כרפס שלנהרות

כרפס ריחני

כֻּרְפַס שלנהרות

כֻּרְפַס שלנהרות מזוהה אצל הרמב"ם עם אלכרפס (كرفس),[1] ובימינו הוא נקרא כרפס ריחני (Apium
graveolens).[2] את זרעוניו אי אפשר לאכול.[3] ממיני הירקות שנהגו לגדלם בערוגות קטנות.[4]

עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת הסוככיים, גדל בר בבתי גידול לחים. בעל תפרחת לבנבנה-ירקרקה. בדרך כלל גבעוליו חלולים ומחורצים לאורכם, והעלים גזורים ובעלי ריח עז של סלרי. הצמח נאכל חי ומבושל. פותחו ממנו זנים תרבותיים המשמשים מאכל ותבלין: כרפס עלים וכרפס השורש (סלרי).

[1].פהמ"ש שביעית ט, א. מנוקד גם כֻּורְפָס שלנהרות.

[2].כך מכנים בערבית צמח זה, אך כך גם מכנים בשם קיבוצי מיני צמחים אחרים דומים; ראו פהמ"ש ערלה ב, י; רמב"ם, ביאור, מס' 196. הרמב"ם הולך בעקבות התלמוד הירושלמי: "מהו כרפס שבנהרות? פטרוסלינון" (שביעית ט א, לח ע"ג), ומאחר שמדובר במשנה בצמחי בר, נראה שאין המדובר בצמח התרבותי שנקרא בימינו "פטרוסיליה" (Petroselinum hortense), שכן לדעת הרמב"ם זהו "נץ החלב" (בערבית: בקדוניס).

[3].פהמ"ש כלאים ב, ב.

[4].הלכות כלאים א, ט.

זיהוי הצמחים

כרפס שלנהרות

כֻּרְפַס שלנהרות

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש