זיהוי הצמחים

המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.

חזור למפתח הערכים

כופר

כּוֹפֶר

הכּוֹפֶר נזכר במשנה   עם כמה צמחי בושם, והרמב"ם ביארו: "אלחנאא (حِنَّاء) וכך אומרים בפירוש 'אשכול הכופר' (שה"ש א, יד), לפי שהוא עושה אשכולות נאים בתכלית. ויש אומרים שכופר הוא אלקרנפל (قرنفل)".[1] הצמח אינו משמש מאכל אדם, ולכן אינו חייב בפאה ובמעשרות, שלא כמו שאר צמחי הצביעה.[2]

ה"חנא" הוא צמח הכופר (Lawsonia
inermis
), עץ תרבות קטן, נשיר, הגדל במקומות חמים, כמו עין גדי ויריחו. פרחיו קטנים, ערוכים במכבד, וצבעם לבן או צהבהב. הוא ניכר באשכולות פירותיו, כדברי הפסוק: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א, יד). מן העלים היבשים והכתושים מפיקים סממן צביעה כתום שהשתמשו בו לצביעת בדים ועורות ולצורכי קוסמטיקה: צביעת שיער וחלקי גוף אחרים.

הרמב"ם כנראה התנגד למזהים את ה"כפרים" (שיר השירים ד, יג) עם ה"קרנפל",[3] ולכן הביאו בשם "יש אומרים". הכוונה היא לעץ איגנית הציפורן (Eugenia
caryophyllata
), שניצני פרחיו משמשים תבלין ובושם. עץ זה גדל בארצות דרום מזרח אסיה ולא בארץ ישראל.[4]



[1].פהמ"ש שביעית ז, ו.

[2].פהמ"ש פאה א, ד; מעשרות א, א.

[3].ראו הערוך, ערך כפר; אבן ג'נאח, ורד"ק, שורש כפר.

[4].אפשר שהפרשנים בימי הביניים הבחינו בין הכופר (שיר השירים א, יד) ובין ה"כפרים" (שם ד, יג) שנזכרים סמוך לנרד; מוצא שניהם מאזור דרום מזרח אסיה, ראו: עמר, מקרא, עמ' 96.

toraland whatsapp