המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
אצה חוטית ירוקה
"ירוקה שעל פני המים" נזכרה במשנה בין מיני הפתילות שאין להשתמש בהן להדלקת נר שבת, והרמב"ם מבאר: "צמר המתהוה בצלעי האניות כשמתישנים במים".[1] הוא מזכיר אותה בתור דוגמא לתוצר שאינו מקבל טומאה: "שכל מה שבים טהור".[2]
הכוונה היא לאצות חוטיות שגדלות במקווי מים. אפשר לייבש אצות אלה ולפתול מהן פתילה, אך שאיבת הנר בהן מוגבלת והלהבה נמוכה. נוסף על כך, באצות ימיות שספוגה בהן מליחות הלהבה גם מרצדת.[3]