כרוב

כרוב עלים

כְּרוֹב

המשנה אומרת ש"הכְּרוֹב והַתַרְוַבְתוֹר... אינן כלאים זה בזה". הרמב"ם מבאר שהכרוב הוא "כרנב" (كرنب).[1] המשנה מבחינה בין "כרוב של שקי" ובין "כרוב של בעל". התרגום בערבית זהה למונח בעברית: הראשון הוא כרוב הגדל בהשקיית שלחין (כרנב אלסקי), והשני כרוב הגדל בעל באמצעות הגשמים בלבד (כרנב בעלי).[2] "'קֻלְסֵי אֶכרוֹב'" – הם גבעולי הכרוב (אצול אלכרנב),[3] כלומר, הגדול שבו".[4] לדעת הרמב"ם, המונח "אספרגוס" אינו שם צמח כפי שמקובל בימינו, אלא כינוי למים שנשלקו בהם ירקות, ובהקשר למשנה בנדרים, הכוונה למים שנשלק בהם הכרוב.[5]

בדרך כלל, הכְּרוֹב שבמשנה הוא כרוב העלים (Brassica oleracea var. acephala), שניכר בגזע מרכזי ארוך שעליו יושבים העלים. זן קרוב הוא כרוב ראש (Brassica oleracea
var. capitata), המזוהה עם "תַרְוַבְתוֹר" שבמשנה.

אפשר לאכול את הכרוב חי ומבושל, ומדברי הרמב"ם עולה שבימיו הוא נכלל בירקות שדרכם להיאכל שלוקים ולכן ברכתם "שהכל".[6] מבחינה בריאותית, הרמב"ם סבר שאין לאדם להרגיל את עצמו לאכול את הכרוב באופן מתמיד.[7] הכרוב בשמן ובמלח ובמוריס יעילים על פי הרמב"ם להרפיית בני המעיים.[8]

[1].פהמ"ש כלאים א, ג

[2].פהמ"ש תרומות י, יא.

[3].וכבר העיר הרב קאפח במבוא שלו על דרך התרגום שלו, שלמילה "אצל" בערבית יש כמה הוראות: כלל, עיקר, יסוד, בסיס, קלח, שורש ועוד, ושיש לתרגמה לפי הענין הנדון. ולכן נראה לנו סביר יותר שמדובר כאן בגבעול או בגזע ולא באושרש של הכרוב.

[4].פהמ"ש ערלה ג, ז. השוו שבת ח, ה. הגרסה של "אכרוב", כלומר עם אל"ף תחילית, מופיעה בכ"י שונים של המשנה, למשל כ"י פרמה וכ"י קאופמן.

[5].פהמ"ש נדרים ו, י.

[6].הלכות ברכות ח, ג.

[7].הלכות דעות ד, ט.

[8].הלכות דעות ד, יג.

זיהוי הצמחים

כרוב

כְּרוֹב

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש