יחנון

יַחְנוּן

במשנה נאמר שבשבת "אין הרחלים יוצאות חנונות". הרמב"ם לא מזהה זיהוי מסוים לצמח זה, והוא מתבסס בכך על התלמודים. הוא מאמץ את הגרסה בתלמוד הירושלמי, ולפיה מדובר בצמח שנקרא "יחנונה".[1] עם זאת, הרמב"ם מביא הסבר למשנה מן התלמוד הבבלי: "עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו",[2] וזה לשון הרמב"ם: "וחנונות – נגזר מן 'יחנון', והוא צמח נותנים אותו בחוטמי הנקבות מן הצאן כדי שיפלטו התולעים שבראשיהם, אבל הזכרים אינן צריכין לכך, מפני שהם מנגחים זה את זה, ונופלים אותם התולעים".[3]

דומה שהמשנה מדברת על היזקו של טפיל שנקרא אסטרית הצאן (Oestrus ovis), מין זבוב שהנקבה שלו משריצה את זחליה לתוך נחירי כבשים ועזים. הזחלים חודרים משם לחלל האף והמצח של בעלי החיים, וחדירתם עלולה לגרום יציאת הפרשות מן האף, אבדן תיאבון ולעתים אף מוות. התפתחות הזחלים נמשכת 10-8 חודשים, ולאחריה הם נפלטים על ידי התעטשות של הפונדקאי. הקדמונים הכירו היטב תופעה זו וניסו לטפל בה באופן יזום באמצעות חומרים מעטשים. יש כמה צמחים שגורמים גירוי לאף ועיטוש, והם הוצעו בתור מועמדים לזיהוי צמח זה.[4]

[1].ירושלמי, שבת ה ד, ז ע"ג.

[2].שבת נד ע"ב.

[3].פהמ"ש שבת ה, ד. השוו הלכות שבת כ, יא.

[4].בתלמוד הבבלי (נד ע"ב) מובא בשם שמעון נזירא שהוא "קיסמא דריתמא" (קיסם מהרותם?). לדעת פליקס (הצומח, עמ' 67), זהו עץ הווראטריום (Veraturum), כנראה הצמח שנקרא בערבית "כנדס", הידוע בתכונתו לגרום עיטוש; ראו צרי הגוף, עמ' 196, ופירוש הר"י קאפח להלכות שבת פ"כ, עמ' תלב. לפי ב' צ'יז'יק, אוצר הצמחים, הרצליה 1952, עמ' 886, זהו העץ Ptaeroxylon obliquum שגדל בדרום אפריקה. אפשרות סבירה לדעתנו היא, שמדובר בצמח בורית רפואית (Saponaria officinalis); תכונת עיטושו נזכרת אצל דיוסקורידס II 193. החומר הגורם לגירוי הוא הספונין (Saponin) הנמצא בשורש שלו.

זיהוי הצמחים

יחנון

יַחְנוּן

אודות

שימושי

קישורים מומלצים

עדכונים

בית מדרש