המקור לזיהויים של צמחים ובע"ח הוא מתוך הספר של פרופ' עמר- הצומח והחי במשנת הרמב"ם.
כך הרמב"ם מבאר מהו גרגיר שלאפר: "הגרגיר של השדה (אלג'רג'יר אלפחצי) – ואפר – שם השדה (אלפחץ)".[1] נראה שבמונח זה הרמב"ם מתכוון לגרגיר בר,[2] שגדל בשדות הפקר ובצדי הדרכים (צמח רודרלי). הוא מציין שגרגיר הבר נקרא בערבית "איהקאן" (ايهقان).[3] אלע'אפקי, עשבונאי אנדלוסי (שהרמב"ם מצטט מחיבורו), מציין שני צמחים שנקראים כך: אחד מכונה בשם העממי "חרדל בר", והשני – פרח אדום.[4] יש כמה אפשרויות לזיהוי גרגיר הבר: צמחי בר נאכלים ממשפחת המצליבים שדומים לגרגיר (בן חרדל מצוי),[5] כגון: טורים מצויים (Diplotaxis erucoides) וטורים מדבריים (Diplotaxis acris), שפרחיו בצבע סגול.