המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
חסת ראש
החזרת נזכרת במשנה בדיני כלאיים ובין מיני הירק שבאכילתם אפשר לצאת ידי חובת אכילת מרור בפסח. הרמב"ם ביאר שהיא ה"כ'ס" (خس),[1] כלומר חַסָּה תַּרְבּוּתִית Lactuca) sativa). הוא מבהיר שהמילה "חזרין" (או ה"חזרים") שנזכרת בכמה מקומות במשנה היא למעשה החזרת (כ'ס).[2] לדעתו, ההסבר לאיסור ההנאה מזריעת החזרת מתחת לעץ אשרה הוא משום "שמזיק לה ריבוי המים היורד מן השמים".[3] ויש מסבירים שבתנאי לחות גבוהה באוויר, תוקפים את החסה פטריות רבות.[4]
החסה היא ירק חד-שנתי שמפתח שושנת עלים צפופה שאפשר לאוכלה. לצמח מוהל חלבי ברקמותיו (מכאן שם הסוג Lactuca). כשהצמח נמצא בשלב ההפרגה, העלים נעשים קטנים ומרים.
[1].פהמ"ש כלאים א, ב; פסחים ב, ו.
[2].פהמ"ש עבודה זרה ג, ח ("חיזרין"); עקצים א, ב; שם ב, ז. וב"משנה תורה" הזכיר "מים שלחזרין" (הלכות מכירה יח, ג). מקורו של מונח זה בתלמוד הבבלי: "אין מפרכסין לא את האדם... אין משרבטין את הבהמה... הכא תרגימו: מיא דחיזרא" (בבא מציעא ס ע"ב). עם זאת, לא ברור כיצד פירש אותו הרמב"ם: האם כ"מי סובין" (רש"י והערוך) או כ"שרף חלבי של החסה" (ראה: תנחום הירושלמי, ערך שרבט).
[3].פהמ"ש עבודה זרה ג, ח.
[4].שם, במהדורת ד' פיקסלר, עמ' קח.