זיהוי הצמחים

לבונה

לְבוֹנָה

על פי הרמב"ם, זיהוי הלבונה ברור, ולכן הוא לא התייחס לכך באופן מפורש. הוא מזכיר את הלבונה אגב פירושו לשם "לבאן" (لبان).[1] גם בביאור סממני הקטורת שבמקדש הוא מזהה את כל המרכיבים מלבד הלבונה,[2] אך ב"משנה תורה" הוא מציין את השם "לבאן".[3]

הלבונה נקראת בערבית "לֻבַּאן" או "כֻּנְדֻּר",[4] עצי בשמים מן הסוג "בּוֹזְוֶלְיָה" (Boswellia), הגדלים במזרח אפריקה, בחצי האי ערב ובהודו. חריצת גזע העץ גורמת הפרשת מוהל חלבי מן העץ, והמוהל מתייבש ומתגבש לטיפות שרף. "לבונה זכה" היא כנראה שרף טהור נקי. ויש מי שסבור שמדובר בלבונה שמופקת מעצים בעלי שרף לבן משובח (כגון B. sacra),[5] שלא כמו השרף החום-שחור שמופק ממינים אחרים. שרף הלבונה נחשב סממן הקטורת השכיח ביותר בעולם העתיק לצורכי קודש וחולין: מוגמר, הפגת ריח רע, ניקוי,[6] רפואה[7] ועוד. הרמב"ם פסק שעל ריח הלבונה מברכים "בורא עצי בשמים".[8]