומה לקנרס הארטישוק.[6]