המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
גדיד תמרים
הדְּקָּל[1] הוא בערבית אלנכ׳ל (نخل), כלומר, שם נרדף בלשון חז"ל לתמר (Phoenix
dactylifera).[2] התְמָרִים נזכרים בדרך כלל במשנה בלשון רבים, והרמב"ם מתרגמם "אלתמר" (التمر).[3] ובעניין הבִּכורים שמובאים רק משבעת המינים (דברים ח, ח), ביאר שה"דבש" שבפסוק הוא התמר.[4]
עץ התמר הוא דו-ביתי, כלומר, יש במינו עצים זכריים ועצים נקביים. כדי להפרות את העץ, החקלאים היו "מרכיבין דקלים", כלומר, מפזרים באופן יזום את האבקת הפרחים הזכריים על תפרחות עץ התמר הנקבי (היא ה"תמרה"), ובלשון הרמב"ם: "והוא שמרכיבין הזכר על התמרות, וזה מפורסם אצל עובדי האדמה".[5]
התפרחות הזכריות והנקביות של התמר נקראות בלשון חז"ל "כפניות", ובערבית נקראות התפרחות הזכריות "טלע". פעולת ההאבקה מ"כפניות של ערלה" אסורה, מפני שהתפרחות נאכלות ונחשבות פרי.[6]
"נוֹבְלוֹת תְּמָרָה" הם פירות שעדיין לא הבשילו (פגים), והם נושרים מעץ התמר כשנושבת הרוח; בדרך כלל הם בחזקת הפקר.[7] פירות התמרים חייבים במעשרות "משיטילו שאור", והרמב"ם מסביר: "משיתרככו ויתנפחו כלחם שנתחמץ, לפי שכך הוא דרך התמרים כשבשלים".[8] קדקוד הצמיחה של עץ התמר נקרא בלשון חז"ל "קור" (או "קורא"), ובערבית "לב התמר", "חסת התמר" ו"גֻּ'מַאר" (جمار).[9] הוא נחשב מאכל טעים ומזין, וכך מתארו הרמב"ם: "קור – הוא ראש הדקל ונקרא אלג'מאר והוא עץ לבן רך, נחתך מחלקו העליון של הדקל, כמו הגבינה היבשה ובני אדם אוכלים אותו".[10]
על הקור חל קדושת שביעית[11] וברכתו "שהכֹל".[12] כך גם מברכים על דבש תמרים.[13] בנוגע ל"מי דקרין",[14] הרמב"ם מבאר בעקבות התלמוד הבבלי:[15] "ויש בארץ ישראל (אלשאם) שני דקלים וביניהם מעין מים והשותה מהם משלשל בני מיעיו".[16]
בנוגע למצוות ארבעת המינים הרמב"ם כותב: "כפות תמרים האמורים בתורה (ויקרא כג, מ) הן חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלים לכאן ולכאן, אלא כשיהיה כמו שרביט, והוא הנקרא לולב".[17] לולב ש"נפרצו עליו" – כלומר, לולב שעלעליו נשברו משדרתו ונדלדלו – פסול, ואילו לולב ש"נפרדו עליו" זה מזה ולא נדלדלו – כשר. הרמב"ם מצרף לפירושו איורים שממחישים את דבריו.[18]
איורים בכתב יד של הרמב"ם לביאור לולב שנפרצו או נפרדו עליו
במשנה במסכת עבודה זרה נזכר דקל טַבº, ונראה שהרמב"ם סבר ששמו נגזר בעקבות פירות זן משובח זה.[19] ראוי לציין שהרמב"ם ב"משנה תורה" מזכיר שני זני תמרים: דֶּקֶל פַּרְסִי וְדֶקֶל רוֹמִי.[20] דברי הרמב"ם מבוססים על התלמוד בבלי, ובו מוזכר הדקל הפרסי בתור דוגמא לזן דקל בעל פירות משובחים. לעומת זאת, בתלמוד מוזכר הזן הארמי כבעל פירות שערכם נמוך,[21] אך כאן בחר הרמב"ם להביא דוגמא מוכרת מן המציאות שבימיו. דקל "רומי" הוא למעשה כינוי לזני תמרים שהובאו מארצות הביזנטים ונקראו בערבית "רוּם". כידוע, התמר אינו גדל ברוב ארצות אירופה בגלל האקלים הקריר שבה, וגם בארצות שסמוכות לאגן הים התיכון, כגון דרום איטליה, איכות פירות הדקלים ירודה.[22]
[1].הניקוד לפי פהמ"ש פאה ד, א. בפסחים ד, ח, הניקוד בלשון רבים: דְקָלִים. בעבודה זרה א, ה, ניקד רק את שם זן התמרים: דקל טַב.
[2].פהמ"ש פאה ד, א (בלשון רבים: אלנכ'יל), ועוד.
[3].למשל, פהמ"ש מעשרות א, ב; דמאי ב, א; בכורים א, ג; שם ג, י.
[4].פהמ"ש בכורים א, ג.
[5].פהמ"ש פסחים ד, ח. ראו תיאור מפורט בערוך, ערך נסן. אף שנראה שהקדמונים לא ידעו את ההסבר לתהליכי הרבייה המינית של צמחים לאשורו, הם הכירו אותם מכוח הניסיון; ראו ר' בראנד, "הרכבת דקלים", תחומין, יג (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 115-106; מ' כסלו, "מדוע התירו חכמים לאנשי יריחו להאביק תמרים בערב שבת", קתדרה, 72 (תשנ"ד), עמ' 22-13; G. Sarton, "The artifical fertilization of date-palms in the time of Ashur-nasir-pal B.C. 885-860", Isis, 21 (1934), pp. 8-13; S. Gands, "Artifical fertilization of date-palms in Palestine and Arabia", Isis, 23 (1935), pp. 245- 250.
[6].פהמ"ש ערלה א, ט; עקצים ג, ז.
[7].פהמ"ש ברכות ו, ג; דמאי א, א.
[8].פהמ"ש מעשרות א, ב.
[9].רמב"ם, ביאור, מס' 68.
[10].פהמ"ש עקצים ג, ז.
[11].הלכות שמיטה ויובל ה, כא.
[12].הלכות ברכות ח, ו: "קור הוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן, מברך עליו בתחלה שהכל".
[13].הלכות ברכות ח, ה.
[14].נ"א: דקרים, דקלים.
[15].שבת קי ע"א.
[16].פהמ"ש שבת יד, ג. בטיוטה מובא גם: "דקר - אלנכלה" (=דקל); ראו הופקינס, עמ' 68. על הזיהויים השונים למקום שבו נמצאים "מי דקלים", ראו: י' ברסלבי, הידעת את הארץ, ים המלח סביב-סביב, תל אביב תשט"ז, עמ' 343-342. הרמב"ם מונה את התמרים בין המאכלים שאין להרבות באכילתם, אלא אם כן יש בהם צורך רפואי; ראו הלכות דעות ד, י.
[17].הלכות שופר וסוכה ולולב ז, א.
[18].פהמ"ש סוכה ג, א; הלכות שופר וסוכה ולולב ח, ג.
[19].פהמ"ש עבודה זרה א, ה: "רוצה לומר דקל טב, לפי שהפירות הטובים מקריבין אותם לעבודה זרה".
[20].הלכות נזקי ממון ד,יד.
[21].בבלי, בבא קמא נט ע"א; שבת קי ע"ב.
[22].עמר, ארבעת המינים, עמ' 84-82.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
