המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
במשנה נזכרת מחצלת של "חלף", והרמב"ם מבאר: "שטיח של אלחלפא (حلفا)".[1] ייתכן שזה ה"מגג" המתורגם "חלף" (حلف),[2] והרמב"ם מזכיר אותו בהקשר לכלים ולמלאכות שהשתמשו בסיביו.[3] באחד המקומות הוא מבאר את ה"קלתות", כמין קעריות שנעשות מצמח זה, על פי המציאות שהכיר בצפון אפריקה: "והן ידועות אצלנו במע'רב בשם 'אלסנאג'".[4]
הרמב"ם מביא את החלף בתור דוגמא לצמח שמכינים ממנו סלים לביכורים.[5]
בשם "חלפא" מכונים כמה צמחים ממשפחת הגמאיים והדגניים שטוו מסיביהם חוטים לחבלים ולאריגים פשוטים, והתקינו מענפיהם מוצרים קלועים, כלים ומחצלות. הראיה שמדובר בשם קיבוצי היא, שהרמב"ם מציין שחבל של "מגג" נעשה מ"מין ממיני החלפא".[6] אחד ממיני החלף הוא הצמח שמכונה בימינו חִילַף הַחוֹלוֹת (Desmostachya (=Eragrostis) bipinnata = love grass).